חכחתי בדעתי...

[zimes]

חכחתי בדעתי...

האם יש קשר בין ביטוי זה ובין המנהג (והביטוי) לגרד בראש כדי להפעילו? (והאם זה מסביר את התנהגותו של הגאון התמהוני שלמד אתי פעם, ואחד מסממני ההכר שלו היה שיטוט תוך גירוד/ליטוף ראשו?)

 

[גנגי]

חככתי בדעתי

אם לתקן את השגיאה או לא, אבל בסוף החלטתי שלא. אני חושבת שאין קשר. לדעתי זה פשוט הרעש שעושה מחשבה שעוברת למישהו בכלל בראש, מין חיכוך כזה, מעין חריקה של גלגל שיניים קצת חלוד שמסתובב לעיתים רחוקות.

 

[zimes]

../images/Emo9.gif הסתבכו לי כל הכפים והחיתים

שעה בהיתי בכותרת שלי לפני ה"שלח". זה לא עזר.

 

[אטיוד5]

מה פיתום?

הרי התאים האפורים משכנם בלב, כידוע. איוב לד - "אנשי לבב יאמרו לי וגבר חכם שומע לי". אז אולי החיכוך הוא אוושתם של החדרים והעליות.

מה שכן, הזכרת לי את הפדחת, שרבים טועים לחשוב שהיא נמצאת באחורי הראש ולמעשה היא המצח או המשך המצח. גם הזכרת לי את העיפרון התקוע מעל אפרכסת האוזן - סימן ברור לחיכוך דעת. אולי בזכות העופרת האפורה אף היא?

 

[hillelg]

אגב,

התלמוד (סנהדרין ק, ב) מצטט קטע מספר 'בן סירא' (כנראה לא מה שיש בידינו), שבו הוא אומר, בין השאר, 'מאן דאית ליה מעברתא בדיקניה כולי עלמא לא יכלי ליה' [=מי שזקנו מחולק, אין מי שיוכל לו], ורש"י מסביר שם שזקנו מחולק מכיון שהוא כל הזמן זומם מזימות ומעביר את ידו בזקנו תוך כדי כך. ומשם מגיעים למסקנה שאסור לקרוא בספר בן סירא, כי יש בו שטויות.

 

[תופס עוגב]

מאידך "בן סירא" מצוטט לא אחת בתלמוד

כספר קודש לכל דבר (באותה הדרך שמובאים ציטוטים מספרי התנ"ך האחרים). ולמי שלא מצוי - הספר נמנה על הספרים החיצוניים (אלה שעוד לא ממש קראתי אבל זה בתכנון). בגרסאות הקאתוליות לתנ"ך - הוא נמצא כחלק מהברית הישנה.

 

[איתמר ש]

וממנו ציטוט שכולם מכירים

פחות או יותר: "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור"