חישוב ההסתברות לאבולוציה של בעלי חיים

[itor]

ודאי שאני יכול לשלול את מעשהו

כמו שאתה שולל מתוך הכרה עמוקה שמעשהו של שליסל פסול, גם אני שולל.
אמנם אתה צודק סבור ששפיכות דמים מותרת לפעמים (למשל מותר היה להרוג את שליסל בזמן המתקפה כדי להציל את שירה).

 

[ItsikH]

לא היא לא, אינה "מותרת", אלא רק שאם במניעת רצח ממש
- שום דבר לא פחות מזה - נגרם מות התוקף, כלומר נטילת חיי אחד למען הצלת זולתו מידיו הוא ממש, ורק אם נעלה מכל ספק סביר שלא היתה ברירה אחרת, יש הצדקה.
ובכל זאת, לפנחס לא רק סלחו על שפיכות דמים מפורשת וחד משמעית, בזדון ובכוונה תחילה, אף הללו אותו כגיבור.

 

[itor]

ובעיניי

ובעיניי גם הוצאה להורג של רוצח היא מעשה מוסרי לחלוטין, גם אם זה לא יציל אפילו אדם אחד. למעשה אני נגד עונש מוות, בגלל הסיכוי לטעות בלתי הפיכה, אבל מבחינת העיקרון, זה מעשה ראוי לדעתי.
אני מסכים אתך שהריגה ללא משפט, מותרת רק כשאין דרך אחרת להציל את המותקף (אבל בניגוד אליך שמגביל את ההיתר למניעת רצח בלבד, אני מקבל זאת גם בהצלה ממעשה אונס אם אין דרך אחרת למנוע זאת).
גם מקרה כמו שי דרומי לגיטימי בעיניי, כי למיטב הכרתי נשקפת סכנת חיים במקרים שכאלה.
לעומת זאת, מעשה פינחס היה חריג ואין לגזור ממנו הצדקה גורפת לכל מעשה קנאות בכל זמן ובכל נסיבות.

 

[ItsikH]

אני לא "מגביל את ההיתר" כי אין היתר, במקרה של הגנה עצמית
לא "מותר" ליטול חיים אלא רק ניתן לסלוח על מעשה כזה בהעדר ברירה.
הוצאה להורג של רוצח היא נטילת חיים לחינם - לא די בחיי אדם שניטלו, נוטלים חיי אדם נוסף? אין שום צידוק מוסרי בנטילת חיים לצורך ענישה, ואפילו להיפך - אדם שנוטל בזדון חיי זולתו, אין סיבה להניח שמייחס חשיבות יתרה לחיים כלשהם ובפרט שלו. לא שיקול הטעות הבלתי הפיכה רלוונטי כאן, אלא הפגיעה במוסריות של האדם שרוצח את הרוצח - הוא זה שיידרש לחיות עם מעשהו, הרוצח הנרצח - סתם יחדל להתקיים, שום עונש אין בכך מבחינתו, אם כבר להעניש אותו - כמיטב עדות פולין, שיחיה - ושיסבול.

 

[itor]

אם כך אני מתנגד לעמדתך מכול וכול, ורואה בה ליקוי מוסרי

לא צריך "לסלוח" על מעשה הצלה כזה. זה לא חטא, ולכן לא דורש סליחה.
ההפך - זה המעשה הנכון והראוי, ומי שנמנע מלהציל חפים מפשע מתוך חמלה על הרוצח הוא זה שצריך סליחה (ואני לא בטוח שמגיעה לו סליחה על מעשה אנטי-מוסרי שכזה).

הוצאה להורג של רוצח היא לא "נטילת חיים לחינם", היא נטילת חיים כדי להשיג שני דברים: צדק והרתעה.
צדק - נכון שהצדק לא יהיה מושלם, כי זה לא יחזיר לחיים את הנרצח, אבל גם צדק חלקי עדיף מחוסר צדק.
הרתעה - אפשר להתווכח על יעילותה. לדעתי יש בה יעילות חלקית לפחות, וגם זה טוב.

הבעיה היחידה שאני רואה בהוצאת להורג של רוצח שלא יכול להזיק יותר, היא החשש מטעות בשיפוט.

