חיפשתי איפה לשאול

[long butterfly]

חיפשתי איפה לשאול

חיפשתי מקום לקבל עצה. כמו שתראו - אין ביכולתי לפנות ליעוץ/ עזרה מקצועיים. אז אשמח אם תוכלו לעזור. איכשהו... לא יודעת איך הגעתי לגילי המופלג -34 כמעט בלי שקל על הנשמה. עד לפני שנה וחצי גרתי עם בן זוג, הזוגיות התפרקה לצערי, ואני מתמודדת עם החיים לבדי. השכלה - יש לי תואר ראשון מאונ' טובה אבל זה לא מקצוע - אין מה לעשות עם זה. במשך שנים חיפשתי את עצמי ובשנתיים הארונות עשיתי הסבה למקצוע מסויים. אני מחפשת התמחות, וכאשר אמצא - לא ארוויח יותר מ6-7 אלף שח במשך כמה חודשים- שנה. במשך כ4 שנים האחרונות שילמתי כ200000 ( כן , כן 200 אלף ש"ח ) לטיפולי שיניים ועדיין משלמת. זה חונק אותי. אין חופשות ופינוקים. מגורים - גרה בדירה שכורה במרכז תל אביב, ועוד חודש חודשים אני צריכה לעזוב אותה והמחירים פשוט בלתי הגיוניים. 3000 ש"ח שכ"ד לדירה של 1.5 חדרים. בת"א אני גרה מגיל 18 כך שהיא בית, מה גם שאין לי משפחה בארץ. לעבור מתל אביב, אפילו לערים הקרובות- גם לא מוזיל במיוחד, וגם ממש לא אופציה מבחינתי - כי אין לי לא רכב ולא רשיון. זוגיות - רק לפני שנה התנתקתי סופית מהקשר האחרון ולקחתי לי כמה חודשים להתגבר על זה. זו היתה פרידה קשה ממש. ואז הכרתי, יצאתי עם אנשים, ואף התאהבתי במישהו-אבל בכל זאת אני לבד עכשיו, בלי זוגיות. הגיל מתחיל להלחיץ אותי מאוד. אני לא רואה את עתידי בלי בן זוג, ילדים, משפחה - אבל הזמן עובר. עובר - ואני עדיין לבד. אני מרגישה כישלון מוחלט ומפחדת. איך קרה שאני גם לבד, גם בלי גרוש, והחיים רק הולכים וסוגרים עלי. אני לא רואה איך אני מסתדרת, בונה לעצמי חיים ואפילו משפחה במצב כזה. עצות, מישהו?

 

[bridges]

ברוכה הבאה

שלום וברוכה הבאה לפורום שלנו, אני מקווה שנוכל להיות לעזר. אני מתנצל, אבל אני לא שומע כישלון. אני שומע אישה שמצליחה לגייס 200 אלף ש"ח לטיפולי שיניים, כלומר מחויבת לבריאות ולמראה שלה. אישה שמשלמת 3000 ש"ח שכ"ד לחודש. יש לך יכולות. עשית הסבה. היום את נמצאת בנקודת משבר, אבל יש דרך החוצה, תמיד יש. מה שאני מזמין אותך זה לתרגיל שיראה לך אולי מוזר, אבל הוא יכול לאפשר לך לראות את הדרך. אני מזמין אותך לחלום, לפנטז. להסתכל עוד חמש שנים קדימה ולראות את עצמך אחרי שהסתדרת, בנית חיים, מצאת את הדרך. מה את רואה שם. תנסי לתאר את העתיד הזה בצורה הכי חיה: תסתכלי על צבעים, לבוש, אנשים שסובבים אותך, הדירה שבה את נמצאת, העבודה שלך וכו' רונן

 

[long butterfly]

תודה על ההתייחסות ועל החיזוקים

עשיתי את התרגיל הזה. דווקא לא מזמן. כתבתי דפי על גבי דפים. ואז? ניסיתי למצוא דרכי עשייה, לחלק את זה למטרות קטנות. ואני תקועה, פשוט נתקעת בקיר בכל כיוון. האכזבות הולכות ומצטברות. המחנק הכספי, הבדידות.. אני דווקא לא טיפוס פסימי ומתייאש. אבל ... 15 שנים אני מחפשת יציבות כלכלית וזוגית.. כמה אפשר. איך בחורה כמוני, חכמה, שנראית מעולה, מגיעה למצב כזה ולא מצליחה לצאת מזה....

