חלום ממש מגניב..
היה לי אתמול. אחרי כמה שבועות בלי חלום צלול. אני רצה באיזשהו מקום בין מלא ילדים ועוד מישהו איתי, אני מטפסת לאיזשהו מקום ומשאירה את סנדליי למטה אני יורדת ומתחיל לרדת גשם, אז אני שמה מהר נעליים אחרי כמה זמן אני קולטת שהם לא שלי ורצה בחזרה ואיזה אמא זקנה עם הבן שלה שואלת אם הכל בסדר ואני עונה שכן ושאיבדתי את הסנדלים שלי ואז אני רואה אותם מרחוק, רצה אליהם ומחזיקה אותם ביד. אני מתחילה לרוץ יחפה, אני מבינה שאני לא מכירה את המקום הזה בכלל ושזה לא הגיוני כל השיטפון הזה. אני קולטת שאני חולמת ומתחילה לעוף. אני צועקת לידיד שלי "סוף סוף חלום צלול!!! אני חולמת!!!" ומחבקת אותו. אני מתחילה לנסות להזכר מה קורה במציאות, ואחרי כמה זמן ידעתי שאני אמורה להיות ערה ונרדמתי, אבל לא היה לי אכפת לא התכוונתי לוותר על החלום הזה. איכשהו נחתתי ולא הצלחתי לעוף, התחלתי לחשוב שאני ערה למרות שלא זכרתי שאני מתעוררת, שאלתי את הידיד ההוא "אני חולמת?" "כן" "באמת?? ולמה לך לומר לי את זה?" "יותר מידי אנשים שאלו אותי את זה, אז אני תמיד עונה שכן" "אז אני בעצם לא חולמת?" "לא." זה ממש מתאים לו לומר את זה, אז זה לא עזר. ניסיתי שוב לעוף ולדמיין שהרגליים שלי זה טיל או משהו, זה לא הצליח. "עכשיו את תנסי לעוף כל הזמן? צאי מזה, את לא חולמת" "אני כן!!" הסתכלתי בשעון והיה לי שעון של זקנים כזה(ואני בכלל לא מסתובבת עם שעון חוץ מבפלאפון) ואחרי רגע היה מוקדם בשעתיים, אבל הוא לא היה מאמין לזה.. הגענו למן מקום כזה עם המון גרוטאות אני שואלת "למה הגענו לפה?" "אני רוצה לעשן ואין סיגריות" אני אומרת לעצמי "אני רוצה שיהיו לי סיגריות, עכשיו יהיו לי סיגריות, אני אכניס תיד לכיס ויהיו לי סיגריות" הכנסתי תיד לכיס והרגשתי קופסא, אני מסתכלת עליו ואומרת "אהא!" ומראה לו הוא מתלהב ופותח אותה ואז אנחנו קולטים שאין בפנים סיגריות אלא טמפונים, והיו עוד אנשים מסביב שאת כולנו זה נורא הצחיק- "אוקי חן, אז את באמת חולמת".. וזה קרה שוב פעם ושוב פעם. איכשהו מצאתי את עצמי בבית אחרי כמה זמן, וידיד אחר היה שם, עכשיו זה בנאדם שכל הזמן מנסה להתאבד, והוא פתח את החלון ואמר לי שהוא קופץ ואמרתי "דיי כבר!!" ואז הוא צוחק "זה חלום לא יקרה לי כלום" וקופץ. אני מסתכלת מסביבי ויש לידיד פוסטר של צה גווארה שקיים במציאות פשוט במקום אחר. הוא ניראה שם כמו חצי קוף חצי כלב, מכוער כזה. ותמונה אחרת של בחורה ערומה שגם קיימת במציאות, ניראית שם קשוחה כזאת. אני רוצה לקפוץ אחריו אבל אני מפחדת ואני קולטת שיש סורגים שלא קיימים במציאות ופתח כזה שאפשר לקפוץ דרכו. אני מחליטה שאני רוצה שאני רוצה שמישהו יבוא אז אני חושבת עליו ואומרת "עכשיו ** יהיה פה! עכשיו ** יהיה פה!" אני מסתובבת והוא לא שם, ככה כמה פעמים. אני מרגישה חצי ערה כאילו אני רק פותחת את העיניים ומתעוררת ואני דיי בטוחה גם שזה קרה ואז חזרתי לחלום. אני מתחילה ללכת לסלון(ואז אני קולטת שאני בלי בגדים) ואז נזכרת שיש מראה בדרך, אני מפחדת ולא מסתכלת ובסוף לא עומדת בזה ומציצה, והפנים שלי היו רחבות כאלה ועיניים סיניות וזה היה ממש חמוד, והייתי יפה. אני מנסה לקפוץ מהחלון בסלון, מתחילה. בסוף נופלת אחורה. אני שומעת את הקול של אבא שלי, מחוץ לחלום. פותחת את העיניים ומתעוררת.
