חלומות

חלומות

אני אספר כמה חלומות שאני חולם שמציקים לי, ורוצים לטפל בי בגלל אותם חלומות ולהחזיר אותי לעבר כדאי להבין איך אפשר לעזור לי להתמודד.
ולהבין את הנפש שלי, אני לא רוצה.

ראשון: חולם של פגיעה מינית בי
כמו שיודע אני נפגעתי ביותר, ילד ואני כיום לא זוכר כלום, אבל זה היה מוגדר כפעיה מינית קשה או התעללות אני לא בטוח, החולם הולך ככה.
אני פתאום הולך, אני נמצא בתוך המסדרון, ממשיך ללכת, אני לא שומע כלום כאלו אני בתוך עצמי, אני הולך ואני מגיע לשירותים, שם אני
רואה אדם, הוא לא רואים לו את הפנים, הוא מביט עלי ורואה אותי ואני לא רואה אותו, כאלו אני נראה והוא בלתי נראה, הוא מתקרב עלי
אומר לי דבר לא מובן, ואז הכל מתחיל להשתבש, אני רואה אותו, מתחיל לצחקק, ואומר לי שב שב ילד שב עלי , אני לא עושה כלום,
לא חושב לברוח. אני עומד שם, הוא לוקח אותי כאלו מרים אותי, ואז בא קטע עוד יותר מוזר, כראלו שני מקרים התערבבו, באים חברות
של ילדים, חבורת, וצוחקים, ונוגעים בי, ומציצים ואומרים מילים לא ברורות, אני כולי רועד, ובמציאות הךלב שלי דופק, ואז אני מנסה להנסתכל לו
בפנים, להם לכולם, ואז אני רואה אותו ואז אני קם בהלה, כך זה לא רואה את פניו, זה נשמע כמו סרט אבל זה חוזר על עצמו, ספרתי את זה פעם
וזה נשמע להם מעניין

2. התעללות באחותי:
יש לי שברירי זיכרון, ואז בחלום אני רואה אותי ואת אחי במיטה ליד, ואת אבי מחתל את אחותי, היא מתחילה לצועק, והוא מתחיל להגכות אותה
שוב ושוב, מתעצבן לעליה היא נהיית אדומה, והוא ממשיך וממשיך ,אני ואחי מסתכלים על זה ומדברים אחד עם השני, אני לא שומע כלום מה השיחה, והזיכרון הזה אני כן רואה אותו לא בחלום
אלה במציאות כמו בזק, שאלתי את אמי היא לא ענתה לי, היא כעסה עלי, ולא רוצה לדבר על זה.

אלו שני החלומות חוץ מעל אחותי שאני חוזר על אותו יום, ורואה שוב את המוות שלה ושדהיא גוססת ,או להפך שהיא נצלת ואז אני רואה אותה אבל היא שונה
ולא מדברת, ואז היא מתה, יש לי מלא מלא חלומות על אחותי בסגנון של מוות וחיים, אבל אלו הם שני חלומות לא פותריםו ולא געגוגעים, אז מה אני יעשה? אני חייב
ללכת לטיפול הזה? מה אתם אומרים? מה אתה אומר דקטור? אני מאוד מאוד חושש מפחד לחזור לשם
  במיוחד למוות של אחותי.
 
