חלה לשבת

הומינר

New member
חלה לשבת

חלה לשבת זה מושג ביהדות, במסורת ישראל, המושג של אין חלה לשבת, היה מושג של שיא העניות יותר מאין יין לקידוש, אבל מי שהיה לו חלה לשבת החלה היתה מפיצה את ריחה בכל הבית בכל החנות בכל העיר, כאשר היהודי מביא הביתה את החלות לשבת, נכנסת עימהם גם האוירה של שבת, ואם בעל הבית רוצה שישארו לו חלות שלמות לברכה עליו להסתיר את החלות מבני ביתו, או להביא חלות נוספות למאכל לפני השבת, ועם אכילת החלה בערב שבת האיש מישראל מקבל עליו את השבת. מה צר הדבר שאין אפשרות כיום להגיד את הדברים האלו על החלות שמספקים לנו המאפיות לאחרונה, החלות בתבנית אשר מסופקות לנו במרכולים, הם גושי בצק שיובשו ולא נאפו, ללא ריח ללא טריות, ומתפוררות יותר מהמצות של פסח אין בהם את הטעם של פעם, פשוט הרגו לנו את החלות, אינני רוכש את החלות הקלועות והמיוחדות אשר כפליים מחירן, זכותנו לקבל את החלות שלנו בטעם של פעם, חלה אשר אפשר לטבול בתוך ציר הדגים הממולאים, ולהרגיש את הטעם של חלת שבת. האם רק אני המפונק הזה אשר חש כך, או שגם אתם הרגשתם את השינוי בחלת השבת שלנו. מחכה לתגובותיכם
 
ריח של חלה לשבת

אפשר להשיג רק כאשר אופים אותה בבית, לדעתי. אז באמת מתמלא הבית ריח של שבת.
 
ריח, אפיה, זו הסיבה זאני עדיין אופה

הריחות שהבית מתמלא בהם...זה משהו מדהים , מזמין לטעום ולהנות גם מטעם וגם מהריח, פעם כשילדי היו גרים קרוב ופנויים, הייתי לעיתים מתקשרת , בערב יום חמישי ואומרת להם: בואו להריח, וביחוד את בצק השמרים שעושים ממנו את חלות השבת. היו הם טועמים אבל כבר לא מריחים את הריח של הטרי מן התנור.
 
