חמות נוראית!!!

[אסנת ונסי]

חמות נוראית!!!

האשה הזאת רעה רעה רעה

היינו בארוחה אצל ההורים שלי לכבוד חג שני. אנחנו, האחים שלי,חברה של אמא שלי וההורים של בעלי. לשירה יש איזשהו קטע עם חמותי בזמן האחרון. משום מה היא ממש אוהבת אותה. כמעט מהרגע שהגענו, במשך יותר משעה, שירה כל הזמן ניסתה לפנות אל חמותי, חיפשה אותה, רצתה לשחק איתה, באיזשהו שלב אפילו התחילה לזרוק עליה כדורים כדי שתתייחס אליה... וכלום. הזונה הזאת פשוט התעלמה ממנה!!! אמרנו לה כמה פעמים שתשים לב, ששירה מדברת אליה, ששירה רוצה לשחק איתה. היא אמרה "עוד מעט" והמשיכה לקשקש עם החברה של אמא שלי על הכולסטרול שלה (החברה היא רופאה). פשוט כאב הלב לראות את שירה מתחננת אליה ככה במשך כל כך הרבה זמן, והאשה הנוראית הזאת פשוט שמה עליה פס. ידעתי שהיא אגואיסטית, ידעתי שהיא חושבת רק על עצמה, אני שונאת אותה והיא פגעה בי כבר המון פעמים... אבל הבת שלי???? זה הגבול!!! בחיים לא כאב לי כל כך כמו היום. כאילו תקלטי - זו הנכדה שלך!!! והיא פצפונת!!! מה יקרה אם תתייחסי אליה לכמה דקות??? אם חשבתי שכבר הגענו לתקופת רגיעה שאני אדישה להתנהגות שלה, התבדיתי. אין סיכוי שאני אתן לה עוד פעם הזדמנות להתנהג ככה לשירה.

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo201.gif

אין לי הרבה מה להגיד. את חושבת שאפשרי שבעלך ידבר איתה? באופן רגוע, אפילו יסע אליה במיוחד וידבר איתה על העניין הזה? כשלנו היו דברים ממש מהותיים שהפריעו לנו (נניח דברים שפוגעים בילד, כי ילד לא מבין למה לא מתיחסים אליו) הבהרנו חד וחלק שאם הדברים לא ישתנו, אנחנו לא נגיע או נפגש איתם יותר. להגיד שזה עזר? חלקית. להגיד שלא צריך תזכורות מדי פעם? צריך. אבל באופן כללי מאז שנהיינו ממש תקיפים בקשר לדברים מסוימים המצב השתפר (אולי גם עוזר שנולדו עוד נכדים וראו שאני לא ה"מגזימה בתגובות" היחידה)...

 

[אסנת ונסי]

בעלי מתכוון "לתת לה בראש"

אבל אצלו, כשמדובר באמא שלו, זה תמיד בסוף הופך לקצת פוצי מוצי והיא לא קולטת כלום

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo4.gif אני מקווה שהפעם המסר יעבור.

 

[ליידי דרמה]

אני לא מבינה איך אפשר להישאר אדישים לילדים

ובטח כאמא כואב לך לראות את זה . מקווה ששירה לא ניפגעה.

 

[שיבא2]

את חושבת שהילדה לא נפגעה?

אני חושבת שכן

 

[אסנת ונסי]

לדעתי היא עדיין קטנה מספיק בשביל לא להיפגע...

וניסינו להסיח את דעתה כל הערב כמובן. אבל ברור לי שאם זה היה קורה בגיל 3-4 היא הייתה מאוד נפגעת.

 

[ילדונת שלי]

../images/Emo201.gif

באמת נשמע סיפור לא נעים. לא יודעת מה לייעץ לך כי אין לי כ"כ רעיונות, יעזור אולי אם בעלך ידבר איתה ויסביר לה ששירה מאוד מחפשת את קירבתה וקצת "נעלבת" ממנה? מקווה שזה לא יחזור על עצמו אם כי בדכ אם מדובר באופי של אנשים הוא לא משתנה כ"כ מהר....

 

[שיבא2]

אני הייתי קמה והולכת

היי גם אצלי היחסים עם אמא של בעלי- לא משהו (אני אפילו לא קוראת לה- חמות- אין לי כלום איתה... היא לא שייכת אליי... היא רק אמא של בעלי... לא יותר....). יצאתי עם בעלי בגיל 17.5 וחזרנו בגיל 29 ואז התחתנו ותמיד היה רע איתה. אבל היום היא עוזרת עם הילדה, ואני חושבת רק על האינטרסים שלי איתה. אבל!!! אני במקומך הייתי קמה והולכת עים שירה. לא מבינה איך יכולת לשבת, לראות את זה ולהמשיך, וכמובן, לאכול את עצמך מבפנים. אני לא הייתי מרשה שמצב כזה יקרה בכלל. הייתי לוקחת את הילדה לחדר צדדי. משהו. ואיפה בעלך בכל הסיפור? סיפרת לו מה את מרגישה? למה שהוא לא ייזום שיחה עם אמא שלו? ***אם לא הייתי רגישה אלייך מספיק, אל תקחי אותי ללב, אני באמת מנסה לעזור לך שיבא

 

[חמודבה]

לא יודעת כל כך מה להגיד

אני חושבת שהייתי מבקשת מהבעל לדבר איתה על העניין ומקווה לשיפור... זאת באמת סיטואציה לא נעימה

 

[דורה והפיראטים]

אויש, היא ממש מעצבנת!!