 

[ItsikH]

המונח"חמלה" מחביא טעות בשיפוט, ההנחה שהרוצח
חווה פחד ממותו הוא והנמנע מלפגוע בו עושה זאת מחמלה: אני רואה לעצמי חובה מוסרית להמנע מנטילת חיי אדם בכל מצב שהוא, אלא רק שיש מצבים קיצוניים שחובה עלי לעשות זאת - אבל איני יכול שלא לראות בכך פגם, אילוץ. אז מה? המחשבה שיש אי שם מוסר קוהרנטי נטול סתירות וקונפליקטים מנוגדת לעצם הרעיון של מוסר - בהעדר קונפליקט, אין מוסר.

מה צודק בנטילת חיי הרוצח? איזה צדק נעשה בכך? שום שערה משערותיו של הנרצח לא תקבל מזה שום צדק שהוא. עם מי בדיוק נעשה צדק? עם רוח הקודש? ואמרתי - סבל לא יסבול כלל, אפילו אם מותו יהיה כואב, הוא יהיה קצר ביותר - בהשוואה אדם חופשי שלא ביצע שום עוול, יתכן בהחלט שיסבול מוות איטי וממושך מידי רופאים רחומים שיקפידו להאריך את סבלו במידת האפשר - ואיש לא יטען שזה עונש.

הרתעה - כפי שאמרתי, ובניגוד לפשעים אחרים, מי שלא רואה חשיבות לחיים, לא רואה חשיבות אף לחייו שלו עצמו. הרוצחים שאתה חושב שנרתעים מהעונש קיימים רק בספרי בלשים: אם באמת כולם היו רוצחים את כולם אלמלא הפחד מעונש - לא היתה מתקיימת שום חברה אנושית.

 

[itor]

מעשה מוסרי

הוא המעשה הרצוי מבין האופציות הקיימות.
אם אתה מסכים שהצלת חף מפשע ע"י הריגת הרוצח כשאין אפשרות אחרת היא המעשה הנכון, הרי שזה מעשה שאינו צריך סליחה. כי הוא המעשה הראוי וההכרעה הנכונה.

צדק: עושים לו, מה שעשה לאחרים. הוא נטל מאדם את חייו, ינטלו חייו.

הרתעה: מי שלא רואה חשיבות לחיי אחרים, רואה בדרך כלל חשיבות לחיי עצמו.
ורוב הרוצחים דווקא מייחסים חשיבות לחיי אחרים (חוץ מלחיי אחרים ספציפיים בסיטואציות ספציפיות).
לא אמרתי שכולם היו רוצחים את כולם אלמלא הפחד מעונש, אבל יש שהיו רוצחים, והפחד עוצר בעדם.

 

[ItsikH]

המוסרי האבסולוטי הוא לא להתקיים כי אז מובטח ונעלה מכל ספק
שלא תגרום עוול לאיש לעולם, אפילו לא תגזול חמצן חלילה מהאוויר שעלול לחסור לזולת. מעצם קיומך אתה בהכרח גורם עוול כלשהו לחיים אחרים כלשהם. לכן מוסר הוא בהכרח פשרה - לקרוא לפשרה זו מעשה "נכון" או ראוי באופן מוחלט - זו טעות [מוחלטת אם תרצה...].
צדק נעשה עם הנפגע ולא עם הפוגע - מטרתו אינה אלא לפצות את הנפגע ולתקן את העוול במידת האפשר. אפילו אם יש לנרצח משפחה, עדיף להשאיר את הרוצח בחיים על מנת להפיק ממנו פיצוי חומרי כלשהו למשפחה - המעט שניתן. ואף אם לא ניתן - עדיין מותו לא ייתן פיצוי כזה לאיש.
"מי שלא רואה חשיבות לחיי אחרים, רואה בדרך כלל חשיבות לחיי עצמו" - זו הנחה והיא שגויה בתכלית: אדם שחווה את עצמו כשונה ערכית מזולתו ונעלה על כל השאר - זו הפרעת אישיות קשה ונדירה ביותר שנקראת "נרקיסיזם". אין סיבה לייחס אותה לכל הרוצחים באשר הם - הם רבים מכדי שניתן יהיה להניח זאת.
לכל היותר, ההרתעה הזו מתקיימת למקרים ספציפיים, לא לרצח כאורח חיים: אדם שעלול לרצוח בנסיבות מסוימות ויימנע מכך עקב הפחד מעונש, לא אדם שתופס רצח כלגיטימי וסביר באופן כללי - כי בהכרח זה אומר שהוא אדיש אף למותו שלו - וזה בדיוק הכח שמביא אותו לרצוח.

 

[itor]

לא מבין למה אתה חושב "המוסר האבסולוטי הוא לא להתקיים"

עצם קיומך לא ירוד מקיומם של אחרים, ואין סיבה שלא תתקיים כדי שאחרים יתקיימו.

