חכמה בינה ודעת
- פותח הנושא Mנטה
- פורסם בתאריך
טוב, אם כבר.. עוד מתורתו של הרב קוק
(בסידור 'עולת ראיה', על הברכות 'שלא עשני אשה', 'שעשני כרצונו').
זהירות, לקרוא עד הסוף! בא"י, אמ"ה, שלא עשני אשה. הנשמות בגורל חייבן, מחולקות הן לפועלות ולנפעלות, לרושמות את החיים ואת הויתם בכל מכמניהם, ולנרשמות מהם. וזהו ההבדל העצמי, שיש בין נפש האיש, הפועל, החקק, הכובש והמדביר, ובין נפש האשה, הנרשמת, הנפעלת, הנחקקת והנכבשת והמתדברת, בהנהגתו של האיש. וכמה מדות עליונות וטובות וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה, של היות הנשמה נשמת איש ועל, יוצר, מחדש ומרחיב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, ע"פ עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו, הנעלה מנפש האשה, הנחשבת כחומר לגבי צורה, לעומת נשמת האיש הצורתית., ורבה היא ההודאה המחוייבת ליוצר הנשמה, מכל איש ואיש, שלא עשני אשה. נשים אומרות: בא"י, אמ"ה, שעשני כרצונו. עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החמרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור על ידי זה מהמגמה האלהית העליונה, מה שאין כן התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלהים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החמרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, ועל כן מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב: שעשני כרצונו.
(בסידור 'עולת ראיה', על הברכות 'שלא עשני אשה', 'שעשני כרצונו').
הבעיה עם הכללות כאלו היא ...
שהן נורא הכללות ! אולי יש יותר נשים פאסיביות וגברים אקטיביים (ובטח צריך מדרש כדי להבין למה התכוון המשורר). ובכל זאת, מה קורה אם אשה היא אקטיבית ודומיננטית ? מה קורה אם יש גבר שמתאים לו יותר לגדל ילדים ? וכו' וכו'. אני חיבת להתוודות שהסוגיה הזאת של היחס לנשים היא זאת שגורמת לי הרבה פחות להעריך את היהדות של ימינו. ממש מרחיק
שהן נורא הכללות ! אולי יש יותר נשים פאסיביות וגברים אקטיביים (ובטח צריך מדרש כדי להבין למה התכוון המשורר). ובכל זאת, מה קורה אם אשה היא אקטיבית ודומיננטית ? מה קורה אם יש גבר שמתאים לו יותר לגדל ילדים ? וכו' וכו'. אני חיבת להתוודות שהסוגיה הזאת של היחס לנשים היא זאת שגורמת לי הרבה פחות להעריך את היהדות של ימינו. ממש מרחיק
אוף, כתבתי תגובה והיא לא עלתה
ולא אומר שמץ דבר רע על אותה מכונה! בקיצור, הנקודה היא שהכללות הן כורח המציאות, וגם יש בהן אמת בסיסית. קחי לדוגמה את הספר 'גברים ממאדים ונשים מנוגה', שמלא בהכללות. ועוד ועוד. למעשה, אי אפשר לדבר על החיים (מלבד היצמדות אקראית לפרט זה או אחר) ללא הכללה. ועוד לא הזכרנו את המדע, שכל מה שהוא עושה זה להכליל (וזה גם ב'מדע' כמו הפסיכולוגיה). עכשיו, אם היהדות הייתה 'דת' אישית (כמו התדמית שלה, בעצם), הרי שייתכן שהיה מקום לבוא בטענות על הדברים הרבים הנגזרים מההכללות הללו. אך היהדות מורה דרך חיים לציבור שלם, ובתור שכזו אין ברירה אלא להכליל, תוך מתן גמישות מסויימת (מותר לאישה ללמוד תורה, ולקיים מצוות שאין היא חייבת בהן - תוך מגבלות התלויות בזמן ובמקום; לדוגמה) - אך הנקודה היא שהוראת דרך לציבור אינה יכולה שלא להישען על הכללות.
