חלימה - שיתוף

[bertcat]

יש עוד 600 אפשרויות

בתור התחלה. בעצם יש יותר. דרך אגב, אין מצב לאוטו ביום שישי.

 

[kung fu]

אתה מוכן לחלוק איתי אפשרות אחת

או שתיים?

 

[רשף כשף]

שאלה

למה שיצורים הלא אורגנים יהיו מעוניינים שלא תהיי בחלימה?

 

[kung fu]

ההיפך.

הם מעוניינת שאהיה בחלימה, אבל במיקום שלהם. או משהו כזה. אני בעצמי לא יודעת להסביר את זה במילים.

 

[loquado]

הרוח בערבי הנחל

נראה שאת כן יודעת

בכל מקרה כל מה שקשור ליצורים לא אורגניים מהאספקטים שמתוארים ע"י דון חואן מתבטא בסופו של דבר רק בדבר אחד - רווח אנרגטי. או במילה אחרת תשומת לב. ושאלה שמיד נשלפת : למה תשומת לב היא מצרך כל כך יקר ?

 

[adamfbs]

השערה

הרגל? תשומת לב מקורה במלחמה בלהיות לבד. וכאשר תהייה לבד בעולמך, למה תהייה משמעות? הכל ייפול. התרגלנו לחיות ביחד.

 

[kung fu]

רווח אנרגטי.

זכורים לי כמה וכמה וכמה חילופי כוחות איתם בזמן חלימה. ואז הייתי קמה בבוקר, מרגישה אנרגטית ואז אחרי זמן קצר נתקפת בעייפות. אנרגיה שמתערבבת בי, וגורמת לי להרגיש טוב, ומהר מאד היא (האנרגיה הזרה) נדחית, ואז יש חוסר שכביכול מביא לעייפות (סתם הסבר ראציונלי. באמת שלא יודעת).

 

[kung fu]

לגבי "לא יודעת"

זה מין הרגל שלי ללכת על בטוח

להגיד לא יודעת..... ואז אני לא טועה.....חה חה חה

משעשע.

 

[יפעת מרטון]

תשומת לב - מצרך החודש

אני כבר לא זוכרת איך הדברים התנסחו אצל דון חואן, אלא לוקחת מהיוגה, ולהערכתי זה די דומה. תשומת הלב היא אכן כדי לא "לבזבז אנרגיה" על אלף הדברים שקורים לנו בחיינו השוטפים, כדי שתישאר לנו עוצמה אישית גדולה יותר. למה כדאי "לצבור" עוצמה - ביוגה אי אפשר אחרת להגיע להארה, אני משערת שדון חואן הגדיר את זה אחרת, אבל בכל מקרה, אי אפשר לעשות את קפיצת המדרגה האנרגטית מאדם רגיל ל"לוחם" אם אתה לא שם לב איך מתבזבזת האנרגיה שלך - על כעס, פחד, אוטומציה של פעולות שיגרתיות וכו'.

 

[charlila]

בלילה בין שבת לראשון חלמתי -

זוכרת רק מסדרון ארוך ישר שלארכו, מימיני, שורת חדרים זהים, וכל אחד מאיתנו (מי?) היה,במשך כל החלום, באחד החדרים. אחד מהם היה החדר מחלומותייך (האם ידעתי זאת בחלום עצמו או מייד אחריו?).

 

[kung fu]

מעניין ../images/Emo13.gif

 

[charlila]

וזה מתחבר לחלום ישן שלי,

מהזמן שעמדתי להיכנס לפורום הזה: התייעצות בקבוצה (קבוצת לוחמים?) יש שם שני אָגוּר^וּ(ים) (="נגואלים")(שאני מכירה היטב מהחיים, המבוגר בהם ידע פעם מיהו והצעיר לא). הצעיר מהשניים לוקח אותנו (בהליכה) לאחד משני איים, שרטון חולי במים רדודים, לשם תדרוך (לקראת משהו שעומד לקרות). זו קבוצת פקודות ארוכה, מעמיקה בהסבריה, מחממת לב (אינני זוכרת ממנה כלום, גם בחלום עצמו לא שמעתי את המילים.) בתום התדרוך אנחנו ממשיכים בדרכנו, ועולים על אוטובוס. הוא דומה לאוטובוסים של גווטמלה, ישן, צפוף,עם גגון עמוס חבילות ומדרגה מחוץ לדלת לכרטיסן, אבל כנראה שזו הודו (שלא הייתי בה). אני אחרונה, ובעודי עומדת על המדרגה הרחבה שבחוץ, ליד הכרטיסן, נסגרת הדלת בפני והאוטובוס מתחיל לנסוע. "הי, פתח לי!" אני צועקת לנהג פעם-פעמיים, אבל הוא לא פותח. האוטובוס הצובר מהירות מתחיל לצבור גם גובה. "בבקשה לרדת, אסור לך לעמוד פה. רדי, בבקשה. רדי! רדי!" אומר לי הכרטיסן במבטא מתנגן (הודי?) בעוד האוטובוס מתרומם במהירות לגובה מטרים אחדים. לכרטיסן יש מדרגה נמוכה יותר ופיסת מעקה, ולי, מול הדלת הסגורה, אין כל כך במה להיאחז. הלך הרוח השורה עלי, של זקנה מבוהלת, מאיים להפילני - מסכן ממש את חיי - אני קולטת, ונאחזת בו במאמץ מודע (לאחר שהתעוררתי תהיתי למה - כדי לא להיחשף? או כדי להזעיק כך עזרה מצד שמאל? לא יודעת. בכל אופן, משימתי חייבה אותי לדבוק בו, ודבקתי) ואז נפתחה הדלת. עליתי. "למה סגרת לי את הדלת!" אני אומרת לנהג. "כנסי כבר!" הוא גוער בי, ואני נכנסת ומוצאת לי מקום ישיבה בין בני הקבוצה, מתאוששת מן הפחד, שמחה להיות אתם.

 

[kung fu]

קראתי ../images/Emo13.gif

 

[charlila]

תיקון:משמאלי