מוסר הוא פשרה, שכן אינך יכול ליצור עולם כלבבך, אך פשרה נכונה היא המעשה הנכון. היא לא מעשה הראוי לסליחה, כי אשמה היא תוצר של בחירה פסולה, ופשרה נכונה היא הבחירה הנכונה.

צדק לא בהכרח נעשה עם הנפגע ולא בהכרח נעשה עם הפוגע אלא עם המציאות. מציאות שבא הפושע נענש והרוצח נהרג היא מציאות טובה יותר, מציאות שיש בה צדק.

רוב הרוצחים רואים חשיבות לחיי עצמם, יותר מלחיי אחרים מסוימים. האמת היא שרוב האנשים בעולם מיחסים חשיבות לחיי עצמם יותר מלחיי אחרים: אם הרופא יודיע להם שהם חולים במחלה סופנית הם יכנסו לדיכאון. אם יודיע להם שאיזה אדם שהם לא מכירים חלה במחלה סופנית, הם לא יכנסו לדיכאון עמוק. רק שאצל רוב האנשים הדירוג הזה לא מוביל לרצח. זו המציאות, אתה יכול לראות בה הפרעת אישיות, אבל היא לא נדירה כלל.

בסדר- נניח לצורך הדיון, שהיא מתקיימת כהרתעה למקרים ספציפיים. זה גם כן משהו.

 

[ItsikH]

אשמה היא רגש, ולכן סובייקטיבי. האשמה היא פעולת ניצול הרגש
הזה להשגת שליטה בזולת, כפי שכל פולנייה וכל איש דת יודעים.
עמדתי היא שבעצם קיומך אתה גורם עוול כלשהו, ובה במידה מישהו גורם עוול לך, וכל מהות המוסר היא חיפוש פשרות - לא רק שאין פשרה מושלמת, אין פשרה נכונה או אפילו הטובה ביותר. מוסכמות חברתיות יוצרות מסגרת בה הקונפליקט מצטמצם, כי יש מסגרת מחייבת, אבל אין זה נכון לראות את המסגרת הזו כעדיפה על כל פשרה אחרת אלא רק כזו שנבחרה ובמסגרתה אנחנו חיים - כי החלטה כזו אכן נדרשת בכדי שנוכל לנהל חברה.
המציאות אינה טובה ואינה רעה, היא רק קיימת. צדק נעשה אך ורק עם אנשים למען אנשים.
"רוב האנשים בעולם מיחסים חשיבות לחיי עצמם יותר מלחיי אחרים" לא נוגע למה שאמרתי. ולהבנתך השגויה את מחשבתו של רוצח אצטט את אבי החכם
"לו היית חושב כמו גנב - היית גנב":
הערך שאני מדבר עליו, שאנשים מייחסים לחיים, נוגע לפעולת נטילת החיים ממש. גם האדם בהשוואה השגויה שנתת, לא יעלה בדעתו ליטול את חיי זולתו רק מפני שהוא מייחס להם פחות חשיבות משל עצמו - לא רק שלא יעלה בדעתו, לו יידרש לכך בנסיבות כלשהן, יחווה קונפליקט עמוק - רגשי ולא "מוסרי", אין פה ענין לרציונל דווקא.

[ד"א אין זה אומר שלא יעשה זאת - ראה ניסוי מילגרם כדוגמא לכוחות אפשריים - לחצים חברתיים וסמכות - שעלולים להביא אותו לעשות זאת, אבל כאמור יחווה קונפליקט קשה - עדיין, ביוזמתו לא יעלה בדעתו רעיון כזה אפילו כאפשרות]

 

[itor]

אשמה היא לא רגש.

רגש אשמה זה רגש. אשמה, לעומת זאת, זו אחריות למעשה שלילי.
האשמה אינה ניצול רגש, אלא הטלת האחריות על האשם.

