חלום (ליל ה-22/2/2007)
אני מגיע לעיר זרה, אפלה ומנוכרת, אך שוקקת חיים. האנשים קשי יום ומאוד אינטנסיביים. רגלי השמאלית חבושה לכל אורכה, אך איני יודע מה מקור הפציעה (אולי בעקבות מלחמה או קרב כלשהו, אולי בעקבות תאונה נוראית, אבל זו רק אסוציאציה שעולה בראשי תוך כדי הכתיבה). אני נכנס למין מלון דירות (אולי בניין דירות גדול) ישן ומוזנח, בדירה לידי גרה עינב. למרות שאיני זוכר שום תקשורת מוקדמת בינינו, עושה רושם שאני מכיר אותה – גוונים סגולים בשיער שחור, תווי פנים יפהפיים, מעט חיוורים ונמצאת בקשר זוגי רציני (אך לא נשואה). אני חושב שזו אהבה ממבט ראשון. כאן יש קצת חורים בעלילה... אני ועינב הולכים ומתיידדים, ונפגשים מעת לעת, אך היא עדיין עם אותו חבר. לא ברור בדיוק מה כל אחד מאיתנו עושה, אבל למיטב זכרוני עינב בעלת שאיפות להפוך לכוכבת (משחק, מוזיקה, לא זכור לי בדיוק מה...) העיסוק בחבר של עינב הופך לאובססיבי כמעט כמו העניין שלי בה – קשה לי להבין אם אני עוקב אחריו או שאני מבחין בו במקרה מספר פעמים. הוא מבלה בבארים בשעות לילה מאוחרות, ועושה רושם של טיפוס אפל ומפוקפק, אבל עם אישיות כובשת והמון חברים. הוא עובד בעבודה מסתורית, עם נופך פלילי מסויים (אולי אנחנו בשיקגו של תקופת היובש, והוא מעורב בעסקי האלכוהול, אבל זו רק אסוציאציה שעולה בראשי תוך כדי הכתיבה). חשוב לציין שעושה רושם שעינב די מאושרת עם החבר שלה. לא נוצר בי הרושם שהיא תלויה בו, או שהוא מתעלל בה נפשית או פיזית, אבל כן יש לי הרגשה שהיא עצורה במידה מסויימת. אני חושב שהיא מוותרת על עצמה ועל הפוטנציאל שלה בעצם זה שהיא איתו – היא מקריבה את העתיד שלה לטובת מערכת היחסים שלה איתו. בסוף, אחרי תקופת זמן מסויימת (שבועות, חודשים, קשה לדעת), אני ועינב נפגשים בשעת לילה מאוחרת. הרקע ידידותי, לא רומנטי, לפחות עד שאני מנשק אותה. הנשיקה לא ארוכה, אבל היא די אינטנסיבית, ולמרות שעינב מופתעת בתחילה, עושה רושם שהיא לא מתנגדת. לאחר הנשיקה אנחנו נפרדים, ולא מתראים למשך תקופה מסויימת (קצרה, משהו כמו כמה ימים). הפגישה הבאה שלנו עושה רושם של מקרית, אבל יש לי הרגשה שעינב יזמה אותה, ובסופה היא מנשקת אותי ביוזמתה. מיד אחרי הנשיקה השנייה (גם היא בשעת לילה מאוחרת), אנחנו נפרדים - כל אחד הולך למקום אחר. אחרי הליכה קצרה ברחובות העיר, אני מוצא את עצמי נרדף ע"י חבורה גדולה של זרים – חברים של החבר של עינב. מהר מאוד הם תופסים אותי באמצע טיפוס על מדרגות רחבות (אני לא יכול לרוץ מהר, כנראה בגלל הפציעה ברגל). הם מתעמתים איתי על רקע הקשר שלי עם עינב, ובסוף מכניסים לי מכות רצח, עד שאני מאבד את ההכרה. אני מתעורר בדירתי מאור השמש אחרי פרק זמן לא ידוע (ימים או שבועות), ואני סובל מכאבים נוראים. הרגל הפצועה שלי עדיין חבושה, אבל משהו שונה... מהר מאוד אני מבין שהיא נקטעה בעקבות מה שקרה לי באותו לילה. אבל אני לא חושב על הרגל, אני חושב רק על עינב. למרות כאבי תופת, אני קם מהמיטה שלי, ומדדה (לא על קביים, אולי יש לי רגל תותבת...) אל עבר דירתה – אבל עינב כבר לא גרה בדירה שלידי. כמה שעות אחר-כך, באותו לילה, אני מתעורר מדפיקות על הדלת – זאת עינב. היא מאוד חיוורת, ונראה כאילו בכתה המון בתקופה האחרונה. כשהיא רואה את הרגל שלי הבכי מתחדש, והיא נופלת לזרועותי. אני מנחם אותה, ובמידה מסויימת, עצם נוכחותה באותו לילה, ואולי בכלל בחיי, מנחמת גם אותי. סוף
אני מגיע לעיר זרה, אפלה ומנוכרת, אך שוקקת חיים. האנשים קשי יום ומאוד אינטנסיביים. רגלי השמאלית חבושה לכל אורכה, אך איני יודע מה מקור הפציעה (אולי בעקבות מלחמה או קרב כלשהו, אולי בעקבות תאונה נוראית, אבל זו רק אסוציאציה שעולה בראשי תוך כדי הכתיבה). אני נכנס למין מלון דירות (אולי בניין דירות גדול) ישן ומוזנח, בדירה לידי גרה עינב. למרות שאיני זוכר שום תקשורת מוקדמת בינינו, עושה רושם שאני מכיר אותה – גוונים סגולים בשיער שחור, תווי פנים יפהפיים, מעט חיוורים ונמצאת בקשר זוגי רציני (אך לא נשואה). אני חושב שזו אהבה ממבט ראשון. כאן יש קצת חורים בעלילה... אני ועינב הולכים ומתיידדים, ונפגשים מעת לעת, אך היא עדיין עם אותו חבר. לא ברור בדיוק מה כל אחד מאיתנו עושה, אבל למיטב זכרוני עינב בעלת שאיפות להפוך לכוכבת (משחק, מוזיקה, לא זכור לי בדיוק מה...) העיסוק בחבר של עינב הופך לאובססיבי כמעט כמו העניין שלי בה – קשה לי להבין אם אני עוקב אחריו או שאני מבחין בו במקרה מספר פעמים. הוא מבלה בבארים בשעות לילה מאוחרות, ועושה רושם של טיפוס אפל ומפוקפק, אבל עם אישיות כובשת והמון חברים. הוא עובד בעבודה מסתורית, עם נופך פלילי מסויים (אולי אנחנו בשיקגו של תקופת היובש, והוא מעורב בעסקי האלכוהול, אבל זו רק אסוציאציה שעולה בראשי תוך כדי הכתיבה). חשוב לציין שעושה רושם שעינב די מאושרת עם החבר שלה. לא נוצר בי הרושם שהיא תלויה בו, או שהוא מתעלל בה נפשית או פיזית, אבל כן יש לי הרגשה שהיא עצורה במידה מסויימת. אני חושב שהיא מוותרת על עצמה ועל הפוטנציאל שלה בעצם זה שהיא איתו – היא מקריבה את העתיד שלה לטובת מערכת היחסים שלה איתו. בסוף, אחרי תקופת זמן מסויימת (שבועות, חודשים, קשה לדעת), אני ועינב נפגשים בשעת לילה מאוחרת. הרקע ידידותי, לא רומנטי, לפחות עד שאני מנשק אותה. הנשיקה לא ארוכה, אבל היא די אינטנסיבית, ולמרות שעינב מופתעת בתחילה, עושה רושם שהיא לא מתנגדת. לאחר הנשיקה אנחנו נפרדים, ולא מתראים למשך תקופה מסויימת (קצרה, משהו כמו כמה ימים). הפגישה הבאה שלנו עושה רושם של מקרית, אבל יש לי הרגשה שעינב יזמה אותה, ובסופה היא מנשקת אותי ביוזמתה. מיד אחרי הנשיקה השנייה (גם היא בשעת לילה מאוחרת), אנחנו נפרדים - כל אחד הולך למקום אחר. אחרי הליכה קצרה ברחובות העיר, אני מוצא את עצמי נרדף ע"י חבורה גדולה של זרים – חברים של החבר של עינב. מהר מאוד הם תופסים אותי באמצע טיפוס על מדרגות רחבות (אני לא יכול לרוץ מהר, כנראה בגלל הפציעה ברגל). הם מתעמתים איתי על רקע הקשר שלי עם עינב, ובסוף מכניסים לי מכות רצח, עד שאני מאבד את ההכרה. אני מתעורר בדירתי מאור השמש אחרי פרק זמן לא ידוע (ימים או שבועות), ואני סובל מכאבים נוראים. הרגל הפצועה שלי עדיין חבושה, אבל משהו שונה... מהר מאוד אני מבין שהיא נקטעה בעקבות מה שקרה לי באותו לילה. אבל אני לא חושב על הרגל, אני חושב רק על עינב. למרות כאבי תופת, אני קם מהמיטה שלי, ומדדה (לא על קביים, אולי יש לי רגל תותבת...) אל עבר דירתה – אבל עינב כבר לא גרה בדירה שלידי. כמה שעות אחר-כך, באותו לילה, אני מתעורר מדפיקות על הדלת – זאת עינב. היא מאוד חיוורת, ונראה כאילו בכתה המון בתקופה האחרונה. כשהיא רואה את הרגל שלי הבכי מתחדש, והיא נופלת לזרועותי. אני מנחם אותה, ובמידה מסויימת, עצם נוכחותה באותו לילה, ואולי בכלל בחיי, מנחמת גם אותי. סוף