ולא אומר שמץ דבר רע על אותה מכונה! בקיצור, הנקודה היא שהכללות הן כורח המציאות, וגם יש בהן אמת בסיסית. קחי לדוגמה את הספר 'גברים ממאדים ונשים מנוגה', שמלא בהכללות. ועוד ועוד. למעשה, אי אפשר לדבר על החיים (מלבד היצמדות אקראית לפרט זה או אחר) ללא הכללה. ועוד לא הזכרנו את המדע, שכל מה שהוא עושה זה להכליל (וזה גם ב'מדע' כמו הפסיכולוגיה). עכשיו, אם היהדות הייתה 'דת' אישית (כמו התדמית שלה, בעצם), הרי שייתכן שהיה מקום לבוא בטענות על הדברים הרבים הנגזרים מההכללות הללו. אך היהדות מורה דרך חיים לציבור שלם, ובתור שכזו אין ברירה אלא להכליל, תוך מתן גמישות מסויימת (מותר לאישה ללמוד תורה, ולקיים מצוות שאין היא חייבת בהן - תוך מגבלות התלויות בזמן ובמקום; לדוגמה) - אך הנקודה היא שהוראת דרך לציבור אינה יכולה שלא להישען על הכללות.
תקופתו של הכותב
היא לפני מאה שנה (לא ממש רחוק...). וכבר דיברנו על השאלה מה מולד ומה נרכש, ועד כמה שראיית המציאות הזו תלויה בהשקפות. אני לא יודע. נשמע לי מוזר, שאין כל הבדל בין גברים לנשים חוץ מאי-אלו איברים. וזה כמובן חוץ מכך שאני רואה ושומע את העולם מסביבי וחש בהבדלים (שישר יקפצו ויגידו שהם כולם נרכשים, ושחובה ומצווה לשנות אותם).
היא לפני מאה שנה (לא ממש רחוק...). וכבר דיברנו על השאלה מה מולד ומה נרכש, ועד כמה שראיית המציאות הזו תלויה בהשקפות. אני לא יודע. נשמע לי מוזר, שאין כל הבדל בין גברים לנשים חוץ מאי-אלו איברים. וזה כמובן חוץ מכך שאני רואה ושומע את העולם מסביבי וחש בהבדלים (שישר יקפצו ויגידו שהם כולם נרכשים, ושחובה ומצווה לשנות אותם).
אני תוהה עד כמה אנחנו יכולים לדעת
זה כמו הויכוח בין סביבה ותורשה. היות שאני מאמינה גדולה בסביבה, ויותר מכך, סביבה זה החלק היחיד שיש לנו השפעה כלשהי עליו - אני מחפשת את הדרך הטובה ביותר לחנך, למשל. באותה מידה, בענין ההבדלים בין נשים וגברים. אני לא באמת יודעת מה מולד ומה נרכש, ו"נרכש" במובן הזה מדבר על אלפי שנים הרי... אז לא נותר לי אלא לשנות את הסביבה, או בעצם, כאישה - לעשות מה שבא לי ולהתעלם ממה שבעיניים מסוימות ייחשב לי כ"גברי". אבל מה שכן, אני רוצה את מלוא הקרדיט על כך. אני רוצה שתהיה לי אפשרות להתקבל וללמוד מה שיעניין אותי, לקבל שכר שווה תמורת העבודה הזהה שאני אעשה, ולקבל כבוד גם כן. ולצורך הענין "ברוך שלא עשאני אישה" איננו כבוד בעיני. גם המצווה להציל קודם את הגבר איננה כבוד בעיני. למעשה לא רק שזה לא כבוד, זאת בעצם השפלה בעיני.