אני מסכים שצדק הוא בחירת הדרך בין כיוונים מתנגשים, כשאי אפשר ליצור מציאות מושלמת (ובמילים שלך - פשרה). אבל הפשרה הנכונה היא המעשה הנכון, ופשרה אחרת עשויה להיות דווקא הכרעה שלילית.
ודאי שהמציאות טובה או רעה. מציאות של חברה מושחתת היא מציאות רעה. מציאות של חברה ישרה וחומלת היא מציאות טובה (לדעתי. כמובן אם אינך חולק את אותם ערכים, אתה עשוי לחשוב שחברה אכזרית היא המציאות הראויה, ואם כך תהיה בינינו מלחמה ערכית).
צדק נעשה עם אנשים, אבל צדק לא בהכרח יחזיר את הגלגל לאחור. הריגת הרוצח היא צדק שנעשה לחברה, צדק שנעשה לרוצח, וצדק שנעשה לנרצח (גם אם הוא כבר לא כאן כדי לחזות בצדק).
לדעתי טענתך שמי שמוכן לרצוח אחרים, מוכן גם למות בעצמו (כי הוא לא מייחס ערך לחיים), אין לה יסוד. רוב הרוצחים יעשו כל שביכולתם די להישאר בחיים.

 

[ItsikH]

אתה מניח קיום פשרה אחת שהיא נכונה
בפועל יתכן מצב בו יש כמה פשרות "טובות" אפשריות ואף אחת מהן אינה עדיפה על רעותה אפילו אובייקטיבית - לא כל שכן סובייקטיבית - ומנגד יתכן שאין אפילו פשרה אחת אפשרית שהיא ראויה, ועדיין תדרש לפשרה כזו [ודאי, שגם המנעות מוחלטת מבחירה או מעשיה אף היא בחירה - אין לאן לברוח].
מציאות בה אנשים מתים היא בעיניך מציאות רעה או טובה? הרי אנשים מתים בפועל, האם זה רע או טוב? המציאות אינה רעה ואינה טובה, זו חוויה סובייקטיבית שלך המתבונן. ההתייחסות למציאות החברתית כשונה מהותית שגויה - אשליית השליטה היא זו שמדברת, אתה מניח שביכולתך לנווט ולקבוע מה יקרה במציאות החברתית - אבל כל בני האדם שותפים לאשליה הזו, מה שבהכרח אומר שאיש מהם לא באמת שולט בכלום. ודאי שאני שותף לאשליה הזו, אין אדם שיכול להתקיים אחרת.
שוב, לא החברה היא ישרה וחומלת, בני אדם הם אלו. היישות שאתה קורא "חברה" היא מדומיינת, אין לה תודעה, אין לה שיקול דעת, אין לה אפילו פה שיאמר את דברו. לכן גם איני רואה משמעות לאמירה שצדק נעשה ל"חברה" - בהקצנה, אפשרי מצב בו הצדק החברתי שאתה מדבר עליו יגרום לעוול לפרטים, ואיש לא ייתרם מהעוול הזה, כי ה"חברה" לא נהנית מהצדק הזה.

אבל בעיקר, למשפט האחרון, לדעתי שוב אינך מבין את השונות העצומה בראיית עצמי והמציאות סביבי בין אנשים שונים: איני מדבר על מצב בו הרוצח רוצה או שואף למות, אלא שהוא אדיש לאפשרות מותו, בדיוק כשם שהוא אדיש למותו של קורבנו: ערך החיים בעיניו פחוּת מראש מערך החיים בעיניך, ולכן בהכרח זה חל גם על חייו שלו עצמו. זה שישתדל להתחמק מהעונש לא סותר זאת כלל. אילו היה רואה ערך לחיים בכלל ולחייו בפרט, שיקול דעתו [שאתה כל כך רוצה להאמין בו] היה מביא אותו להמנע מרצח - כי בנטילת חיי הזולת אני מסכן את חיי עצמי - אחרת אין לך הסבר רציונלי לקיומם של רוצחים בחברות בהן נהוג עונש מוות על רצח, אלא אם תניח שהם טפשים, ואפילו אם הם טפשים כפי שאתה סבור, פירושו שעונש המוות לא אפקטיבי כי אנשים הם טפשים. אבל כאמור, לא טפשות ולא אי רציונליות מביאים אנשים לרצוח להערכתי, אלא מערכת ערכים שונה בתכלית משלך, ואותם ערכים בדיוק בהכרח - לוגית, רציונלית - מביאים את הרוצח עצמו לפתח אדישות למותו שלו. אני די משוכנע שאם תשאל את שליסל יענה הוא עצמו שאינו רואה שום קושי למות, לא אתפלא אם כששלף את הסכין עשה זאת בידיעה ברורה שהוא עלול למות בו ברגע - זו האדישות שאני מדבר עליה, שמביאה אדם כזה לרצוח ללא עכבות.