זיכרונות

שבאים עליך בלילה,ביום כל שנייה בו אתה מרגיש בטוח, מתחילים לכרסם לך את המוח אומרים לך אל תשכח אותנו, אנחנו פה.
צעקות על גבי צעקות, מכותו/צעקות יחדיו בתוך המוח לרגע הם חודרים ואת הרגע היחד היפה הורסים, זיכרונות על מוות שבא
על מה שהיה ומה שהיה, זיכרון קטן, גדול, כולם יחדיו מסתובבים, מרקדים לך מעל הראש ,מנסים לאותת לך שהנך חייב לזכור מה
שהיה, הדמעות על הלחיים, הזועמה בפה, לא מה שעשית אלה מה שנעשה, היא שם מולך אחותך עטופה בנילון אתה רואה אותה בפעם
אחרונה, אמך כמו סמרטוט מנקה את הרצפה, אתה ילד ילד קטן אבל מבין שבדם תחיי על חרבך תעמוד: רתמו אותך לכיסא כדאי לספר
לך מהי האמת, דם בעניך כי כל מה שהכרת אבד, ילדה אין, משפחה על החרב חיה ,מכות זה פקניק צעקות חלק מהרגל, אמא בצעקת שבר
מכה על מוות בתה חיה בעבר, ואז הזיכרון עוטף אותך, מצמק לך המחשבה הישרה שאחלת לה על מה עתיד על מה הווה והכל יחדיו מתערבב
לך, לך נגע בעברך דם, וערמיות אשפה זכרונות מלוטשים באבק ועפר, מנסים להגיע על עומקם אל הטוב שבדבר, לימדו ילד הטוב פה ואתה
לא רואה ,מסומא, תן לעצמך הזמנות אל תמוות לי, אמא אמרה הרוע הוא חלק מעולם, הוא תמיד היה אבל יש בך גם טוב, יש לך את הדעת.
אבל הרוע עוטף לי את נקדות נשמתי, את הכתמים הנערמים לתוך מיכל, לתוך כד של חטאים, והיא שם בשמים אחותי, היא בתוך אותה שקית.
תיק תיק פתרו את הבעיה: לתוך נילון, אמא צועקת מכה על ראשה, אבא שאנן: עוד ילדה הלכה, ואתה מת מפנים, כדור על כדור, זריקה בתוך
הוורד, רותמת אותך לעולמם, של מטפלי, של אנשי הלבונה, לבנים הדורי שמחה: אישפוזים על גבי כדורים נלקטם לתוך סלסלה, נסינות יש
אחי, התאבדתי כבר אני כבר מת, מזה משנה בפעם העשרית או החמשית?: האמת חברי אין לי כוח למותי חיככתי פעמים רבות לקץ, אבל את
הניצוץ של הטוב אני רואה כמול עיני ואין נוגע, פרופרי לחם אני מלכד ומכניס לפי, היום שבו אני הפוך לאדם היה היום בו אצא מלכודת הדובים
הזאת, שיבין שאני אדם בשם שאני אדם, אבל קשה לי, השקית, הדם, ההוא שלעתים בא לך בחלום שנגע בך: ואתה העפת את זה מהזיכרון
אבל בלילוות הוא בא, מצטער על בכי הרב ועל חלשות אופי, אבל את מכתב זה את הודעה זאת כתבתי, אחרי שנכנסתי להתקף, שבו הזכרונות
מצפים אותך בלהט, בחושניות מדקרים בבשר, הייתי חייב לספר מה אני מרגיש, לכן אולי דברי נשמים כדברי הבל וריק, אבל אני לא יודע לתרגם
את רגשותי אחרת, שהיה לכל אדם ושנפש בו רק טוב גם לי היה טוב ולי טוב היה? מפלל אני לטוב, ותקווה בלב אנוש תחפוץ.
 
חלומות וזכרונות שעולים ומציפים

נתנאל היקר,
גם החלומות וגם הזכרונות שאתה מעלה
ומשתף אותנו,
הם טראומטיים,
ובכל פורום אחר היו כותבים בכותרת "טריגר"
אבל כאן זה הנושא.
ממה שאתה כותב עולה מצוקה,
ומהחתימה שלך עולה הקושי הרב של הבדידות.
השיתוף שאתה משתף בפורום מוריד אולי במעט את הבדידות,
אבל זה לא כמו שיתוף בטיפול,
מול אדם אמיתי, ששומע אותך ואת החוויות שלך.
אני יכול להבין את הרתיעה שלך מטיפול,
אבל ממה שכתבת עולה שהנושאים האלה עולים וצפים מאליהם,
ומציפים אותך,
וטיפול בהם, ומה שאנשי המקצוע קוראים "עיבוד"
יכול להקל עליך.
כתבת שהיית בטיפולים קודמים -
מה היתה הגישה של הטיפולים האלה,
והאם הם עזרו לך?
 
לא עזרו

הייתי בטרפיה באומנות בתור ילד כדאי שאני יבטא מה שאני מרגיש, אחר כך הייתי ברפוי בעיסוק.
והיום אני בטיפול תרופתי. בגלל מניה דפרסיה טיפול כנגד דיכאון, וליתום כנגד תנודות רוח,. וכן אתה צודק
יורם זה שאני כותב בפורום זה מפיג את הכאב, ואת הבדידות אבל תמיד אני בסופו של דבר לבד, אני רוצה להכיר
אנשים אבל כאלו שיבינו אותי. ואף אחד במציאות לא רוצה לשמוע על הכאב שלי. כולם נרתעים
ודווקא בפורמים מוכנים ותומכים יותר . אז זה מין מפלט בשבילי לפרוק רגשות. וזה עדיין לא קרה. תודה על התגובה.
 