 

[ש ק ט ה כמימי אגם]

אני שומעת שקשה לך עכשיו.

אבל את השאלה ששאלת בסוף הפוסט, אני מפנה אלייך יקירה, איך את מסבירה את זה? האם יכול להיות שמישהו מאיתנו, המאמנים, מנוסה ככל שיהיה, ידע לספר את הספור שלך טוב ממך? אז , מה שאני מציעה זה לעצור. לשבת. ולהתחיל להתבונן. פנימה, לא החוצה. ספור הנסיבות לא כל כך מעניין, ואני בטוחה שאת רוצה להתחיל לנהל חיים לא מתוך תלות בנסיבות חיצוניות, אלא מתוך מה שקיים בך. נכון? עצרי רגע. נשמע שרצת כל השנים, עשית המון וחיית בהסחה מהתודעה שלך. והתבונני פנימה. והקשיבי לעצמך. וספרי לנו את הרזומה הפנימי שלך. או במילים אחרות, מה אצלך הביא אותך עד הלום... (ואני לא מתכוונת לשיפוטיות והאשמה של עצמך... ממש לא!!!) אפשר להציע לך חיבוק?

 

[long butterfly]

יצא לי קצת ארוך הפעם..

חיבוק זה נורא נחמד  בטח אני קוראת את התגובות החכמות שלכם ואני שאולת מה אני בעצם רוצה.אני מפוחדת ועייפה. שנים לא יצאתי לחופשה. המה שמצחיק הוא שאני כבר אחרי כל הרבה ניתוחים ודי מחוברת לעצמי. איך הגעתי עד הלום. אני יודעת איך. היתה לי משרה מבטיחה וטובה בחברה נחשקת ביותר. שנאתי כל רגע, שאתי את מה שאני עושה, עד שפישלתי מספיק בשביל שיפטרו אותי ( אני פאסיב אגרסיב. זה חלק ממני ואני מנסה להיות אחרת. לעתים מצליחה, לעתים לא ).מאז עברו כ5 שנים וסתם ז'יובים וכמו שאמרתי – הסבה. יש פה פוטנצאיל לדרך חדשה, אבל השתכרות גבוהה לא ממש, לפחות לא בשנה שנתיים הראשונות. וגם זה עוד בחיפושים. זוגיות. אבי האהוב מת כשהייתי בת 18 ואני, ילדה של אבא הלומת הלם וכאב, התחתנתי אחרי שנה. ברור למה, נכון? אבל ממש לא הייתי מוכנה לנשואים ולזוגיות. התגרשתי אחרי שנתיים. ואז כמה שנים פשוט לא רציתי זוגיות. הייתי נערה פרועה בעיר הגדולה וחגגתי את זה. וגם לא האמנתי שאני טובה בזוגיות, לא היה לי בטחון בעצמי שאוכל לעשות את זה. בגיל 27 בא בחור נפלא וזוגיות נהדרת, אבל הי, אני עוד רציתי לנסוע לטייל בעולם. הזוגיות הזו נגמרה, נסעתי, חזרתי. רק בגיל 29 פתאום הרגשתי את המוכנות הזו, בצורה מאוד חדה וברורה. זה הגיע תוך כמה חודשים. 3 שנים של זוגיות, אהבה, אושר, שיתוף, חיים ביחד הסתיימו להם כש"העזתי" לשאול את הבחור מתי נעשה בפועל את כל מה שדיברנו עליו – חתונה, ילדים וכו. הוא ברח תוך ימים. לא אפרט את כל הנדנדה הרגשית המסוייטת שהוא הכניס את עצמו ואותי לאחר מכן, אבל אחרי כמה חודשים כאלו נותק הקשר. וזהו . מאז אני לבד, שנה. ולא מוצאת את עצמי בכלל. פתאום אני לא נערה, אלה אישה, לא משנה שאני נראית, כמו שכולם אומרים בחצי חיוך – בת 16 . צורות הבילוי הקודמות לא מדברות אלי יותר, וחדשות עוד לא מצאתי. בנוסף החברים/ות התפזרו / התחתנו/ ילדו ומצאתי את עצמי בווקום חברתי. פגשתי לפני חודשיים בחור נפלא, והלב שלי הראה סימן ברור של יכולת להתאהב שוב. רק ש.. תורו של הבחור עכשיו לנסוע לטייל בעולם. אז הוא נפרד ממני ונסע לקצה השני של העולם. ו שאני שוב מחפשת: דירה-עבודה-זוגיות- חיים. די די די .. אני לא מוצאת בי כוחות יותר. אני לא נהינת ממאבק ההשרדות הזה. אני לא חיה … אז הרזומה יצא לא כזה פנימי אלה פנימי – חיצוני… אני מבינה שאני פשוט כל כך עייפה. נפשית ופיזית…. תודה שקראתם עד כה