משפט הריחות סיפור עם מפרו

בעיר לימה חי פעם אופה, בלילה היה לש את הבצק ללחם ולחמניות ובבוקר היה אופה ומוכר. האופה אהב מאד את עבודתו, וביחוד אהב את ניחוח הלחם שהיה מתפשט מידי בוקר, אך יותר מכל אהב את הכסף, שהיה מקבל בתמורה ללחם . היה המאושר באדם כאשר מידי ערב היה סופר את מטבעות הנחושת שהרויח. היה לו שכן , , שהיה אוהב את הבטלה מידי בוקר, היה שוכב בפתח דירתו, נהנה מהשמש, ציוץ הציפורים ומהריחות שבאים מהשכן בעל המאפיה. מידי פעם היה רואה האופה את השכן נהנה מהריחות שלו,.. ואז בוקר אחד ניגש האופה אל השכן ואמר לו: אתה צריך לשלם בעד הריחות שאתה מריח כל יום מאצלי. השכן פרץ בצחוק גדול עד שנאספו כל השכנים והחלו גם הם צוחקים... למה אתה צוחק? שאלו כולם , כי.. הוא.. רוצה.. שאשלם לו עבור הריחות... הצחוק פשט בכל הרחוב וברחובות הסמוכים..עד שכל העיר לימה צחקה וצחקה, החלו אנשים מתגרים בו, כמה אתה רוצה בעד ריח אחד? וכמה בעד שלוש ריחות? ככל שצחקו כולם כך גבר כעסו של האופה, כיוון שכך פנה האופה אל השופט, שמע השופט את דברי האופה , ברצינות רבה ולא ענה. כעבור שבוע זומנו האופה והשכן לשופט, ועל השכן ציווה להביא 100 מטבעות כסף,, האנשים לא הבינו פשר דברי השופט, ואילו האופה נהנה מאד בחושבו שהולך הוא להרויח כסף. בית המשפט נתמלא אנשים שבאו לשמוע ולהשתעשע במשפט מוזר זה. השופט התישב, המשפט החל.. האופה הבטוח בצדקתו שטח טענותיו ןפירט את כל תהליך העבודה , בפני השופט , שהקשיב בתשומת לב רבה. הוסיף האופה: ואחרי כל העבודה הרבה, בא השכן ונהנה מהריחות שלי. הביט השופט בשכן המסכן, ושאל אותו: האם זה נכון שכל בוקר אתה מריח את הריחות מהמאפיה של האופה? נכון, אדוני , ואתה מודה שאתה נהנה מהריחות? מודה אני, אדוני השופט. כל יום? כל יום , ענה השכן. אם כך , אמר השופט , האופה צודק. צריך לשלם בעד הנאות., על כן אני מצווה עליך לשלם לאופה,את מחיר ההנאות, סך 100 מטבעות כסף.השכן נדהם, לא האמין לשמע אוזניו, היתכן שהשופט החכם של לימה יפסוק כך? בלב כבד מסר השכן לאופא את הכסף , השכן היה עצוב.. אך האופה זרח מאושר עיניו אורו למראה המטבעות שבידו. המותר לי, אדוני השופט, לספור את הכסף? מותר לך, ענה השופט. האופה סופר וממשש את הכסף בהנאה רבה, וכשגמר שם אותם בצרור קשר בקפידה, הודה לשופט ואמר, מעתה ידע כל תושב לימה שעל הנאה יש לשלם , אחרת זו גניבה, שלום לך ולכולם ובא לצאת.. אך ברגע זה קרא לו השופט לחזור. ואמר לו: מנית את כספו של השכן, מיששתה אותו בהנאה, עיניך ראו את הכסף ואוזניך נהנו מהצליל שלו, על כן אני מצווה עליך להשיב לשכינך את הכסף, ובזה כל אחד מכם פטור, אין אתם חייבים זה לזה. לכו לשלום. השכן עליצותו שבה איליו, והאופה התחמק באין רואים בוש ונכלם. ובאולם , קריאות שבח והלל לשופט החכם.
 

האגדית

New member
שחרזדה, את מדהימה,

לכל נושא יש לך סיפור. יופי של סיפור הבאת, נו, כמו תמיד.
 
תודה לך אגדית חביבה, פשוט יש לי

אז אני מחלקת לכם בשמחה , ובכייף, כי הרי סיפורים נוצרו כדי לשמוח בהם.
 

