"חם מהתנור"
היי אנשים הרבה הרבה הרבה זמן לא רשמתי כאן הודעה אבל עכשיו סימתי לכתוב משהו ואני מרגיש שאני צריך להראות אותו למישהו * זה גירסה ראשונית ועוד לא בדקתי אותה ולא תקנתי אותה האורות הלבנים והזהרים חלפו על פנו במהירות מסחררת. הוא הרגיש את יד אהובו על כתפו. הוא הסתובב וראה את פנו העדינות שכל כך אהב ליראות בכל הזדמנות אפשרית חוץ מהרגע זה, כי ראשו היא עסק ברגע זה בדברים אחרים. הוא הסתכל על פניו של חברו במשך כל הנסיעה ומשתדל לא לחשוב על אתן מחשבת אימות שחשב קודם לכן ורוצה להתרכז רק בפנים של האדם היקר לו מכל. המכונית המשיכה לנסוע ללא שום קל רק הרעש של המנוע. בסיום הנסיעה עצרה המכונית, ומימנה יצאו ארבעה אנשים, הוא, אהובו, אישה מבוגרת קלות ועוד אישה נוספת. כלום צעדו בשקט לתוך בניין הבטן הענקי. שנכנסו הריחו את הריח האיום של המלחמה וראו את החיילים הלבושים בלבן ומצוידים להם באי-ספור סוג תרופות כדי להלחם באויביהם הנוראי. הם נכנסו למעלית המלא האנשים אך הוא הרגיש לבד, בלי אף אחד מסביבו, רק הוא. אפילו את אהובו הוא לא הרגיש. כאשר המעלית עצרה לה לבסוף הוא סימן לאהובו לעצור ולהישאר במקום. רק הוא וזוג הנשים נכנסו פנימה לתוך אותו שדה קרב. שום בין עשרות חדרי הקרבות הוא גילה את פרצופו של האיש אותו הכיר מהרגע שנולד, את אותו פרצוף חם שעכשיו ניראה בודד וסובל. הוא מיד הפך את פרצו הכאב והסובל לפרצוף חם, אוהב וצבוע. לאחרי שיחה של חמש דקות שהוא ישב וצחק ודיבר אם האיש אותו הכיר כל חיו הוא יצא החוצה מתוך תרוץ עלוב שהיה צריך ללכת לשתות משהו קר. הוא יצא החוצה פנה במהירות לשבת ליד אהובו, הוא בהתישב במהירות לידו ושלף ביד רועדת סגירה מין הקופסה והכניס אותה לפיו אך התקשה להדליקה בגלל בדמעות שירדו מעיניים ומהרעד שאבר בכל גופו. אהובו שישב לידו לא היה יכול לסבול לראות אותו במצב זה ואם זכרונו לא משר לו זה היא הפעם הראשונה שראה דמעות יורדות מעיניו. הוא ניגש וחיבק את אהובו בחוזקה ולחש לו עמק בתוך האוזן שלושה מילים שתמיד גרמו לו לחיך אבל הפעם הם לא גרמו לו לחיך. במקום זה הוא הסתובב אל פנו של אהובו הוציא את העשן מפיו, ונישק את אהבו ושם את ראשו על כתפו והרגיש את יד אהובו מחבקת אותו חזק אל חזהו. איתמר פלג
היי אנשים הרבה הרבה הרבה זמן לא רשמתי כאן הודעה אבל עכשיו סימתי לכתוב משהו ואני מרגיש שאני צריך להראות אותו למישהו * זה גירסה ראשונית ועוד לא בדקתי אותה ולא תקנתי אותה האורות הלבנים והזהרים חלפו על פנו במהירות מסחררת. הוא הרגיש את יד אהובו על כתפו. הוא הסתובב וראה את פנו העדינות שכל כך אהב ליראות בכל הזדמנות אפשרית חוץ מהרגע זה, כי ראשו היא עסק ברגע זה בדברים אחרים. הוא הסתכל על פניו של חברו במשך כל הנסיעה ומשתדל לא לחשוב על אתן מחשבת אימות שחשב קודם לכן ורוצה להתרכז רק בפנים של האדם היקר לו מכל. המכונית המשיכה לנסוע ללא שום קל רק הרעש של המנוע. בסיום הנסיעה עצרה המכונית, ומימנה יצאו ארבעה אנשים, הוא, אהובו, אישה מבוגרת קלות ועוד אישה נוספת. כלום צעדו בשקט לתוך בניין הבטן הענקי. שנכנסו הריחו את הריח האיום של המלחמה וראו את החיילים הלבושים בלבן ומצוידים להם באי-ספור סוג תרופות כדי להלחם באויביהם הנוראי. הם נכנסו למעלית המלא האנשים אך הוא הרגיש לבד, בלי אף אחד מסביבו, רק הוא. אפילו את אהובו הוא לא הרגיש. כאשר המעלית עצרה לה לבסוף הוא סימן לאהובו לעצור ולהישאר במקום. רק הוא וזוג הנשים נכנסו פנימה לתוך אותו שדה קרב. שום בין עשרות חדרי הקרבות הוא גילה את פרצופו של האיש אותו הכיר מהרגע שנולד, את אותו פרצוף חם שעכשיו ניראה בודד וסובל. הוא מיד הפך את פרצו הכאב והסובל לפרצוף חם, אוהב וצבוע. לאחרי שיחה של חמש דקות שהוא ישב וצחק ודיבר אם האיש אותו הכיר כל חיו הוא יצא החוצה מתוך תרוץ עלוב שהיה צריך ללכת לשתות משהו קר. הוא יצא החוצה פנה במהירות לשבת ליד אהובו, הוא בהתישב במהירות לידו ושלף ביד רועדת סגירה מין הקופסה והכניס אותה לפיו אך התקשה להדליקה בגלל בדמעות שירדו מעיניים ומהרעד שאבר בכל גופו. אהובו שישב לידו לא היה יכול לסבול לראות אותו במצב זה ואם זכרונו לא משר לו זה היא הפעם הראשונה שראה דמעות יורדות מעיניו. הוא ניגש וחיבק את אהובו בחוזקה ולחש לו עמק בתוך האוזן שלושה מילים שתמיד גרמו לו לחיך אבל הפעם הם לא גרמו לו לחיך. במקום זה הוא הסתובב אל פנו של אהובו הוציא את העשן מפיו, ונישק את אהבו ושם את ראשו על כתפו והרגיש את יד אהובו מחבקת אותו חזק אל חזהו. איתמר פלג
