טעות בידך הבעיה היא לא אנשים אלה התורה
הגהות מימוניות
בהלכות דעות פרק ו' הלכה ג': "מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל (ולא מן הגויים) כגופו
שנאמר ואהבת לרעך כמוך ודוקא שהוא רעך בתורה ובמצוות אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצוה
לשנאותו שנאמר יראת ה' שנאת רע ואומר הלא משנאיך ה' אשנא וגו'".
פרוש רש"י בראשית יב יא
הגיע השעה שיש לדאוג על יפיך ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים אחיהם של כושים
אך אפשר לצפות ממנהל בית ספר לקבל ילד כהה עור אם גדול פרשני ישראל רושם דברים כאלה מכוערים נדמה לי שכבר
כתבתי פה שכול הסיפר של נח וחם נועד להצדיק את היחס לאנשים כהה עור
וכדי להשלים את ערכי התורה הנשגבים בחרתי להביא פסקי הלכה ממשנה תורה להרמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד
[י] המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס, הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה מישראל--מצוה להורגן: אם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה, הורג; ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן.
כיצד: ראה אחד מהן שנפל לבאר, והסולם בבאר--קודם ומסלק הסולם, ואומר לו הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך. וכיוצא בדברים אלו. כלומר מה צריך לעשות איש דתי כשהוא רואה חלוני נופל לבאר לקחת את הסולם לשקר ולהגיד שהוא יחזיר אותו אבל בעצם לתת לו למות
[יא] אבל הגויים שאין בינינו וביניהם מלחמה, ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בהן--אין מסבבים להן המיתה. ואסור להצילן; אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים--אינו מעלהו: שנאמר "לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא יט,טז), ואין זה ריעך
[יב] במה דברים אמורים, בישראל בעל עבירות העומד ברשעו ושונה בו תמיד, כגון הרועים בהמה דקה שפקרו בגזל, והם הולכים באיוולתן. אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד, אלא עושה עבירות להנית עצמו, כגון אוכל נבילות לתיאבון--מצוה להצילו, ואסור לעמוד על דמו.
כלומר אסור לציל גויים וכופרים אבל מותר להציל אנשים חלונים אבל לא כופרים