 

[חנוך25]

אתה עושה כאן

איזשהו מבנה לוגי שלא בהכרח מתישב עם המציאות.
בעיני הרוצח ערך חיי אדם אחרים יכול היות נמוך, אך הוא בעצמו מאוד רוצה לחיות. זה נעשה בפשטות ע"י החלטה שהוא (בעיני עצמו) "שווה יותר", ולכן מותר לו, או מגיע לו, מה שאסור לאחרים. אין בזה שום חידוש. כך זה היה רוב ההיסטוריה.
הרעיון שבני אדם שווים מבחינה מוסרית הוא רעיון מודרני יחסית ותכלס ממש לא מובן מאליו. ולא בטוח כמה זמן עוד יחזיק.
שיקולים של עלות-תועלת או סיכוי-סיכון בהחלט משחקים גם לגבי הערכים שאנחנו מאמצים.
אני מאמין שמעטים מאוד היו רוצחים אם היו יודעים בודאות שבכך הם משמידים גם את עצמם. אפילו האידאולוגיות הכי רצחניות הן לא אידאולוגיות התאבדותיות.

 

[ItsikH]

ערך החיים והרצון לחיות הם שני דברים שונים
ודאות אין בשום מצב, אלא רק שהסיכון שהוא ימות לא מטריד אותו יותר מדי: אין זה נכון שפושע - בפרט רוצח - עושה חשבון מה הסיכוי שייענש, אלא שמראש הוא מקבל את אפשרות המחיר שישלם ואדיש לה. אם אינך מוכן לשלם בחייך על הבחירה שלך לרצוח - לא תבחר לרצוח. אינך רואה רוצחים בכוונה תחילה מתפרקים על ספסל הנאשמים ומתחננים לרחמים על חייהם.

 

[חנוך25]

אדרבא

בהיעדר עונש מוות: הדילמה של הרוצח "המתלבט" - "האם אני מוכן לשלם על המעשה בחיי?" - לא קיימת כלל.
רק בהינתן עונש מוות יש התלבטות. ואז זאת התלבטות של סיכוי-סיכון.
שהרי אנחנו מסכימים שגם מי שחיי אדם אינם ערך חשוב בעיניו עדין, בעצמו, רוצה לחיות.
לגבי נידונים למוות - אני די בטוח שכן יש הרבה התפרקויות והתחננויות. (לעיתים יש גם השלמה). לא נראה לי ש"אדישות" זה המאפיין של התנהגותם. ראה גם את כל ההליכים המשפטיים שמתנהלים סביב הוצאות להורג בארה"ב. הליכים של עירעורים על עירעורים, קמפיינים תקשורתיים וכו'. נראה שהנידונים למוות בהחלט מנסים למצות כל הליך שיכול להצילם ממוות. זאת לא אדישות.

 

[ItsikH]

דברתי אך ורק על
חברות בהן קיים עונש מוות על רצח.
כל הדיונים והערעורים נוגעים אך ורק לשאלת האשמה ולא לשאלת העונש. ברור היטב לרוצח בכוונה תחילה, בבואו לרצוח, שהמחיר על הרצח הוא נטילת חייו - זה שיעשה ככל שביכולתו להראות ולשכנע שלא באמת רצח, לא משנה להבנתו את המצב בבואו לרצוח - הרי זה כל רעיון "כוונה תחילה" בהגדרת רצח - פירושו שהאפשרות הזו לגיטימית מבחינתו בדיוק כמו האפשרות של נטילת חיי זולתו שהוא בוחר בה.
אני חוזר ומדגיש - אין פירושו שאינו רוצה לחיות, הוא רוצה בהחלט, אלא פירושו שהוא רואה בנטילת חיים בידי בני אדם פעולה לגיטימית - ולכן גם נטילת חייו בידי זולתו.

 

[חנוך25]

אוקי,

אבל אתה חלקת על itor לגבי ההרתעתיות של עונש מוות. אם הרוצח רוצה לחיות אז בד"כ עונש מוות בעיניו הוא חמור מכל עונש אחר. אם כך - יש בו הרתעה.
(אגב, לעניות דעתי, הערעורים על עונש מוות עליהם דיברנו, בהחלט נסובים הרבה פעמים על חומרת העונש, ומטרת המערערים הרבה פעמים היא להסב את העונש למאסר עולם, בהסתמך על נסיבות מקילות כמו ילדות קשה או ואטאבר )

 

[BravoMan]

רגע, לשיטתך, אדם תמיד קובע

שמה שלגיטימי עבורו לבצע, לגיטימי גם עבור אחרים?
לשיטתך, כל הרוצחים הם ליברלים ששוויוניים עד חירוף נפש?
&nbsp
אני לא מתיימר להיות פרופיילר ולדעת מה רוצחים חושבים באמת, אבל אני בספק רב שרק בגלל שאדם החליט שזה לגיטימי מצידו להרוג מישהו, הוא אוטומטית מסכים שזה לגיטימי עבור מישהו אחר להרוג אותו.

