חלה מטוגנת
החלה כבר טבולה במעט חלב, והמזלג משמיע קולות שקשוק עזים כנגד צלוחית הזכוכית ככל שתנועת ידי גוברת.
הביצה נצבעת בצבע של גלידת בננה, צהבהב לבנבן.
מרימה את פרוסת החלה הדשנה מקערה אחת ומעבירה בזריזות לזו של הביצה. הצבעים מתערבבים, לבן וצהוב, צהוב ולבן..הופכת את הפרוסה ונותנת לה להתעטף היטב בצהבהב הזה.
מחשבותי נודדות אליך, בעודי נוטלת את פרוסת החלה בקצות אצבעותי מתוך הבלילה ומניחה אותה במחבת הרוחש.
פני החלה נצבעים אט אט בצבעים זהובים, ואני עוצמת לרגע את עיני, רואה לנגד עיני את איברך המתוח, זקור וסמוק, שומעת שוב בתוך ראשי את צלילי התאווה שלך, את גניחותיך, שומעת אותך זועק בשמי כשאתה משחרר את מטענך הכלוא...
שניה לפני שהחלה משחימה מידיי אני מתנערת מחלומותי ושולפת אותה בקצה המזלג לצלחת הסמוכה, וממשיכה לטפל בפרוסה הבאה.
ריחה המתוק והמשכר של החלה המטוגנת בחמאה עולה מהמחבת הרוחש.
אני נושמת לעומק ראותי את ניחוחה וחושבת שוב עליך, מגיש לפי פיסת ביצה עלומה, קורט מלח ים גס על לחם שאור חם מרוח היטב בחמאה....
נושכת שפה מבלי משים, פיטמותי מתחדדות מתחת לחולצתו הדקיקה שזרקתי על עצמי עת קמתי ממיטתו, וההתאבכות בין רגלי, בעומק דפנותי כבר החלה נוטפת.
בטרוף הזה. שאני אצלו. ותיכף יבא ויטעם את שפתי ולאחר מכן יבא בין רגלי, בין שדי, בין פלחי ישבני... ובכל זאת אתה, כן אתה, שכלל אין לך ולא תהיה לך אחיזה בחיי, אתה פולש למחשבותי, ואני חושקת אותך במעמקי.
דלת המקלחת נפתחת, ורעשי פסיעותיו העמומים ברקע.
לבסוף זרועותיו נכרכו סביבי, רטובות, נרגזת לרגע על מגען הרטוב, אך הנשיקה שלו במורד צווארי מיד משכיחה ממני את הכעס, נצמדת עם פלחי עכוזי כנגדו, מרגישה את המגבת הכרוכה למותניו, ואת הנחש הניעור בין קפליה.
׳ממממ, הריח הזה נפלא!׳
מילמל כששפתיו עזבו את צווארי, והחלו יורדות במורד גבי.
החל מוריד שפתיו לאורך גבי אל עבר העכוז וידיו מטיילות על קדמת גופי, מתעכבות על שדי, מזהות שהפטמות כבר קשות ומחוספסות...
׳חסר לך שאת חושבת עכשיו עליו׳ הוא לוחש באוזני בזמן ששתי ידיו צובטות חזק בפטמות המגורות.
עונג מהול בכאב חוצה את גבי, גופי מתקפל מעט קדימה.
הפך אותי אליו לפתע, ובא אל פי, תובעני, כאילו קרא את מחשבותי, לשונו פולשת לבין שיני, לגרוני עד כי נעתקת נשימתי.
והרפה.
כיבה את האש.
הניח את פרוסות החלה המטוגנת בצלחת, והחל מבתר את החלה לחלקים, מגיש אל פי חלק דשן וחם.
פתחתי שפתי, לשוני השתרבבה החוצה, מביטה בו בציפייה משועשעת.
׳תיכף תקבלי את הקינוח...׳ קרץ אלי, מרוצה מעצמו, ׳אבל קודם תאכלי משהו, שיהיה לך כח...׳ אמר ובכל זאת הצמיד שפתיו לפי, ספק מנשק, ספק מתגרה.
׳קרציה!...׳ סיננתי מבין שפתי, לוקחת חתיכת חלה בין אצבעותי, ומכניסה אל פי.
טעמה מתקתק מלוח, מרקמה מושלם ונימוח בפה....