זה כמו הויכוח בין סביבה ותורשה. היות שאני מאמינה גדולה בסביבה, ויותר מכך, סביבה זה החלק היחיד שיש לנו השפעה כלשהי עליו - אני מחפשת את הדרך הטובה ביותר לחנך, למשל. באותה מידה, בענין ההבדלים בין נשים וגברים. אני לא באמת יודעת מה מולד ומה נרכש, ו"נרכש" במובן הזה מדבר על אלפי שנים הרי... אז לא נותר לי אלא לשנות את הסביבה, או בעצם, כאישה - לעשות מה שבא לי ולהתעלם ממה שבעיניים מסוימות ייחשב לי כ"גברי". אבל מה שכן, אני רוצה את מלוא הקרדיט על כך. אני רוצה שתהיה לי אפשרות להתקבל וללמוד מה שיעניין אותי, לקבל שכר שווה תמורת העבודה הזהה שאני אעשה, ולקבל כבוד גם כן. ולצורך הענין "ברוך שלא עשאני אישה" איננו כבוד בעיני. גם המצווה להציל קודם את הגבר איננה כבוד בעיני. למעשה לא רק שזה לא כבוד, זאת בעצם השפלה בעיני.
הנקודה שהדגשת היא
'לעשות מה שבא לי'. והלוא ביהדות זה ודאי אינו המצב. למעשה, הגבר יכול לעשות פחות 'מה שבא לו' - שהרי הוא מחוייב בהרבה יותר מצוות. איך אומרים? 'הצבא אינו תוכנית כבקשתך'. גם היהדות לא. כל אחד צריך לעבוד קשה, בתחום שלו. תמיד קיימת הדיאלקטיקה הזו. מצד אחד, כולם שווים. איך אומרים שם באמריקה? 'כל בני האדם נבראו על ידי אלוהים, ועל כן כולם שווים'. אז נכון - גם כל בעלי החיים נבראו בידי אלוהים, וגם כל היקום בכלל. ובמידה ידועה, אכן יש זכויות בסיסיות לכל הברואים. אפעלפיכן, קיים דירוג. ישנן חובות רבות יותר המוטלות על בני האדם - כתוצאה מהעובדה המעשית, שהם בעלי שכל, בחירה חופשית ומצפון. חובות רבות עוד יותר מוטלות על בני עם ישראל - אם מסיבה דומה, כפי שראה זאת ריה"ל (הסגולה הנבואית), או בתור 'סיירת מטכ"ל' שנועדה להעלות את העולם כולו, כפי שראו זאת אחרים. אך גם בתוך עם ישראל עצמו יש דירוג - לויים נחשבים מקודשים יותר מישראלים, וכהנים עוד יותר. האם כהן 'שווה' יותר מישראל? לא נראה לי. אבל על הכהן מוטלות חובות רבות יותר, והוא חלק מקודקוד עוד יותר מצומצם של אנשי סיירת. מה המצב של חלוקת גברים/נשים בסיפור הזה? נראה שכאן זה דומה ושונה. הדיאלקטיקה, מחד, קיימת - השוויון ('בצלם אלהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם') לעומת השוני ('ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה, ויביאה אל האדם'). כך, הגבר מחוייב במצוות רבות יותר מן האישה; חובות רבות שבחיים הציבוריים מוטלות על הגבר ולא על האישה (האישה פסולה לעדות ופטורה ממנה). מאידך, אין כאן מעמדות (כמו כהנים לעומת לויים וישראלים), אלא (להבנתי) ראיית היחידה הבסיסית הרצויה כ'בית', כלומר גבר-אישה הפועלים יחד, עם חלוקת תפקידים ביניהם. על כן, למשל, האישה - אשר באופן טבעי מטפלת בילדים ובניהול הבית טוב יותר (שלא לדבר על הנקה) - פטורה ממצוות רבות לשם כך. לא נשללת כאן חלוקה אפשרית אחרת, אבל כחלק מהיותה (כאמור) של היהדות דרך חיים לכלל, אין מנוס מלקבוע דברים קטגוריאלית. החלופה האחרת, של לתת לכל אחד שיעשה 'מה שבא לו', גרועה בהרבה: בצורה כזו רבים הסיכויים שאף אחד לא יעשה שום דבר, כמו אותו אסון בו שכחו ההורים את ילדם במכונית, כי כל אחד סמך על האחר שייקח אותו. כך, החיים המודרניים, שעודדו נשים לעשות 'מה שבא להן', בעצם עודדו אותן לעשות את 'מה שהגברים עושים' ('מה שאתה עושה - גם אני יכולה לעשות'). כך נוצרו מצבים מופרכים של בנות שהורסות את גופן על מנת להגיע לסטנדרט הפיזי של גברים, בסיירות למיניהן (בלי להוציא מכלל אפשרות שקיימות חריגות בעלות יכולת פיזית יוצאת מן הכלל), או לחילופין להורדת הרף הפיזי הנדרש מנשים. כך נוצרו מצבים טרגיים שבהם נערכה תעמולה מסיבית לנשים להעדיף את הקריירה על פני המשפחה - ובכך לעשות שתיים רעות: האחת, להרוס את העתיד והאחר על חשבון ההווה והאני, והשניה, קריירה אישית קיבלה דימוי של דבר נעלה וחשוב יותר מגידול משפחה, שהפך לדבר בזוי. ויש עוד הרבה מה לדבר על הרעות החולות של החברה המודרנית בהקשרים אלו - וזאת מבלי להפחית בתוצאות החיוביות הרבות שהיא אכן השיגה, גם כאן (הרחבת ההשכל בקרב גברים כנשים היא אחת מהן). ויש עוד הרבה מה להאריך בנושא.
'לעשות מה שבא לי'. והלוא ביהדות זה ודאי אינו המצב. למעשה, הגבר יכול לעשות פחות 'מה שבא לו' - שהרי הוא מחוייב בהרבה יותר מצוות. איך אומרים? 'הצבא אינו תוכנית כבקשתך'. גם היהדות לא. כל אחד צריך לעבוד קשה, בתחום שלו. תמיד קיימת הדיאלקטיקה הזו. מצד אחד, כולם שווים. איך אומרים שם באמריקה? 'כל בני האדם נבראו על ידי אלוהים, ועל כן כולם שווים'. אז נכון - גם כל בעלי החיים נבראו בידי אלוהים, וגם כל היקום בכלל. ובמידה ידועה, אכן יש זכויות בסיסיות לכל הברואים. אפעלפיכן, קיים דירוג. ישנן חובות רבות יותר המוטלות על בני האדם - כתוצאה מהעובדה המעשית, שהם בעלי שכל, בחירה חופשית ומצפון. חובות רבות עוד יותר מוטלות על בני עם ישראל - אם מסיבה דומה, כפי שראה זאת ריה"ל (הסגולה הנבואית), או בתור 'סיירת מטכ"ל' שנועדה להעלות את העולם כולו, כפי שראו זאת אחרים. אך גם בתוך עם ישראל עצמו יש דירוג - לויים נחשבים מקודשים יותר מישראלים, וכהנים עוד יותר. האם כהן 'שווה' יותר מישראל? לא נראה לי. אבל על הכהן מוטלות חובות רבות יותר, והוא חלק מקודקוד עוד יותר מצומצם של אנשי סיירת. מה המצב של חלוקת גברים/נשים בסיפור הזה? נראה שכאן זה דומה ושונה. הדיאלקטיקה, מחד, קיימת - השוויון ('בצלם אלהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם') לעומת השוני ('ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה, ויביאה אל האדם'). כך, הגבר מחוייב במצוות רבות יותר מן האישה; חובות רבות שבחיים הציבוריים מוטלות על הגבר ולא על האישה (האישה פסולה לעדות