בבא אלי

New member
גירסה מתוקנת\ערוכה קלות לסיפור../images/Emo13.gif

תודה על הסיפור. אני מצרף גירסה מתוקנת\מעובדת קלות לסיפור. להתאתכם ולשימושכם. משפט הריחות [סיפור עם מפרו] בעיר לימה חי פעם אופה, בלילה היה לש את הבצק ללחם ולחמניות ובבוקר היה אופה ומוכר. האופה אהב מאד את עבודתו, וביחוד אהב את ניחוח הלחם שהיה מתפשט מידי בוקר, אך יותר מכל אהב את הכסף, שהיה מקבל בתמורה ללחם . הוא היה המאושר באדם כאשר מידי ערב היה סופר את מטבעות הנחושת שהרויח. ולאופה היה שכן שהיה אוהב את הבטלה. מידי בוקר, היה שוכב בפתח דירתו, נהנה מהשמש, ציוץ הציפורים... ומהריחות הנישאים מחלונות המאפיה. מידי פעם היה רואה האופה את השכן נהנה מהריחות שלו והדבר גרם לו מורת רוח רבה. בוקר אחד ניגש האופה אל השכן הבטלן ואמר לו: "אתה צריך לשלם בעד הריחות שאתה מריח אצלי." השכן פרץ בצחוק גדול והמשיך לצחוק עד שנאספו סביבו כל השכנים ובחיוך גדול שאלו, "למה אתה צוחק?" "כי... הוא... רוצה... שאשלם לו עבור הריחות שעולים מהמאפיה..." הצחוק פשט בכל הרחוב וברחובות הסמוכים, עד שכל העיר לימה צחקה וצחקה. החלו האנשים מתגרים באופה: "כמה אתה רוצה בעד ריח אחד? וכמה בעד שלוש ריחות?" ככל שצחקו יותר אנשים, כך גבר כעסו של האופה. כיוון שכך פנה האופה אל השופט, וטען נגד שכנו העצל המסרב לשלם בעד ההנאה מריח האפייה. השופט זימן אליו גם את השכן, וזה הודה שהוא אכן נהנה מריח האפיה, "אבל ממתי אנשים משלמים בעד ריח?" שמע השופט את דברי האופה ברצינות רבה, ושמע את דיברי השכן העצלן ולא ענה. הוא רק זימן אותם אליו לחזור אליו בעוד שבוע. לפני שיצאו מעל פניו אמר השופט לשכן העצלן, "במשך השבוע עליך להשיג 100 מטבעות כסף ולהביאן אלי". האנשים לא הבינו פשר דברי השופט, ואילו האופה נהנה מאד בחושבו שהולך הוא להרוויח כסף. כעבור שבוע הגיעו האופה והשכן לשופט, ובית המשפט נתמלא אנשים שבאו לשמוע ולהשתעשע במשפט מוזר זה. השופט התיישב, והמשפט החל. השופט ביקש שוב מהאופה לשטוח את טענותיו, והאופה, הבטוח בצדקתו, שטח טענותיו ופירט את כל תהליך העבודה הארוך במאפייה. "ואחרי כל העבודה הרבה הזאת, בא השכן העצלן ונהנה מהריחות שלי." השופט הקשיב בתשומת לב רבה ואז פנה לשכן המסכן, ושאל אותו: "האם זה נכון שכל בוקר אתה מריח את הריחות מהמאפיה של האופה?" "נכון, אדוני." "ואתה מודה שאתה נהנה מהריחות?" "מודה אני, אדוני השופט." "כל יום?" "כל יום", ענה השכן. "אם כך," אמר השופט, "האופה צודק. צריך לשלם בעד הנאות. על כן אני מצווה עליך לשלם לאופה, את מחיר ההנאות, סך 100 מטבעות כסף." השכן נדהם, ולא האמין למשמע אוזניו, הייתכן שהשופט החכם של לימה יפסוק כך? בלב כבד מסר השכן לאופה את הכסף. השכן היה עצוב, אך האופה זרח מאושר! עיניו אורו למראה המטבעות שבידו. "המותר לי, אדוני השופט, לספור את הכסף?" שאל האופה. "מותר לך," ענה השופט. האופה החל סופר וממשש את הכסף בהנאה רבה, וכשגמר שם את כל המטבעות בצרור וקשר אותו בקפידה. הוא הודה לשופט ואמר, "מעתה ידע כל תושב לימה שעל הנאה יש לשלם , אחרת זו גניבה, שלום לך ולכולם," אמר, ופנה לצאת. ברגע זה קרא השופט לאופה לחזור, ואמר לו: "האם מנית את כספו של השכן? מיששת אותו בהנאה? עיניך ראו את הכסף ואוזניך נהנו מהצליל שלו?" "כן," אמר האופה. "אם כך עליך להסתפק בזה. השכן הריח את ריח הלחם, אתה מיששת ושמעת את צליל הכסף. הריני מצווה עליך להשיב לשכנך את הכסף, ומרגע זה אין אתם חייבים זה לזה. לכו לשלום. השכן העצל - עליצותו שבה אליו, ואילו האופה, התחמק באין רואים בוש ונכלם. ובאולם, נשמעו קריאות שבח והלל לשופט החכם.
 
משפט הריחות-יפה.../images/Emo24.gif

היי שחרזדה. כל הכבוד. אחל'ה של סיפור. תודה פרי גן העדן
 

EYTAN155

New member
חלה לשבת - הגירסה הירדנית......