אכלנו בשקיקה, בעמידה ליד הכיריים, ובמהרה חיסלנו את הערמה, מאכילים זה את זו, עושים שטויות...
לבסוף הודיע חגיגית ׳ועכשיו קינוח׳ ואחז במותני, בתנופה איתנה הושיב אותי על השיש, ופישק ירכי.
צפוף היה לי על השיש הקטן, בין הכיריים לקערות החלב והביצה הטרופה. אך לשונו החוקרת את אפיק שפתי, בואכה מפגשן המדוגדג, ויורדת במורד הואדי עד לפתחו של הנקיק הלח....
׳ואדי, היית חייבת לחשוב על ״ואדי״! לא יכולת למצא ביטוי אחר??׳ העצבנתי על עצמי בתוך ראשי...
לשונו מלהטטת בין רגלי, ואילו מחשבותי שוב נדדו אליך, נדדו אל אותו הואדי בגליל, מלקט עשבי בר ומזיין אותי על איזה סלע גדול דיו שניקרה בדרכינו....
במהרה הזדקף הוא, זה שניצב בין רגלי, כאילו הרגיש את הזיכרון הזה מחלחל בגופי.
הזדקף והרים אותי לעמידה הדף אותי כנגד הקיר, ידו אחת לוחצת את צוארי, עיניו יוקדות בעיני, במבטו ניבטת תשוקה וזעם מעורבבים זה בזו, ידו השניה מתחפרת בין שפתי הקוס שלי, מעסה בחוזקה את הדגדגן, חודרת אותי בצמד אצבעות לצלילי הרטיבות הבוקעים בהיכנסן וצאתן...
׳עוד - פעם - את - חושבת - עליו....׳ המילים יצאו לאט מפיך, כל מילה מלווה בתנועה חדש של אצבעותיו בתוכי, וידו הלוחצת את גרוני הוסיפה אחיזתה..
׳תזיין אותי כבר....׳ סיננתי אליו מבין שפתי, מחוסרת חמצן, אחוזת גירוי כמו שכבר הרבה זמן לא הרגשתי, כל גופי רוטט, כמאיים להתפרק.
אז הוא זיין אותי.
הדף אותי אל השולחן הקטן, בא בין רגלי שהמתינו לו בפישוק רחב, זיקפתו מקפצת קלות בקדמת גופו עת עטף אותה בקונדום, נחפז ומסתבך מעט עם השוליים... המראה הזה, של הזין הזקוף והמתוח, קשה ו׳מנתר׳ ניתורים קטנים של תשוקה, זה עונג צרוף, הקוס שלי ממתין בקושי, עולה על גדותיו מרוב נוזלי תאווה הגודשים אותו.
ואז הרגע הנשג הזה של הזין המפלח את דרכו בתוכי בתנועה אחת חדה ונחושה.
בשלב הזה כבר ריחפתי לגמרי, הוא בא והדף עצמו בתוכי, בכח, בשליטה, לאט או מהר, פעם כך ופעם כך. אצבעותי מעסות את הדגדגן עד כאב, מחדירה לתוכי אצבע, שמלפפת סביב זיקפתו, הקולות שבוקעים משנינו הולכים ומסתנכרנים, מתאימים עצמם כמין קנון, קנון של אנחות וגניחות.
לפני שהתפרק בתוכי עוד הספיק לתפוס בסנטרי ולנשק אותי בלשונו הפולשת, ואת אצבעות ידו השניה לאחוז בחוזקה בפיטמה מזדמנת, כמאיים לתלוש אותה מגופי.
זעקתי.
רעדתי.
התכווצתי.
הנעתי עצמי עוד ועוד כנגדו, רוצה עוד את תנועת הבוכנה המשומנת שלו בתוכי, אך הוא כבר רעד ופלט את זרעו אל השקיק הדבוק.
אצבעות ידו נשלחו לתוך פי, נשכתי אותן בחוזקה, והצמיד שפתיו אל שפתי, לנשיקה מפייסת ענוגה ורכה וטעמה מתוק ומלוח.
מתוק ומלוח.
מלוח ומתוק.
מתוק כמו ענן לבן של סוכר על מקל ׳סבא׳ האחוז בידי, ומלוח כמו הים, שרסיסיו ניתזו לעברינו כששוטטנו יחד, כצמד ילדי תיכון, בעיר התחתית של חיפה באותו היום שנשבעתי ששוב לא אראה אותך לעולם.
