חלום שמתמסמס........../images/Emo29.gif
הוא פתח ואמר: יש לי אחרת...... בחולצה דקיקה וקבקבים-יצאה-בלי מילות פרידה מהדירה הקטנה ששימשה אותם בשנתיים האחרונות. בידה נשאה תיק צד,לתוכו השליכה כמה חולצות ושני מכנסי גי´נס.פסעה במהירות החוצה,נסה על נפשה כמעט, והדמעות מאיימות לחנוק את גרונה. בפרץ בכי, נטפו הדמעות מפניה,בעודן מרטיבות את חולצתה, מטשטשות את הגבול בין החוץ הקר,לפנים נשמתה המיוסרת,מנתצות באחת, את החלום בו חיה עד לעת ההיא, וצעדיה, שהיו נחושים בתחילה, איבדו את כיוונם וקצבם. ככל שהתארכו השעות, גברה תחושת האין אונים ,הכאב טישטש את עיניה,בעודה צועדת בסימטאות הצרות והמנוכרות, מאבדת את עצמה לדעת מבלי משים,מתייסרת בזכרונות מימים טובים יותר, עד שצנחה, באפיסת כוחות בפינת רחוב שוממה. שמש חורפית, הגיחה באחת, מלטפת את פניה לרגע קט, אך היא כבר לא חשה בדבר, כוחותיה אפסו והיא כשלה. עובר אורח, אספה אל בין זרועותיו, והביאה למנוחה קצרה בביתו. כשפקחה שוב את עיניה, היתה שכובה במיטה צחורה, מטופלת ביד דאגנית ואוהדת, והזכרונות הלמו במוחה כפטיש שוב. היא נשבעה לעצמה, שלא תיתן לעצמה להיבלע בצער ובכאב, ותשרוד את הקושי למרות הכל. קשת צבעונית, הבליחה מבעד לעננים, שלחה קרן מנחמת לחלון עטור וילון תחרה , והעלתה חיוך קלוש על פניה . מתוך חלום שהתמסמס, לאהבת נצח, הגיחה לה המציאות, שלא נותר אלא להתמודד עמה, ומבעד להריסות חייה ,החל לבצבץ האור מחדש,כהתחלה מבטיחה לפתיחת פרק חדש,וכוחם של החיים, החזק מכל, מילא שוב את אבריה הרפויים,בעודנה מביטה אל החלון,כשהכאב מתפוגג אט אט ותקווה קלושה תופסת את מקומו.... מוקדש לך, לפתיחת פרק ב´ מוצלח יותר......באהבה.
הוא פתח ואמר: יש לי אחרת...... בחולצה דקיקה וקבקבים-יצאה-בלי מילות פרידה מהדירה הקטנה ששימשה אותם בשנתיים האחרונות. בידה נשאה תיק צד,לתוכו השליכה כמה חולצות ושני מכנסי גי´נס.פסעה במהירות החוצה,נסה על נפשה כמעט, והדמעות מאיימות לחנוק את גרונה. בפרץ בכי, נטפו הדמעות מפניה,בעודן מרטיבות את חולצתה, מטשטשות את הגבול בין החוץ הקר,לפנים נשמתה המיוסרת,מנתצות באחת, את החלום בו חיה עד לעת ההיא, וצעדיה, שהיו נחושים בתחילה, איבדו את כיוונם וקצבם. ככל שהתארכו השעות, גברה תחושת האין אונים ,הכאב טישטש את עיניה,בעודה צועדת בסימטאות הצרות והמנוכרות, מאבדת את עצמה לדעת מבלי משים,מתייסרת בזכרונות מימים טובים יותר, עד שצנחה, באפיסת כוחות בפינת רחוב שוממה. שמש חורפית, הגיחה באחת, מלטפת את פניה לרגע קט, אך היא כבר לא חשה בדבר, כוחותיה אפסו והיא כשלה. עובר אורח, אספה אל בין זרועותיו, והביאה למנוחה קצרה בביתו. כשפקחה שוב את עיניה, היתה שכובה במיטה צחורה, מטופלת ביד דאגנית ואוהדת, והזכרונות הלמו במוחה כפטיש שוב. היא נשבעה לעצמה, שלא תיתן לעצמה להיבלע בצער ובכאב, ותשרוד את הקושי למרות הכל. קשת צבעונית, הבליחה מבעד לעננים, שלחה קרן מנחמת לחלון עטור וילון תחרה , והעלתה חיוך קלוש על פניה . מתוך חלום שהתמסמס, לאהבת נצח, הגיחה לה המציאות, שלא נותר אלא להתמודד עמה, ומבעד להריסות חייה ,החל לבצבץ האור מחדש,כהתחלה מבטיחה לפתיחת פרק חדש,וכוחם של החיים, החזק מכל, מילא שוב את אבריה הרפויים,בעודנה מביטה אל החלון,כשהכאב מתפוגג אט אט ותקווה קלושה תופסת את מקומו.... מוקדש לך, לפתיחת פרק ב´ מוצלח יותר......באהבה.