חלק מהנוף

[ילדה בעולם]

חלק מהנוף

תמיד רציתי לספר את הסיפור שלי איפשהו אולי באיזה פורום לתת לאנשים לשמוע, אולי לנסות להגיב, אולי זה יעשה משהו אבל תמיד פחדתי, התחלתי לכתוב ובסוף סגרתי הכל כי כשאני נכנסת לפורום, אני מסתכלת ורואה כל כך הרבה כמוני כל כך הרבה אנשים שגם להם רע, שגם להם יש סיפורים מסובכים אפילו יותר משלי.. ובעצם, לפעמים הרבה יותר משלי ואם אני אכתוב בין כל השורות האלה גם שורה אחת או שתיים משלי הן יסתתרו בין כל השאר, יהפכו לחלק מהנוף הטבעי כאן לא יהיה בזה שום דבר מיוחד או מוזר לא תהיה לי את התשומת לב הזאת שאני מחפשת כל הזמן ישאלו שאלות ויציעו הצעות אבל זה לא יספיק לי ובעצם, מה עוד אפשר לעשות? אולי זה כן יעזור במשהו עד שאחרי חצי יום ההודעה תרד מהדף הראשון ותעלם לעד סתם עוד הודעה בין אלפי הודעות דומות זאת לא ביקורת זאת הרגשה

 

[miShigeNe cOw]

../images/Emo25.gif

אני יודעת... כל כך קל להרגיש ככה... אבל אני יכולה להגיד לך שלרובנו זה לא ככה. כל אחד כאן הוא מיוחד, כל הודעה ומאחורי כל ניק נמצא אדם עם הבעיה שלו שאנחנו מתייחסים אל זה בנפרד מהשאר... נשמע קצת קלישאתי ולא ברור אבל זה מה שהיה לי להגיד

מקווה שתרגישי טוף.

 

[yaeltal]

ילדה בעולם..

תמיד רצית לספר אבל בסוף סגרת את הכל, והנה עכשיו- השארת חלון אחד פתוח.. אמנם לא סיפרת עוד את הסיפור שלך, אבל עשית את הצעד הראשון, נתת מעין הקדמה.. ועל כך אני שמחה, ומקווה שגם את, ושאולי מכאן תוכלי להמשיך, תוכלי לכתוב עוד קצת, ולהשאיר את החלון פתוח.. אם מסתכלים כאן על הרבה הודעות מבלי ממש להתעמק בכל אחת, כולן יכולות להיראות דומות אחת לשניה.. זה קצת כמו לדפדף בספר תמונות אימפרסיוניסטיות, ולראות תמיד כתמים של צבע, אבל לא את התמונה שהם מרכיבים.. אבל אם נעצרים לרגע על דף אחד, רואים את הכתמים מתגבשים לפריטים, ורואים את האור שנח עליהם לעתים, או את הצל שמכסה בפעמים אחרות.. אז פה אין כתמים של צבע, יש רק מילים, תמיד אותו דבר- שחור על גבי לבן, וכלכך הרבה פעמים חוזרות מלים שמבטאות כאב, או מלים שצועקות לעזרה, מלים שמחפשות הבנה, מלים שרוצות לספר סיפור.. ואין כלכך הרבה מלים, כמו שגם קשת הצבעים מוגבלת, אבל האפשרויות ליצירת גווני ביניים הן אינסופיות.. וגם כאן אם מסתכלים מקרוב כל אחד יוצר את הגוונים שלו, כותב בשפה שלו, ולפעמים אפשר לראות תמונה כלכך מורכבת אפילו רק מהודעה קצרה, ותמיד אפשר למצוא בה חלקיקים מהאדם שישב לפני כמה רגעים מאחורי מסך משלו ותקתק לשם מלים.. ואולי מחר יכתוב קצת שוב, יאסוף שוב אותיות ויפזר אותן בדרך שמיוחדת רק לו, ולאט לאט יהיה אפשר לאסוף ביחד עוד ועוד חלקיקים, ולקבל תמונה מלאה, ולצידה גם את הצייר.. וגם את, בהודעה הזו שלך, חשפת כבר מעט מאותם חלקיקים.. אז נכון שעוד מעט ההודעה תרד מהדף הראשון, ואולי מחר יבוא מישהו וידפדף בין ההודעות ויראה אותה מסתתרת בין כל שאר ההודעות, רק עוד חלק מהנוף, אבל יהיה גם מי שיחכה להודעה הבאה שלך.. ושלמרות שההודעה שקרא כבר לא בדף הראשון, היא כן נשארת איפשהו בזכרון שלו, כי הוא ראה כבר כמה חלקיקים ורוצה להשלים את הפאזל, אם רק תאפשרי לו.. וקורא כזה יודע שמאחורי כל התמונות והמילים יושבים אנשים והמילים שהם בוחרים חושפות את מי שהם וזה מה שכל קורא שלא רק "מדפדף" יכול לראות, וזה מה שאני מקווה לראות ממך, אם רק תרצי.. יעל..