טיפול לשם עיבוד החוויות והזכרונות

לנתנאל שלום,
אם כל הטיפולים שקיבלת זה טרפיה באומנות בתור ילד ואחר כך רפוי בעיסוק.
והיום - טיפול תרופתי -
ייתכן שחבל שלא היגעת לטיפול שיחתי משמעותי כבוגר.
אפשר להתרשם שאתה חש מצוקה.
אתה יכול לנסות להגיע למטפל
שיוכל לשמוע מה עברת
ולעזור לך לעבד את החוויות הקשות והחלומות הקשים.
 
הורי היו מאוד אחרים למי שאני

הערה: זה כתוב בצורה מאוד קשה, והדברים הם באמת נעשו, אז יש פה הרבה דברים קשים, אז אני מזהיר מראש.
&nbsp
אני חושב על כך וגם חשבתי כבר לפני שנים רבות, שהלוואי שהם היו נעלמים מן העולם והכי טוב של היו בכלל נולדים.
או מבאים אותי, כי אני הייתי כמו צעצוע, בני זונות מה אני צעצוע? מחלפים אותי? נוגעים ואז נותנים לי סטירה? מי הם בכלל?
למה לא הורדתי אותם מעל הגב? למה אני בכלל מנסה לראות בהם טוב? כי הם תולעים ועדיף לסלק אותם מחיי, אבל אהבה כמה
שהיא רצופה בשנאה כמה שהיא משונה, אני בראשי חושב למה לא שרפתי אותם, למה לא פשוט הצתתי למה הקשבתי לו? למה נעמדתי
דום אז, שהוא צועק עלי שאני ליד הגז ומנסה לפוצץ את הבית? אם הם מנסים לקחת אותך לפחות תקח אותם בחזרה כך חשבתי, למה לא הרעלתי
אותו כבר לפני שנים?: למה הכל בתוך הראש עטוף, בדמינות על הרצח הזה? שאני מתכנן אבל אין אני לא יכול לפועל? הם שועלים, נחשים בתוך הארון מחכים בכל פינה ואני לא מצליח לדעת מתי העראס יחדור לגופי, מתי הם צוחקים מתי הם מתכוונים לטוב ומתי לרע, אני חושב על זה למה? לא מסרו אותי שנולדתי, למה הייתי צריך לסבול אותם? הם אכלו אותי, האכילו אותי בלוקשים שאני האשם, הם הכו אותי, התעללו בי
נפשית פיזית ותמיד לא הראו טיפנת של אהבה ואמרו כסימה " לחם מים" על מצכם זה מונח את נשמתם אני לא מבקר כי אין, זה אבי תמיד
אין רגש, תמיד אתה רוצה לראות אותו בא עליך, וחולם על יחס, ואין הוא כמו קרח, כסף ועוד כסךף וכבוד, כמה אני שונא אותו כמה אני מתעב
אותו וכמה אני אוהב אותו, אז החיים שלי סבוכים, הורים שלי עשו לי הרבה רע, אבל הם לימדו אותי דבר אחד אל תסמוך על אף אחד לעולם על איש. תהיה תמיד לבד, ותמיד אבל תמיד תדע שהכל שקר, תלחם ואל תנסה להראות רגש, תהיה פסיכופת כי זה אתה ,אתה החיה. זהו אני מסיים את מילותי, הכול מציף אותי, הכול אוטם אותי לחדר הזה, אני שומע קולות, את האות שקורא לי, לברוח למהר לקפוץ מעל לחבל, לתת להם טעימה אחרונה, ולוותר על חלומי לחיות בשלום, זהו היה שלום.
 
אמרו לי תלונן עליהם אבל אז הבנתי

אחרי שניסיתי והכל טורפד ראש המשפחה חזק ידו בכל ויד כל בו, גם אבי כך אמר לי " לא יאמנו לך יגידו שאתה הוזה
לא יעזור לך כלום" וזה נכון אני אמרתי והם הוציאו הכל כאלו אני משקר, אני ממש לא יודע מה לעשות....
 
למעלה