החלה כבר טבולה במעט חלב, והמזלג משמיע קולות שקשוק עזים כנגד צלוחית הזכוכית ככל שתנועת ידי גוברת.
הביצה נצבעת בצבע של גלידת בננה, צהבהב לבנבן.
מרימה את פרוסת החלה הדשנה מקערה אחת ומעבירה בזריזות לזו של הביצה. הצבעים מתערבבים, לבן וצהוב, צהוב ולבן..הופכת את הפרוסה ונותנת לה להתעטף היטב בצהבהב הזה.
מחשבותי נודדות אליך, בעודי נוטלת את פרוסת החלה בקצות אצבעותי מתוך הבלילה ומניחה אותה במחבת הרוחש.
פני החלה נצבעים אט אט בצבעים זהובים, ואני עוצמת לרגע את עיני, רואה לנגד עיני את איברך המתוח, זקור וסמוק, שומעת שוב בתוך ראשי את צלילי התאווה שלך, את גניחותיך, שומעת אותך זועק בשמי כשאתה משחרר את מטענך הכלוא...
שניה לפני שהחלה משחימה מידיי אני מתנערת מחלומותי ושולפת אותה בקצה המזלג לצלחת הסמוכה, וממשיכה לטפל בפרוסה הבאה.
ריחה המתוק והמשכר של החלה המטוגנת בחמאה עולה מהמחבת הרוחש.
אני נושמת לעומק ראותי את ניחוחה וחושבת שוב עליך, מגיש לפי פיסת ביצה עלומה, קורט מלח ים גס על לחם שאור חם מרוח היטב בחמאה....
נושכת שפה מבלי משים, פיטמותי מתחדדות מתחת לחולצתו הדקיקה שזרקתי על עצמי עת קמתי ממיטתו, וההתאבכות בין רגלי, בעומק דפנותי כבר החלה נוטפת.
בטרוף הזה. שאני אצלו. ותיכף יבא ויטעם את שפתי ולאחר מכן יבא בין רגלי, בין שדי, בין פלחי ישבני... ובכל זאת אתה, כן אתה, שכלל אין לך ולא תהיה לך אחיזה בחיי, אתה פולש למחשבותי, ואני חושקת אותך במעמקי.
דלת המקלחת נפתחת, ורעשי פסיעותיו העמומים ברקע.
לבסוף זרועותיו נכרכו סביבי, רטובות, נרגזת לרגע על מגען הרטוב, אך הנשיקה שלו במורד צווארי מיד משכיחה ממני את הכעס, נצמדת עם פלחי עכוזי כנגדו, מרגישה את המגבת הכרוכה למותניו, ואת הנחש הניעור בין קפליה.
׳ממממ, הריח הזה נפלא!׳
מילמל כששפתיו עזבו את צווארי, והחלו יורדות במורד גבי.
החל מוריד שפתיו לאורך גבי אל עבר העכוז וידיו מטיילות על קדמת גופי, מתעכבות על שדי, מזהות שהפטמות כבר קשות ומחוספסות...
׳חסר לך שאת חושבת עכשיו עליו׳ הוא לוחש באוזני בזמן ששתי ידיו צובטות חזק בפטמות המגורות.
עונג מהול בכאב חוצה את גבי, גופי מתקפל מעט קדימה.
הפך אותי אליו לפתע, ובא אל פי, תובעני, כאילו קרא את מחשבותי, לשונו פולשת לבין שיני, לגרוני עד כי נעתקת נשימתי.
והרפה.
כיבה את האש.
הניח את פרוסות החלה המטוגנת בצלחת, והחל מבתר את החלה לחלקים, מגיש אל פי חלק דשן וחם.
פתחתי שפתי, לשוני השתרבבה החוצה, מביטה בו בציפייה משועשעת.
׳תיכף תקבלי את הקינוח...׳ קרץ אלי, מרוצה מעצמו, ׳אבל קודם תאכלי משהו, שיהיה לך כח...׳ אמר ובכל זאת הצמיד שפתיו לפי, ספק מנשק, ספק מתגרה.
׳קרציה!...׳ סיננתי מבין שפתי, לוקחת חתיכת חלה בין אצבעותי, ומכניסה אל פי.
טעמה מתקתק מלוח, מרקמה מושלם ונימוח בפה....