הייתי מפחיתה מפגשים איתה אם היא גורמת לקטנה כאב לב שכזה מה שכן, היתי בטוח תופסת איתה שיחה לבד על הענין הזה.

 

[אסנת ונסי]

להפחית מפגשים יותר ממה שאנחנו כבר מפחיתים

זה כנראה בלתי אפשרי. היחסים בינינו חראיים למדי, בעקרון אנחנו אמורים להיפגש איתה ועם האחים של בעלי לארוחה פעם בשבועיים, אבל תמיד מוצאים תירוצים להברזה, כך שיוצא שנפגשים בערך פעם בחודש. (עם האחים אנחנו נפגשים גם בלעדיה) ואנחנו גרים במרחק פחות מ-5 דקות נסיעה ממנה. רק החג הזה היה מרוכז - 3 פעמים תוך שבוע.

אין סיכוי שאני אדבר איתה על זה, בפעם האחרונה שעשינו "שיחה מלב אל לב", זה נגמר בזה שלא הסכמתי להיפגש איתה במשך כמה חודשים. ומאז אנחנו בסטטוס קוו שאני אומרת לה שלום ולהתראות כשנפגשים איתה, ולא הרבה יותר מזה. בעליייאלץ לעשות א תזה. האשה גועלית ברמות שלא יתוארו.

 

[אמא לצופציק]

מאד מעצבן ... אבל.......

תסמכי על שירה שהיא מהר מאד תקלוט את העניין ותפסיק לחפש ממנה יחס.... ואני אומרת את זה מנסיון.... חמותי אמנם לא אשה רעה בשום צורה ואין לי שום דבר רע להגיד עליה... היא אוהבת את הנכדים אבל איך לומר טיפוס אדיש ולא מביע התלהבות.. בעוד שההורים שלי מתעלפים מכל שטות שהוא מוציא מהפה.... אז אחד מול השני זה מאד מאד בולט ... אז כשעומר התחיל לתקשר והתחיל לדבר הוא כל הזמן ניסה למשוך את תשומת ליבה והיא לא תמיד התייחסה או שאם כן אז הוא לא קיבל את התגובות שלהן הוא רגיל מהסבתא השניה.... אז בהתחלה הייתי כאילו "נפגעת" בשבילו וקצת מרחמת עליו, ומנסה להפנות את תשומת ליבה לזה שהוא מראה לה / אומר לה / אבל אז קלטתי שעומר בעצמו כבר הבין והפסיק לחפש ממנה תשומת לב... בקיצור תסמכי עליה... היא תדע כבר מאיפה מגיע היחס.....

 

[מור וקינמון1]

זה באמת לא בסדר,בעלך היה צריך לומר לאימו באות

ה.סטואציה שתתייחס לשירה,אבל את תקחי ללב היא תקבל בבוא היום יחס קריר מהנכדה ואז היא תבין שלא היית בסדר,איך שגלגל מסתובב

נ"ב אלוהים נותן אגוזים שאין לו שיניים,נכדים זה הרבה יותר מילדים,לא לכל אחת יש את הזכות שיהיו לו נכדים,וזה מה שאנשים לא מבינים!

 

[shani74]

דווקא בסיטואציה שאת מתארת

אני די מבינה את ההתנהגות שלה. כנראה יש לה בעייה רפואית כלשהי וחשוב היה לה לנצל את ההזדמנות ולדבר עם הרופאה על הבעיה, כשלשם שינוי לא מדובר ברופא שמקדיש לך 5 דקות וזורק אותך מהחדר. אם היא תמיד מתנהגת ככה, זה בהחלט לא בסדר, אבל אם זה יוצא דופן, אז במקרה הזה לדעתי עדיף היה שתסיחי את דעתה של שירה עד שחמותך תתפנה. קשה לנו לקלוט שגם אם הילדים שלנו הם הדברים הכי הכי חשובים לנו, ונמצאים תמיד במקום הראשון, אצל אחרים זה לא תמיד יהיה ככה. גם לי היה קשה כשלאמא שלי היו עיסוקים אחרים (לימודים) שמנעו ממנה לראות את הנכדות, אבל בזמן הזה בחיים שלה זה באמת היה יותר חשוב. כנ"ל אולי לגבי הבריאות של חמותך, ובכלל הרמה שבה היא פנויה לילדה, שיש לה כוח לשחק, וכו'. בסופו של דבר, לפחות מבחינת היחס לילדים שלך, לא כדאי לך לדרוש או לצפות לכל מיני דברים מאחרים - מספיק שאת ובעלך תתנו הכל לילדים - ושכל השאר יתנו כמה שהם רוצים ומסוגלים, ותקבלי בשמחה מה שהם נותנים. תאמיני לי שהבת שלך תהיה מאושרת גם ככה ותשמח לקבל כשיתנו לה (אהבה, תשומת לב, זמן, מתנות, וכו'), ותדע שלפעמים גם לא - ומה שלך מפריע מפריע לה הרבה פחות.