היה לי אתמול. אחרי כמה שבועות בלי חלום צלול. אני רצה באיזשהו מקום בין מלא ילדים ועוד מישהו איתי, אני מטפסת לאיזשהו מקום ומשאירה את סנדליי למטה אני יורדת ומתחיל לרדת גשם, אז אני שמה מהר נעליים אחרי כמה זמן אני קולטת שהם לא שלי ורצה בחזרה ואיזה אמא זקנה עם הבן שלה שואלת אם הכל בסדר ואני עונה שכן ושאיבדתי את הסנדלים שלי ואז אני רואה אותם מרחוק, רצה אליהם ומחזיקה אותם ביד. אני מתחילה לרוץ יחפה, אני מבינה שאני לא מכירה את המקום הזה בכלל ושזה לא הגיוני כל השיטפון הזה. אני קולטת שאני חולמת ומתחילה לעוף. אני צועקת לידיד שלי "סוף סוף חלום צלול!!! אני חולמת!!!" ומחבקת אותו. אני מתחילה לנסות להזכר מה קורה במציאות, ואחרי כמה זמן ידעתי שאני אמורה להיות ערה ונרדמתי, אבל לא היה לי אכפת לא התכוונתי לוותר על החלום הזה. איכשהו נחתתי ולא הצלחתי לעוף, התחלתי לחשוב שאני ערה למרות שלא זכרתי שאני מתעוררת, שאלתי את הידיד ההוא "אני חולמת?" "כן" "באמת?? ולמה לך לומר לי את זה?" "יותר מידי אנשים שאלו אותי את זה, אז אני תמיד עונה שכן" "אז אני בעצם לא חולמת?" "לא." זה ממש מתאים לו לומר את זה, אז זה לא עזר. ניסיתי שוב לעוף ולדמיין שהרגליים שלי זה טיל או משהו, זה לא הצליח. "עכשיו את תנסי לעוף כל הזמן? צאי מזה, את לא חולמת" "אני כן!!" הסתכלתי בשעון והיה לי שעון של זקנים כזה(ואני בכלל לא מסתובבת עם שעון חוץ מבפלאפון) ואחרי רגע היה מוקדם בשעתיים, אבל הוא לא היה מאמין לזה.. הגענו למן מקום כזה עם המון גרוטאות אני שואלת "למה הגענו לפה?" "אני רוצה לעשן ואין סיגריות" אני אומרת לעצמי "אני רוצה שיהיו לי סיגריות, עכשיו יהיו לי סיגריות, אני אכניס תיד לכיס ויהיו לי סיגריות" הכנסתי תיד לכיס והרגשתי קופסא, אני מסתכלת עליו ואומרת "אהא!" ומראה לו הוא מתלהב ופותח אותה ואז אנחנו קולטים שאין בפנים סיגריות אלא טמפונים, והיו עוד אנשים מסביב שאת כולנו זה נורא הצחיק- "אוקי חן, אז את באמת חולמת".. וזה קרה שוב פעם ושוב פעם. איכשהו מצאתי את עצמי בבית אחרי כמה זמן, וידיד אחר היה שם, עכשיו זה בנאדם שכל הזמן מנסה להתאבד, והוא פתח את החלון ואמר לי שהוא קופץ ואמרתי "דיי כבר!!" ואז הוא צוחק "זה חלום לא יקרה לי כלום" וקופץ. אני מסתכלת מסביבי ויש לידיד פוסטר של צה גווארה שקיים במציאות פשוט במקום אחר. הוא ניראה שם כמו חצי קוף חצי כלב, מכוער כזה. ותמונה אחרת של בחורה ערומה שגם קיימת במציאות, ניראית שם קשוחה כזאת. אני רוצה לקפוץ אחריו אבל אני מפחדת ואני קולטת שיש סורגים שלא קיימים במציאות ופתח כזה שאפשר לקפוץ דרכו. אני מחליטה שאני רוצה שאני רוצה שמישהו יבוא אז אני חושבת עליו ואומרת "עכשיו ** יהיה פה! עכשיו ** יהיה פה!" אני מסתובבת והוא לא שם, ככה כמה פעמים. אני מרגישה חצי ערה כאילו אני רק פותחת את העיניים ומתעוררת ואני דיי בטוחה גם שזה קרה ואז חזרתי לחלום. אני מתחילה ללכת לסלון(ואז אני קולטת שאני בלי בגדים) ואז נזכרת שיש מראה בדרך, אני מפחדת ולא מסתכלת ובסוף לא עומדת בזה ומציצה, והפנים שלי היו רחבות כאלה ועיניים סיניות וזה היה ממש חמוד, והייתי יפה. אני מנסה לקפוץ מהחלון בסלון, מתחילה. בסוף נופלת אחורה. אני שומעת את הקול של אבא שלי, מחוץ לחלום. פותחת את העיניים ומתעוררת.
