לא אמא בעצמי..
ולשמחתי אני לא צריכה להתמודד עם חמותי על דברים שכאלו.. אחרת בטח היתה פורצת מלחמת העולם השלישית במקרה שלנו...
אבל,
לגבי הילדה, כשאני גדלתי המסר של אמא שלי היה שיש דברים שאסור לי בגלל הגיל. נקודה. למשל עקבים (וגרביון שקוף וקפה וקולה
פחחח). היום אני חושבת שהאיסור הזה היה מאד במקום, מאד אהבתי בגדים והייתי לובשת לאמא שלי את השמלות כל הזמן, אבל- בבית! זה היה ונשאר בגדר משחק שיש לו גבולות. בעיני זה חלק מעולם ערכי ויש לזה משמעות.
לכן זה מה שהייתי אומרת לילדה. סבתא נתנה למרות שהיא יודעת שזה נגד הכללים שלנו. אז את יכולה להחזיק בהם, את יכולה להינות מהם בבית, אבל הם לא יהיו לשימוש בחוץ, אולי בבת מצווה שלך נרשה לך עקב נמוך (ואולי תפרגני לה ללכת עם זה איזה פעם לאירוע משמעותי כמו חתונה של אחתוך, אבל אל תגידי לה את זה מראש).
לסבתא.. בעיקר אם כבר אמרת לה במפורש... הייתי תופסת שיחה, ואומרת לה שאת מעריכה את הכוונה, ואת בטוחה שזה היה מרצון טוב, אבל חבל שהיא גורמת לילדה עוגמת נפש, פשוט תעבירי את זה למקום הזה. תגידי לסבתא שכמו שאמרת לה מראש, אצלכם בבית לא לובשים עקבים עד גיל X ואין מה לדבר על שינוי החוקים בגלל מתנה זו או אחרת, ולכן זה בעיקר גורם לילדה אכזבה וחבל.
בעיני המסר לסבתא חייב להיות מאד ברור. לא כועס, לא עוקצני, אלא מאד ענייני אבל מובהק- זה שעשית משהו בניגוד לרצון שלי והעמדת עובדות בשטח לא אומר שאת יכולה לעבור על חוקי הבית שלי. אז אמנם יש נעלים אבל הם לא יהיו בשימוש, וחבל, כי היה אפשר לקנות לנכדה משהו שישמח אותה יותר במקום שיעשה לה כאב לב. היא חייבת לדעת שאת לא מתקפלת אחרת הניסיון הזה משמעותו שאין לך מילה, לא מבחינת הילדה ולא מבחינת הסבתא (אלא אם כן זה ממש מקרה יוצא דופן ואת סומכת על היחסים בין שלושתיכן שזה היה חד פעמי ואז לא צריך תגובה כל כך נחרצת).
וגם בשביל הסבתא, אל תאשרי לילדה לנעול את נעלי העקב כי הסבתא תבין שאת לא עומדת בדבריך ותמשיך לחתור למה שהיא חושבת שנכון.
אם המצב לא כזה קיצוני, אז בכל זאת הייתי מדברת עם שתיהן, אבל הייתי עושה את זה בחיוב ואומרת שלמרות שאת נגד עקבים בגיל הזה, בגלל שהסבתא האהובה היא זו שהביאה את המתנה המיוחדת הזו, הפעם, חד פעמית, את מפרגנת בשמחה לשתיהן את הפינוק הזה
בכל תלוי בשאר הנסיבות ומה תהיה הסימליות בעינהן בתגובה שלך.