 

[ItsikH]

זו אינה ליברליות
תתכן חברה בה יש הפרדה מעמדית כמובן, אבל אפילו בחברה כזו - זו בסה"כ חלוקת משנה: נניח בחברה האמריקנית של המאה ה-19, שלבן תופס את עצמו כבעל ערך יותר משחור, ושגבר תופס את עצמו כשווה ערך יותר מאישה, עדיין הוא תופס עצמו כשווה ערך לגברים לבנים אחרים. אדם שתופס את חייו שלו בלבד כבעלי ערך אובייקטיבי יותר מכל אחד אחר [מדגיש - אובייקטיבי, כלומר אין הכוונה לרצונו לחיות לבדו, שודאי שחזק יותר מרצונו שאחר יחיה], נתפס כחריג פתולוגי נדיר.

 

[BravoMan]

נו באמת.

בחברה האמריקאית של המאה ה-19, לא היה שום שוויון גם בין גברים לבנים.
&nbsp
אבל אזוב את המאה ה-19.
תסתכל על ארה"ב של היום: דונלד טראמפ יכול לעמוד על דוכן כמועמד לנשיאות ולומר "אני יכול לירות באנשים בוול סטריט ועדיין לא לאבד אף קול".
אתה באמת חושב שאם אדם מהרחוב, אחד שהוא אומנם גבר לבן אבל עובד עבור שכר מינימום ובעל "מראה מסוים" היה יוצא בהצהרה דומה באמצע הרחוב המשטרה לא היית מתנפלת עליו?
&nbsp
כל מערכת המשפט והשלטון שלנו בנויה עדיין בצורה כזו שבעל האמה הוא בעל הדעה:
ככל שאתה יכול להרשות לעצמך עו"ד יקר יותר, כך יותר סיכוי שתתחמק מעונש על פשע.
ככל שמעמדך החברתי יותר גבוהה, כך יותר סיכוי שיפתחו לפניך דלתות שלא יפתחו למישהו בעל מעמד נמוך.
&nbsp
החברה המודרנית שלנו עדיין מלאה במעמדות, וזה מקובל על כולנו.
קח אפילו את החסינות של חברי כנסת - יש מקרים בהם הם התחמקו מעונש על פשע מוצהר נגד המדינה (זוכר מי השתתף במשט מסוים?), ואף אחד לא באמת רואה בזה משהו לא תקין. הכל במסגרת החוק...
&nbsp
כל אדם תופס את חייו כבעלי ערך יותר גבוהה משל אחרים.
זה טבעי, זה נורמטיבי, ויש לי חדשות בשבילך - זה תופס גם עבורך.
&nbsp
אחרת, לא היית כותב כאן בפורום.
מי שחריג פתלוגית, הם דווקא הבודדים האלה שמוותרים על כל רכושם ובוחרים, מרצונם, לחיות עם המינימום הנדרש כדי לשרוד, ע"מ להעביר כמה שיותר לאלה שאין להם.
&nbsp
כתבת בעצמך שמעצם קיומו - כל אדם צורך משאבים ולכן פוגע באחרים.
זה אומר, שהלכה למעשה, כל אדם שבוחר להתקיים תקין כבר נותן לחייו שלו ערך גבוהה יותר מחיי אנשים אחרים.
&nbsp
וזה נכון גם לגביך וגם לגבי:
אם היינו חוסכים את עלות המחשבים, שירות האינטרנט, והחשמל שאנו מבזבזים על הדיון הזה, ומשקיעים את הכסף באוכל הכי זול שקיים, וודאי יכולנו להציל כמה וכמה אנשים ברחבי העולם ממוות מרעב.
&nbsp
אני לא יודע אם לך יש רכב, אבל לי יש.
הוא רכב זול מאוד, קטן וחסכוני. ועדיין, אם אקח רק את ההפרש בין עלות התחזוקה שלו, הביטוח, וכמובן הדלק, לעלויות נסיע שלי באוטובוס, אני מאמין שמדובר בסכום חודשי שיכול להאכיל כפר קטן באפריקה.
&nbsp
אז מה זה אומר בעצם? שאני שם את חיי שלי מעל חיים של אותם מסכנים?
במידה מסוימת כן.