ופטורה ממנה). מאידך, אין כאן מעמדות (כמו כהנים לעומת לויים וישראלים), אלא (להבנתי) ראיית היחידה הבסיסית הרצויה כ'בית', כלומר גבר-אישה הפועלים יחד, עם חלוקת תפקידים ביניהם. על כן, למשל, האישה - אשר באופן טבעי מטפלת בילדים ובניהול הבית טוב יותר (שלא לדבר על הנקה) - פטורה ממצוות רבות לשם כך. לא נשללת כאן חלוקה אפשרית אחרת, אבל כחלק מהיותה (כאמור) של היהדות דרך חיים לכלל, אין מנוס מלקבוע דברים קטגוריאלית. החלופה האחרת, של לתת לכל אחד שיעשה 'מה שבא לו', גרועה בהרבה: בצורה כזו רבים הסיכויים שאף אחד לא יעשה שום דבר, כמו אותו אסון בו שכחו ההורים את ילדם במכונית, כי כל אחד סמך על האחר שייקח אותו. כך, החיים המודרניים, שעודדו נשים לעשות 'מה שבא להן', בעצם עודדו אותן לעשות את 'מה שהגברים עושים' ('מה שאתה עושה - גם אני יכולה לעשות'). כך נוצרו מצבים מופרכים של בנות שהורסות את גופן על מנת להגיע לסטנדרט הפיזי של גברים, בסיירות למיניהן (בלי להוציא מכלל אפשרות שקיימות חריגות בעלות יכולת פיזית יוצאת מן הכלל), או לחילופין להורדת הרף הפיזי הנדרש מנשים. כך נוצרו מצבים טרגיים שבהם נערכה תעמולה מסיבית לנשים להעדיף את הקריירה על פני המשפחה - ובכך לעשות שתיים רעות: האחת, להרוס את העתיד והאחר על חשבון ההווה והאני, והשניה, קריירה אישית קיבלה דימוי של דבר נעלה וחשוב יותר מגידול משפחה, שהפך לדבר בזוי. ויש עוד הרבה מה לדבר על הרעות החולות של החברה המודרנית בהקשרים אלו - וזאת מבלי להפחית בתוצאות החיוביות הרבות שהיא אכן השיגה, גם כאן (הרחבת ההשכל בקרב גברים כנשים היא אחת מהן). ויש עוד הרבה מה להאריך בנושא.
אתה חוזר ומדגיש את התפקידים השונים
שיש לגבר ולאשה, ואתה חוזר ומדגיש את הכבוד הרב בחינוך ילדים. וזה מאוד יפה. ועוד, מהיכרותי עם החברה החרדית, אני מתרשמת שהגברים הרבה יותר מעורבים בחינוך שם מאשר בחברה החילונית (בכללית, ברור שיש יוצאים מן הכלל). ובכל זאת, הרי בתכלס נשים עובדות ומפרנסות בחברה החרדית יותר מגברים. אז הן בעצם אוכלות אותה פעמיים: גם מצפים מהן שתהיינה נשות חינוך מדהימות ותקדשנה את עצמן לילדים, והן גם צריכות לפרנס בלי לעשות קריירה ? זה הרי עיוות עוד יותר מעיק ומציק מאשר מה שאתה אומר על החברה המודרנית.
שיש לגבר ולאשה, ואתה חוזר ומדגיש את הכבוד הרב בחינוך ילדים. וזה מאוד יפה. ועוד, מהיכרותי עם החברה החרדית, אני מתרשמת שהגברים הרבה יותר מעורבים בחינוך שם מאשר בחברה החילונית (בכללית, ברור שיש יוצאים מן הכלל). ובכל זאת, הרי בתכלס נשים עובדות ומפרנסות בחברה החרדית יותר מגברים. אז הן בעצם אוכלות אותה פעמיים: גם מצפים מהן שתהיינה נשות חינוך מדהימות ותקדשנה את עצמן לילדים, והן גם צריכות לפרנס בלי לעשות קריירה ? זה הרי עיוות עוד יותר מעיק ומציק מאשר מה שאתה אומר על החברה המודרנית.