אכלנו בשקיקה, בעמידה ליד הכיריים, ובמהרה חיסלנו את הערמה, מאכילים זה את זו, עושים שטויות...
לבסוף הודיע חגיגית ׳ועכשיו קינוח׳ ואחז במותני, בתנופה איתנה הושיב אותי על השיש, ופישק ירכי.
צפוף היה לי על השיש הקטן, בין הכיריים לקערות החלב והביצה הטרופה. אך לשונו החוקרת את אפיק שפתי, בואכה מפגשן המדוגדג, ויורדת במורד הואדי עד לפתחו של הנקיק הלח....
׳ואדי, היית חייבת לחשוב על ״ואדי״! לא יכולת למצא ביטוי אחר??׳ העצבנתי על עצמי בתוך ראשי...
לשונו מלהטטת בין רגלי, ואילו מחשבותי שוב נדדו אליך, נדדו אל אותו הואדי בגליל, מלקט עשבי בר ומזיין אותי על איזה סלע גדול דיו שניקרה בדרכינו....
במהרה הזדקף הוא, זה שניצב בין רגלי, כאילו הרגיש את הזיכרון הזה מחלחל בגופי.
הזדקף והרים אותי לעמידה הדף אותי כנגד הקיר, ידו אחת לוחצת את צוארי, עיניו יוקדות בעיני, במבטו ניבטת תשוקה וזעם מעורבבים זה בזו, ידו השניה מתחפרת בין שפתי הקוס שלי, מעסה בחוזקה את הדגדגן, חודרת אותי בצמד אצבעות לצלילי הרטיבות הבוקעים בהיכנסן וצאתן...
׳עוד - פעם - את - חושבת - עליו....׳ המילים יצאו לאט מפיך, כל מילה מלווה בתנועה חדש של אצבעותיו בתוכי, וידו הלוחצת את גרוני הוסיפה אחיזתה..
׳תזיין אותי כבר....׳ סיננתי אליו מבין שפתי, מחוסרת חמצן, אחוזת גירוי כמו שכבר הרבה זמן לא הרגשתי, כל גופי רוטט, כמאיים להתפרק.
אז הוא זיין אותי.
הדף אותי אל השולחן הקטן, בא בין רגלי שהמתינו לו בפישוק רחב, זיקפתו מקפצת קלות בקדמת גופו עת עטף אותה בקונדום, נחפז ומסתבך מעט עם השוליים... המראה הזה, של הזין הזקוף והמתוח, קשה ו׳מנתר׳ ניתורים קטנים של תשוקה, זה עונג צרוף, הקוס שלי ממתין בקושי, עולה על גדותיו מרוב נוזלי תאווה הגודשים אותו.
ואז הרגע הנשג הזה של הזין המפלח את דרכו בתוכי בתנועה אחת חדה ונחושה.
בשלב הזה כבר ריחפתי לגמרי, הוא בא והדף עצמו בתוכי, בכח, בשליטה, לאט או מהר, פעם כך ופעם כך. אצבעותי מעסות את הדגדגן עד כאב, מחדירה לתוכי אצבע, שמלפפת סביב זיקפתו, הקולות שבוקעים משנינו הולכים ומסתנכרנים, מתאימים עצמם כמין קנון, קנון של אנחות וגניחות.
לפני שהתפרק בתוכי עוד הספיק לתפוס בסנטרי ולנשק אותי בלשונו הפולשת, ואת אצבעות ידו השניה לאחוז בחוזקה בפיטמה מזדמנת, כמאיים לתלוש אותה מגופי.
זעקתי.
רעדתי.
התכווצתי.
הנעתי עצמי עוד ועוד כנגדו, רוצה עוד את תנועת הבוכנה המשומנת שלו בתוכי, אך הוא כבר רעד ופלט את זרעו אל השקיק הדבוק.
אצבעות ידו נשלחו לתוך פי, נשכתי אותן בחוזקה, והצמיד שפתיו אל שפתי, לנשיקה מפייסת ענוגה ורכה וטעמה מתוק ומלוח.
מתוק ומלוח.
מלוח ומתוק.
מתוק כמו ענן לבן של סוכר על מקל ׳סבא׳ האחוז בידי, ומלוח כמו הים, שרסיסיו ניתזו לעברינו כששוטטנו יחד, כצמד ילדי תיכון, בעיר התחתית של חיפה באותו היום שנשבעתי ששוב לא אראה אותך לעולם.
)
