הי דונקה
זה נשמע לי כמו תחושות אשם שאת מרגישה על דברים שנשארו פתוחים בינך לבין אימך, משהו שקורה לדעתי לכל אחד שמת לו מישהו קרוב. התחושה הזו שאם היינו יכולים היינו רוצים לומר עוד סליחה, עוד תודה, לתת עוד חיבוק, עוד נשיקה, האבל הוא לא רק על מי שמת לנו אלא גם על מה שלא הספקנו לומר לו, לעשות איתו.... את אימי איבדתי בגיל מאוד צעיר ואינני זוכרת אותה, אבל אני מכירה את התחושות האלו היטב מהאובדן שחוויתי עם סבא וסבתא שלי - ההורים של אמא, לגבי כל אחד מהם, כשנפטר, הרגשתי שהיו עוד כל כך הרבה דברים שרציתי לסגור מולם, לעשות איתם, כולל גם ליבון של כעסים וריבים שלא יושבו עד הסוף, שלא מוצו, ולא ימוצו לעולם.... בבקשה אל תאשימי את עצמך בשום דבר, אני חושבת שהדבר הכי חשוב שאת צריכה לקחת איתך מהחלום הזה הוא שאת מגעגעת לאמא שלך, ושבחלום שלך היא היתה שם, איתך, ובעצם החלום הזה הוא סוג של מפגש בינך לבינה בלי שהמוות מפריד ביניכן...
גדול!