בוקר טוב יקירה, ושבוע טוב
חלום שזכור לי במעורפל:
אני זוכרת מבנה/בניין עם דלת בתוך דלת, זה מגורים. כלומר, הייתה עוד כניסה לפני הדלת הראשית, כמו עוד מסדרון קטן מרובע. אמרתי לעצמי שאיזה יופי, זה מוגן מבחינתי בטחונית.
למרות שאני גם זוכרת שהדלתות חלקן היו מעץ, וחשבתי לעצמי שאפשר לפרוץ אותן בימינו די בקלות.
בהמשך החלום נפגשתי עם האישה שאצלה הייתי אמורה לעבוד, הייתה לה כלבה. אני זוכרת את השם נלי שבסוף הפך לנולי. לא זוכרת אם זו האישה עצמה, או האישה השנייה. אני זוכרת שהתחברתי למי שתעבוד איתי, למרות שהחלום התבטא רק בפגישה "השנייה".
עם האישה הנוכחית, בעלת הכלבה, סיכמתי שאעבוד אצלה בשיתוף פעולה עם מישהי אחרת. אני זוכרת שזה נתן לי תקווה שאני מסתדרת סופסוף עם עבודה.
בסוף התברר שהכלבה שלה היא פיטבולית שחורה. אמרתי לה שלא זכרתי כזה דבר ושלא אוכל, כי אני מפחדת מהגזע הזה. אמרתי לה שזכרתי שיש לה גזע זאב, אבל לא הייתי סוגרת איתה אם זה היה פיטבול
הכלבה באה להתקרב אליי ואמרתי לאישה "תקחי אותה/תחזיקי אותה" בפחד, היא לא לקחה אותה. היה לה קולר תכלת
אח"כ אני זוכרת שהכלבה הייתה מתוקה, ניסתה להתחבב עליי והביאה לי משהו, זה היה בגובה, על שיש. דברתי עם הכלבה ואמרתי לה שהיא חמודה וזה לא קשור אליה אלא אליי, אמרתי לה "אני מפחדת מהיכולות שלך" (הכוונה לנעילת הלסת של פיטבול)
אני לא זוכרת מה הרגשתי לגבי זה מבחינת עבודה, לא זוכרת באסה רצינית, אבל כן הייתה תקווה שנעלמה
רקע:
הרעיון של עבודה הפך לי מוזר. הרעיון הזה שהולכים לעבודה, כל יום, הרבה שעות, משהו בזה לא מסתדר לי. איך לא מתעסקים רגשית/רוחנית? עם זאת, יש כזה התבוססות שם, ערבוב, ותכלס גם זה לא טוב.. אני לא מוצאת את עצמי בשום מקום, מרגישה לא מתאימה לעולם הזה אבל בקטע רציני.
יש גם פחד מאזעקות/טילים..
אני גם לא רואה אותי שכירה כמו שהייתי, ועדיין לא רואה אותי העצמאית שאני רוצה להיות, זה מרגיש לי פער גדול. כאילו נהייתי חתיכה בפאזל, שאין אותו כבר. מרגישה תלושה.
נעתי מעשיית יתר בצורה מאוד יוצאת דופן עם יכולות מטורפות כל החיים, עכשיו מרגישה קפואה כבר שנה, בלי הרבה יכולות. הרגשתי כזו מיוחדת בעבר, ומרגישה הכי רגילה שיש, "עוד אחת בינונית"
החיים נראים לי מאוד מוזרים, משהו שאף פעם לא חוויתי. עד כדי כך, שכשאני ממיינת עדיין חפצים, כי עברנו לדירה קטנה ואין מקום להכל, צריך לוותר על דברים... זה נראה לי כ"כ מוזר, כמו, מי חי במקומי עד עכשיו? מי זה האדם הזה? מי זו הנשמה הזו?
לגבי הגזע פיטבול - אני בהחלט ממש מפחדת ממנו ספציפית וזה התבטא בחלום.
מבררת כרגע לגבי משרת שילוב של ילד בביה"ס.
שאלה נוספת (אם תרצי):
אני לאחרונה שמה לב... מה דעתך על זה שהמטפלת הנוקשה כבר לא מגיעה בחלומות? זהו, תת המודע שחרר?
תודה מראש, ובכלל על הכל.
המשך יום טוב
חלום שזכור לי במעורפל:
אני זוכרת מבנה/בניין עם דלת בתוך דלת, זה מגורים. כלומר, הייתה עוד כניסה לפני הדלת הראשית, כמו עוד מסדרון קטן מרובע. אמרתי לעצמי שאיזה יופי, זה מוגן מבחינתי בטחונית.
למרות שאני גם זוכרת שהדלתות חלקן היו מעץ, וחשבתי לעצמי שאפשר לפרוץ אותן בימינו די בקלות.
בהמשך החלום נפגשתי עם האישה שאצלה הייתי אמורה לעבוד, הייתה לה כלבה. אני זוכרת את השם נלי שבסוף הפך לנולי. לא זוכרת אם זו האישה עצמה, או האישה השנייה. אני זוכרת שהתחברתי למי שתעבוד איתי, למרות שהחלום התבטא רק בפגישה "השנייה".
עם האישה הנוכחית, בעלת הכלבה, סיכמתי שאעבוד אצלה בשיתוף פעולה עם מישהי אחרת. אני זוכרת שזה נתן לי תקווה שאני מסתדרת סופסוף עם עבודה.
בסוף התברר שהכלבה שלה היא פיטבולית שחורה. אמרתי לה שלא זכרתי כזה דבר ושלא אוכל, כי אני מפחדת מהגזע הזה. אמרתי לה שזכרתי שיש לה גזע זאב, אבל לא הייתי סוגרת איתה אם זה היה פיטבול
הכלבה באה להתקרב אליי ואמרתי לאישה "תקחי אותה/תחזיקי אותה" בפחד, היא לא לקחה אותה. היה לה קולר תכלת
אח"כ אני זוכרת שהכלבה הייתה מתוקה, ניסתה להתחבב עליי והביאה לי משהו, זה היה בגובה, על שיש. דברתי עם הכלבה ואמרתי לה שהיא חמודה וזה לא קשור אליה אלא אליי, אמרתי לה "אני מפחדת מהיכולות שלך" (הכוונה לנעילת הלסת של פיטבול)
אני לא זוכרת מה הרגשתי לגבי זה מבחינת עבודה, לא זוכרת באסה רצינית, אבל כן הייתה תקווה שנעלמה
רקע:
הרעיון של עבודה הפך לי מוזר. הרעיון הזה שהולכים לעבודה, כל יום, הרבה שעות, משהו בזה לא מסתדר לי. איך לא מתעסקים רגשית/רוחנית? עם זאת, יש כזה התבוססות שם, ערבוב, ותכלס גם זה לא טוב.. אני לא מוצאת את עצמי בשום מקום, מרגישה לא מתאימה לעולם הזה אבל בקטע רציני.
יש גם פחד מאזעקות/טילים..
אני גם לא רואה אותי שכירה כמו שהייתי, ועדיין לא רואה אותי העצמאית שאני רוצה להיות, זה מרגיש לי פער גדול. כאילו נהייתי חתיכה בפאזל, שאין אותו כבר. מרגישה תלושה.
נעתי מעשיית יתר בצורה מאוד יוצאת דופן עם יכולות מטורפות כל החיים, עכשיו מרגישה קפואה כבר שנה, בלי הרבה יכולות. הרגשתי כזו מיוחדת בעבר, ומרגישה הכי רגילה שיש, "עוד אחת בינונית"
החיים נראים לי מאוד מוזרים, משהו שאף פעם לא חוויתי. עד כדי כך, שכשאני ממיינת עדיין חפצים, כי עברנו לדירה קטנה ואין מקום להכל, צריך לוותר על דברים... זה נראה לי כ"כ מוזר, כמו, מי חי במקומי עד עכשיו? מי זה האדם הזה? מי זו הנשמה הזו?
לגבי הגזע פיטבול - אני בהחלט ממש מפחדת ממנו ספציפית וזה התבטא בחלום.
מבררת כרגע לגבי משרת שילוב של ילד בביה"ס.
שאלה נוספת (אם תרצי):
אני לאחרונה שמה לב... מה דעתך על זה שהמטפלת הנוקשה כבר לא מגיעה בחלומות? זהו, תת המודע שחרר?
תודה מראש, ובכלל על הכל.
המשך יום טוב