 

[ילדה בעולם]

...

תודה על התגובות אני מבינה את זה שכל אחד כאן הוא עניין בפני עצמו, כמובן ולכל אחד יש את הסיפור שלו בכל זאת קצת מציקה לי המחשבה שאני אשפוך כאן את כל הבפנוכו של הלב שלי וזה יהפוך לעוד משהו שגרתי שקורה כאן כל הזמן ונעלם מאוד מהר אני גם אקליד את הסיפור שלי כאן מתישהו יום אחד עד אז אני כנראה אצפה בפורום מהצד או משהו

 

[סהר-תמיכה]

ילדה יקרה

קודם כל ברוכה הבאה לפורום. נשמע מדברייך שנדרש ממך הרבה אומץ וגם הרבה זמן עד שהעזת לכתוב את ההודעה הזאת כאן. רוצים להציע לך בכל זאת את המקום הזה, יחד עם כל הקושי שבדבר, להיות מקום שבו תוכלי לפרוק, להוציא, להביע את הכאב הזה שנראה לך "שגרתי"... אך בעינינו נראה כדבר משמעותי שקורה לכל אחד ואחד מהכותבים... כל אחד חווה את החוויה האישית הזאת שלו במלוא העוצמה.. ולכולם יש כאן מקום להביע את זה... לפעמים עצם הכתיבה עצמה, לראות את ההודעה על גבי הפורום, כבר מהווה איזשהי הקלה... כזאת שנובעת מהוצאת הדברים החוצה. ובכל מקרה יקרה, מתי שתרצי, מתי שתרגישי בנוח, אנחנו כאן איתך, מקשיבים.

 

[ילדה בעולם]

תודה..

 

[עדידושית16]

אות הזדהות

וואי אני כל כך מזדהה איתך! גם אני מרגישה בדיוק ככה... אני גם פוחדת שאנשים לא יגיבו ואז אני בכלל ארגיש לא טוב עם עצמי על זה שסיפרתי ואז שוב הדיכאון יתגבר... גם את ככה מרגישה?

 

[hashablul]

כשקשה להתחיל אז קשה.

גם בעצם זה שאת כותבת שאת רוצה לכתוב זה כנראה המון בשבילך.

 

[ToryMaster]

כל ההתחלות קשות

בהתחלה אל מגיבים, בהתחלה לא יודעים מה להגיד, איך לעזור, אבל אחרי מעל שנה בפורום הזה, אחרי המון חברי פורום שהכרתי ואהבתי, אחרי המון חברי פורום שהכניסו אותי ללחץ, ואחד שגרם לי להפוך עולמות כדי ליצור קשר עם מד"T והמשטרה במרכז (אני גרה בצפון), הבנתי שלא משנה מה, הפורום הזה הוא משפחה אחת גדולהץ. לפעמים רבים, לפעמים שוכחים, אבל מעבר לכל - תמדי אוהבים, תמיד

 

[ToryMaster]

את ידועת מה?

זו באמת תהיה הודעה אחת מני רבות, שתרד ותיעלם. אבל תחשבי על הילדה או שתיים שיקראו את הסיפרו שלך, שילמדו ממנו, שזה יציל אותן. לא שווה תא זה? תחשבי על התגובות שתקבלי, שיעזרו וירגיעו ויעודדו, לא שווה?

ו