לפני כשנה לערך בצהרי יום שישי מצלצל הטלפון, מעבר לקו ידיד ותיק המציע לי הצעה שקשה לסרב לה. מה דעתך לעשות גיחה לירדן? ביקור קצר,יום וחצי, אולי קצת יותר . בלי לחשוב הרבה אני משיב בחיוב. יש לך דרכון בר תוקף ? יש , אני משיב. אז תקנה במכולת שתי חלות, תוך רבע שעה אני אצלך! אם זה המחיר שאני צריך לשלם עבור טיול לירדן, אני חושב לעצמי, זו עיסקה לגמרי לא רעה! למחרת בבוקר פגשנו חבר פלשתינאי של אותו הידיד שבחברתו נסעתי. מסרתי לילדיו את שתי החלות ו"השמחה בביתו היתה גדולה". ילדיו התחילו לקפוץ ולצעוק משמחה - " חובז יאהודי", " חובז יאהודי". אז נכון שגם אני מתגעגע לטעם של פעם, אבל הנה לפנינו ילדים שהפעם שלהם יותר קרוב ולכן שמחים על כל פעם שמגיעה לידיהם פרוסת חלה.
 

הומינר

New member
יהודים היכן המחאה

אני יודע שיכולים לאפות לבד אני גם יודע שזה מריח מצוין אני יודע כי החלות של הבית הן יותר טובות מאשר מן המאפיה אבל הרגילו אותנו שאפשר להנות מחלות של המאפיה, והנה באו שודדים וגזלו מעימנו את ההנאה של שבת. היכן החלה הטעימה אשר סיפקתם לנו כל השנים, החלה עם הקרום הפריך והתוך הרך כצמר גפן, ואפוי טוב, ואשר כל הפסח מצטערים על כי אין לנו חלה טעימה על מנת לטבול בציר הדגים, לא משנה באיזה טעם, געפילטע פיש או חריימה. יהודים התעוררו, צאו לרחובות, אל תעמידו עצמכם שוב ליד התנורים, ורק משום שמישהו גנב לנו את טעם החלה, יחד עם טעם העגבניה, טעם המלפפון, המילון, האבטיח, האבטיח עם הגרעינים אשר ביום קיץ מוציאים אותו מן המקרר ויחד עם הגרעינים נוזלים מיצים מתוקים, ולא מתיקות של פלסטיק, נכון שהיום רוב רובם של האבטיחים הם אדומים ומתוקים, אבל טעם של תעשיה, חסר לי אפילו טעם האכזבה של פתיחת אבטיח, והנה הוא לבן כמו קישוא, היכן האבות שלנו אשר ידעו על ידי טפיחה על האבטיח אם הוא מתוק או לא, וגם אם לא , חוץ מהמשפחה אף אחד לא ידע אם הוא ניחש נכון או לא, קראתי את כל השרשור בנושא, ולא שמעתי קול מחאה, האם טוב לכם עם טעם החלה העכשוית, אם כן אני שותק ויורד מהענין, כי להיות משוגע יחיד בעיר אינני רוצה
 
הומינר, אצלינו בבית לא אוכלים חלות

אנחנו מקדשים על פיתות, הנאה של שבת מקבלים גם בדרכים אחרות. אבל אתה צודק, נלקחו מאיתנו המון דברים.
 

love lev

New member
הומינר, תעבור לתל אביב ואני מבטיחה

אישית לקחת אותך למבחר מאפיות שיש שם חלות מכל הסוגים - שפתיים יישק.
 

בבא אלי

New member
עבודה עצמית../images/Emo9.gif

הומינר היקר ראשית, שיתוף אישי. סבתה שלי ז"ל הייתה תמיד אומרת שפרוסת חלה שעליה מורחים גבינה לבנה ומעט סוכר, זה יותר טוב מעוגה. מכל מקום עד היום יותר מ30 שנה אחרי שסבתה שלי נפטרה, הטעם של "היותר טוב מעוגה" נשאר אצלי. האמת שניסיתי לשחזר את זה, וקניתי חלה במכולת, פרסתי, מרחתי גבינה לבנה ובזקתי מעט סוכר... אבל זה לא זה. כנראה שמה שחסר לי זה שסבתה תפרוס את החלה וגם תגיש בפנים מאירות. שנית, כיום אני כבר לא קונה חלות לשבת, ולמען האמת לא קונה לחם. אני אופה לבד. אני רק מקווה שהנכדים שלי יזכרו את הלחם שלי, כמו שאני זוכר את החלה של סבתא שלי.
 
למעלה