תנחומי
המציאות מורה שכאשר אנו נפרדים ממישהו קרוב אלינו כמו אבא שהוא דמות מרכזית בחיינו והוא בחינת חופה המסוככת עלינו כי הוא ממלא את כל חסרונינו - אזי הבכי הוא על עצמינו כי עדיין לא הגענו למקום שאבא היה שם ובמקום הזה נפערו הרבה בורות שבורים שנדמה לנו שאין מי שיתקן וימלא לנו את אותם פערים רוחניים וארציים - ולכן אנו מרבים לבכות "על אבא" אבל למעשה אנחנו בוכים על עצמינו. לצערי כמוך כמו עוד רבים ואחרים אבדנו את הקרובים - אך למדתי שבעולם הזה המת כבר לא ישוב הוא זכרון צורב ןכואב כי הכל קרוב וטרי והפחדים שלנו רבים - פעמים שאנו לא מבינים תובנות אלה רק עם הזמן , לכן נוהגים לומר לאבל "תנוחמו מן השמים " או "השמים ינחמו אתכם" כי הנחמה הוא עניין רוחני עד מתי נשקע או נצא משם יש מקומות שאומרים לאבל "המקום ינחם אתכם" לעניין המקום זה המקום שבו אנחנו מניחים את עצמנו והוא למעשה יכול לתת לנו את הנחמה כלומר אנו מבקשים מבורא עולם שינחם אותנו מהרה כי הניחום תלוי בנו ובכח הרצון שנקבל על עצמנו לחזור לחיים ולשגרה - זה קשה לא בגין הקושי הפיזי - אלא בגין הקושי להבין זאת ולכן הזמן ירפא - "וכאשר אומרים הזמן ירפא" אנו כביכול מאנישים את הזמן לתת לנו מרפא ולכן הזמן הזה תלוי בנו . לעניין החלום - אומרים שהפתרון הולך אחרי מוצא הפה של הפותר - ולכן מה שאני יכול לומר לך כי החלום הוא חלום טוב אצלנו נוהגים לומר כי חלום שנראה לנו רע בהכרח הוא טוב כי הראות היא שלנו ובעולם הרוח אין רע כי הכל בחינת טוב אלא הכל במתבונן ולכן תחשבי חיובי - ום בכל זאת תרצי לעשות מעשה זה פשוט להיות אדם טוב לבריות וזה די לעשות נחת רוח לנשמוות קרובינו. הרבה נחמה וכח לרצות לחזור לחיים - מותר לפחד ולחשוש אבל שהמטרה תהיה העקר ואלה החיים..
