עבודה קשה את עושה לי פה...../images/Emo25.gif
^_________________^ קיי, נראה... (אתן יודעות שאני מכורה לכתיבת פיקים, רייט? בגלל זה יש לי את הניסיון בלכתוב יצירה מכל רעיון קטן...
) אה, ואני לועושה דיאלוגים, לפחות לוהרבה עכשיו כי אין לי כח להכנס לזה..
אה, ואני גם נהנית קצת...^_^ האור בבקתה נכבה, וקבוצת אנשים שניסתה להבין את המתרחש כמה מטרים מאחור, החלה להתלחשש. הם שכבו להם על הדשא, שני בנים ושתי בנות, לאחר השנים בבית הספר, חברויות לא מעט משונות התגלו... הארי דחף את דראקו
מעל ג´יני כשזה רכן לנשק אותה, "דראקו, אני מזהיר אותך, אם רון ישמע על זה", אך דראקו דחף אותו מעליו וחזר לעיסוקו. הרמיוני מצדה רק צחקה לה, ומשכה את הארי אליה. קול מבוגר נשמע מעליהם, מנקה את גרונו, כשהארבעה קפצו, "אוליבר!!!", צעקו הרמיוני והארי בהתרגשות, "אלא מי?", אמר בצחוק, ובא לקראתם לחיבוק. "אז מה אתם עושים פה, במקום כה נידח, איפה שכולם מתמזמ.... אה, כמובן...", קלט לאחר כמה שניות... "אוי אוליבר, סתם שכבנו, אה, דיברנו פה... בהינו בבקתה ההיא יותר נכון", גמגמה הרמיוני והצביעה לעבר הבקתה החשוכה. "כולה בקתה, מה מעניין בה כל כך?", "אתה לומבין, היה שם אור דולק... וראינו כמה דמויות בפנים.. עושים משו... ועכשיו האור נכבה", הסבירה ג´יני, שוכבת ליד דראקו שלא פצה את פיו עד כה. "רוצים שאלך לבדוק", שאל ווד. (^_____________^) "כן, תלך", התעורר לפתע דראקו, אך סרקסטיות נשמעה בטונו. "כן, ברצינות, רוצה שאבוא?", התחיל לשאול הארי כשדראקו הפריע, "-כמובן, הגיבור שלנו, הוא לוירשה למישו אחר להציל את היום, אה?" "אוי דראקו שקט", אמרה ג´יני והניחה את ידה על פיו. "אני הולך", אמר אוליבר ופנה לעבר הבקתה. הוא היה בטוח כי הוא שמע קולות האנחות מתוך הבקתה, אך כמובן, הם היו רק בראשו. או לפחות כך הוא רצה לחשוב. אוליבר דפק על הדלת וכשראה שאין קול ואין עונה, הוא פתח אותה בחריקה קטנה. לפניו נתגלתה מיטה. יחידה, וריקה. הוא החל להסתובב בבקתה, לעבר הקולות ששמע, עד שראה שלושה אנשים מרוכזים כל אחד, בשני (או בשלישי, תלוי איך רואים את זה...
) "אהמ", אמר, בהסוס. הוא היה מצפה שיופתעו, אך לא, אם זה לא היה רק בדמיונו, הוא היה יכול להיות בטוח שהם פינו לו מקום. הוא התקרב אליהם עוד צעד קדידמה, וראה את פניהם: "סנייפ, לופין ו...בלק?", שאל, לומבין. בלק קם מהמזרונות שהיו על הרצפה ליד האח, והתקרב בתנודות שוות לעבר ווד, הוא הגיע אליו, הסתכל עליו מלמעלה, והרים את ידו ללחיו. "שלום", אמר, והרכין את ראשו לנשק את ווד. אוליבר, שלא הבין מה קורה, נשאר יציב,אך לא נרתע מהנשיקה, לאחר כמה שניות אף התמסר לה. הוא הפיל את חפציו, ודחף את בלק לעבר השאר. על הרצפה. ^_________________________^ דיי... אני יכולה לכתוב שעות...