 

[incognita22]

מוכר וכואב../images/Emo201.gif

אצלנו הייתה סיטואציה דומה. הבן שלי הוא הנכד השני מבין שלושה של החמים שלי. מאז שהוא נולד, הוא מקבל פחות תשומת לב מהאחרים. זה די צפוי, מאחר ואני הכלה ה"פחות מועדפת". בהתחלה הערתי, ובעלי גם כן העיר. כשהבן שלי הגיע לאיזור גיל שנה והתחיל לדרוש תשומת לב מסביו, אמרנו (בהחלטה משותפת, אני ובעלי) שאנחנו לא מגיעים אל הוריו עד שהיחס כלפי הבן שלנו לא משתפר. הייתה איזו פעם שהיינו אצלם כולם ביחדף הילד שלי היה בן שנה וחודשיים בערך. הוא לקח ספר עם תמונות של חיות, בא לסבתא שלו והתחיל להראות לה אותם תוך כדי ציון שמם (פיל, ג'ירפה, גע-גע, הב-הב וכו') ואף אחד לא התייחס (חוץ ממני ומבעלי, כמובן, כשניסיתי להסב את תשומ ליבה, נעניתי ב "יופי מותקי") ואז כמה דקות מאוחר יותר, הנכד הגדול יותר (הפרש של מס' חודשים) לקח את אותו ספר, הצביע על תמונה של פיל ואמר "פיל". וכל המשפחה התחילה בהילולה סביב זה (שזה מצוין) והסבתא אומרת לבן שלי "אתה רואה איך X (בן הדוד) מכיר חיות? אתה עוד לא יודע ככה" ואני הייתי עם פה פעור WTF?! לא הקשבת לילד מלפני רגע? לא מספיק שהתעלמת ולא נתת תשומי, את גם מקטינה מיכולתיו?! אחרי זה, אמרנו תודה רבה, עד שהיחס לא מתחיל להיות יותר שוויוני, אנחנו לא חוזרים. להגיד שעזר? לא. אבל עכשיו היא כל הזמן מתלוננת שהבן שלי קשור להוריי יותר מאשר אליהם. מעניין למה. תראי, התובנה שלי היא שכל זמן שההתנהגות שלה פוגעת רק בך, את ילדה גדולה ויכולה להתעלות מעל זה (כל עוד זה לא חוצה גבולות, כן?) אבל ברגע שזה מתחיל לפגוע בילדה שלך (אפילו אם זה בקטנה) - לא לשתוק. תדברו איתה, תציבו אולטימטום, כל מה שצריך.

 

[gallish]

באמת מרגיז אבל....

לצערי, לא בטוחה שיש הרבה מה לעשות. הרי אתם לא תשנו אותה

לצערי, חמותי גם לא מתייחסת לילדים כמעט (אבל לא באשמתה...), והם למדו להתייחס אליה ממש קצת ורוב הזמן להתעלם. זה נורא עצוב אבל ככה זה ילדים....

 

[אסנת ונסי]

אם זה היה מצב קבוע אז שירה הייתה יכולה להתרגל

אבל בדר"כ היא נמרחת על שירה, לכן שירה מנסה להתקרב אליה ופתאום היא מתעלמת ממנה ולא מגיבה לקריאות שלה??? החוסר קונסיסטנטיות הזה הוא מה שלא טוב לילדה. ביום שישי בכנס משפחתי כשהיא רצתה להשוויץ בשירה, היא החזיקה אותה כל הזמן בידיים. רק שכחה שהילדה זה לא רק לשוויצים, יש לה גם לב.

 

[תילתילוש]

אשה מגעילה!!! ../images/Emo46.gif זה מה שיש לי להגיד עליה.

איך יש לה לב לסרב כ"כ הרבה פעמים לבקשות היחס של הקנה?! זה מטריף איך אנשים אגואיסטים גם כשזה קשור לדברים בסיסיים כמו הילדים והנכדים שלהם. פייייי זה פשוט מחליא. יקירתי, שולחת לך חיבוק חזק. זה באמת כואב ולא קל.