נו, באמת החברה החרדית
יצא לה מין פרדוקס. בגלל שזו חברת 'בטלנים' (במשמעות החז"לית של המילה: לומדים-כל-היום בלי לעבוד), דבר שלא היה מעולם במספרים כאלה, אין להם אפשרות אלא שהאישה תפרנס. וכך בעצם הם הופכים לחברה סופר-מודרנית מצד העידוד של החברה את הנשים לצאת לעבוד (וזאת, למרות שבאידיאל החרדי כל אשה צריכה להישאר בביתה). אינני יודע אם זה בהכרח עוול לאישה, אבל זה עלול להראות את התוצאות בבית. ההשלכות הן שהחינוך מושלך יותר ויותר על המורים והמחנכים, וזה דבר בעייתי בפני עצמו, מסיבות אחרות.
יצא לה מין פרדוקס. בגלל שזו חברת 'בטלנים' (במשמעות החז"לית של המילה: לומדים-כל-היום בלי לעבוד), דבר שלא היה מעולם במספרים כאלה, אין להם אפשרות אלא שהאישה תפרנס. וכך בעצם הם הופכים לחברה סופר-מודרנית מצד העידוד של החברה את הנשים לצאת לעבוד (וזאת, למרות שבאידיאל החרדי כל אשה צריכה להישאר בביתה). אינני יודע אם זה בהכרח עוול לאישה, אבל זה עלול להראות את התוצאות בבית. ההשלכות הן שהחינוך מושלך יותר ויותר על המורים והמחנכים, וזה דבר בעייתי בפני עצמו, מסיבות אחרות.
דת, צבא ומדע
הן המדע והן הדת חוטאים בהכללות והם עושים זאת מן הסתם מחוסר ברירות. עניין של מתודולוגיה. יש עם זאת הבדל בין אמירה כוללנית על קבוצות אנשים (כפי שעושה המדע) לבין ציווי כוללני (כפי שעושה הדת) יתכן והשירות ביחידה קרבית לא מתאים מבחינה גופנית למרבית הנשים (איני יודע, לא בדקתי) אך הצבא מאפשר לאלה שזה כן מתאים להן לעשות זאת. יתכן ומילוי תפקיד של רב לא מתאים מבחינות אלו או אחרות למרבית הנשים (לא יודע, לא בדקתי) אך היהדות האורתודוכסית חוסמת את התפקיד הזה גם בפני אלה מבין הנשים שכן מתאימות לכך. לא ניתן להתעלם בהקשר הזה מהעובדה שהדת החוסמת את מיצוי הפוטנציאל האינטלקטואלי של האישה (ואני לא מדבר רק על היהדות) היא דרך חיים שנבנתה לאורך שנים על ידי גברים.
הן המדע והן הדת חוטאים בהכללות והם עושים זאת מן הסתם מחוסר ברירות. עניין של מתודולוגיה. יש עם זאת הבדל בין אמירה כוללנית על קבוצות אנשים (כפי שעושה המדע) לבין ציווי כוללני (כפי שעושה הדת) יתכן והשירות ביחידה קרבית לא מתאים מבחינה גופנית למרבית הנשים (איני יודע, לא בדקתי) אך הצבא מאפשר לאלה שזה כן מתאים להן לעשות זאת. יתכן ומילוי תפקיד של רב לא מתאים מבחינות אלו או אחרות למרבית הנשים (לא יודע, לא בדקתי) אך היהדות האורתודוכסית חוסמת את התפקיד הזה גם בפני אלה מבין הנשים שכן מתאימות לכך. לא ניתן להתעלם בהקשר הזה מהעובדה שהדת החוסמת את מיצוי הפוטנציאל האינטלקטואלי של האישה (ואני לא מדבר רק על היהדות) היא דרך חיים שנבנתה לאורך שנים על ידי גברים.
גם עפ"י פירוש...
זה אין שוויון מוחלט, שהרי לגבר יש מספיק יתרון על האשה ע"מ שיוכל לברך בלשון שלילה. גם הרב בעצמו סובר כך באומרו "יש ג"כ יתרון לאישה הנפעלת". באמת יש כאן הסבר עמוק על ההבדל בין האישה לאיש, אולם ברור שההסבר הוא בדרך אסמכתא. (עפ"י דברי הרב: "היא עלולה להרשם... כאשר עשה את האדם ואת העולם... ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, ועל כן מברכת... שעשני כרצונו.") באמת אפשרי שהאישה בתפילתה תכוון לכך שה' ברא אותה כרוצונו (עפ"י פשט הברכה! כולל הכול), ואחת מהתכונות הקיימות בה כתוצאה מכך היא "קבלת רשמים" ישירים מפעולות הקב"ה בעולם.
זה אין שוויון מוחלט, שהרי לגבר יש מספיק יתרון על האשה ע"מ שיוכל לברך בלשון שלילה. גם הרב בעצמו סובר כך באומרו "יש ג"כ יתרון לאישה הנפעלת". באמת יש כאן הסבר עמוק על ההבדל בין האישה לאיש, אולם ברור שההסבר הוא בדרך אסמכתא. (עפ"י דברי הרב: "היא עלולה להרשם... כאשר עשה את האדם ואת העולם... ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, ועל כן מברכת... שעשני כרצונו.") באמת אפשרי שהאישה בתפילתה תכוון לכך שה' ברא אותה כרוצונו (עפ"י פשט הברכה! כולל הכול), ואחת מהתכונות הקיימות בה כתוצאה מכך היא "קבלת רשמים" ישירים מפעולות הקב"ה בעולם.
ולאחר שחשבתי על זה בדרך...
יש כאן דווקא דוגמה ממש יפה לדרש שמבטא רעיון שכבר קיים בפשט הטקסט. מקובל שפשט ברכת הגבר הוא הודאה על כך שאין הוא פטור מחלק מן המצוות כאישה (ולא על כך שאין לו רחם ושחלות לדוגמה... כפי שכתבתי "כולל הכול"). לכן גם ברכת האישה היא השלמה עם המצב הזה של הפטור ממצוות. הרב קוק בדבריו מביא את הסיבה הכללית לפטור האשה מחלק מן המצוות (מושפעת ולא משפיעה וכו'). הרב בדרשה זו ("שעשני כרצונו" - מושפעת ישירות מרצונו וכו'), "מכניס" במילות הברכה את הסיבה העמוקה לברכה זו. האישה עפ"י פשט הברכה משלימה עם המעמד שלה. הרעיון העמוק הוא הסיבה להשלמה. הוא כבר קיים בטקסט משום שלכל השלמה צריכה להיות סיבה. הרב קוק "מלביש" את הרעיון העמוק בתוך המילים. זהו.
יש כאן דווקא דוגמה ממש יפה לדרש שמבטא רעיון שכבר קיים בפשט הטקסט. מקובל שפשט ברכת הגבר הוא הודאה על כך שאין הוא פטור מחלק מן המצוות כאישה (ולא על כך שאין לו רחם ושחלות לדוגמה... כפי שכתבתי "כולל הכול"). לכן גם ברכת האישה היא השלמה עם המצב הזה של הפטור ממצוות. הרב קוק בדבריו מביא את הסיבה הכללית לפטור האשה מחלק מן המצוות (מושפעת ולא משפיעה וכו'). הרב בדרשה זו ("שעשני כרצונו" - מושפעת ישירות מרצונו וכו'), "מכניס" במילות הברכה את הסיבה העמוקה לברכה זו. האישה עפ"י פשט הברכה משלימה עם המעמד שלה. הרעיון העמוק הוא הסיבה להשלמה. הוא כבר קיים בטקסט משום שלכל השלמה צריכה להיות סיבה. הרב קוק "מלביש" את הרעיון העמוק בתוך המילים. זהו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.