 

[האלי]

נהניתי לקרוא.

אישה כלבבי. אין לי ספק שבעוד עשרים שנה תסתכלי על השנים האלו ותאהבי כמעט כל רגע. גם לאישה חזקה, יפה וחכמה כמוך (ובקלות אפשר להוסיף עוד סופרלטיבים) קורה שהיא מתעייפת. כשעייפים הולכים לנוח. אני מציע לך לבחור לנוח. יותר אני לא מתאמצת, לא משתדלת, לא מנסה. עכשיו אני נחה! למדי את עצמך לנוח. חפשי בספרים או באינטרנט מידע על יוגה, מדיטאציה, פולוסופיה... מה מעניין אותך? את עכשיו בשנת שבתון. את רק ממשיכה לעבוד בעבודה שלך כדי לממן את השבתון שלקחת. מעבר לזה כלום. את נחה! אני בטוח שברגע שתלמדי לנוח במלאות ובשלמות, ברגע שתדעי לעשות את מה שאת עושה ללא מאמץ יתחילו להגיע אליך כל הדברים הטובים שאת מייחלת להם. את רק צריכה לנוח קצת כדי שיהיה לך כוח לקבל אותם כשהם מגיעים.

 

[shir300]

פרפר...

אני קוראת אותך ובהמון מובנים אני קוראת את עצמי. אותו גיל... אותם נתונים בסיסיים ובכל זאת תחושת חוסר סיפוק וכשלון שלא עוזבת, תחושת תלישות. אני תוהה. גם אצלי הסיפור מהבית הוא לא פשוט. ואני שואלת את עצמי אם התלישות הזאת בחיים היא תוצאה ילדות בבית שהוא לא בית. לפחות אצלי זה נכון. גם אני עייפתי מהחיים. מהחיפוש הזה אחרי בית, וכמו שנאמר כאן היום אני חושבת שהבית הוא פנימה בנשמה. צריך ליצור ולחזק אותו. עברתי תהליכים שונים כדי לעשות את זה. אוף, מה אני מנסה לומר? בעיקר שאני מזדהה עם הכל. עם תחושת חוסר המוצא, אבל באמת שצריך לזכור את נקודות הכוח שיש לנו. את זה שיש לנו משהו שבנינו במשך השנים האלה ואת עצמנו...

 

[shir300]

נו ואז מה?

סליחה שמתפרצת... אני פשוט מאוד מזדהה עם מה שנכתב, וכשאני חושבת על התרגיל שלך זה כמעט מדכא אותי עוד יותר כי זה קשה לדמיין דברים שנראים כל כך בלתי אפשריים. זה מכאיב. אם תוכל אשמח לקבל הסבר איך הפנטזיה הזאת עוזרת לנו להתקדם במציאות לעבר המימוש שלה, האמונה שאפשר? סליחה על הפסימיות

 

[shir300]

ההודעה השניה מופנית לbridges

 

[bridges]

התנצלות ותשובה

שלום לך שיר, מתנצל על האיחור בתשובה. לעיתים אני לא נמצא ליד המחשב. זה נכון. לפרפר וגם לך זה אולי מכאיב. יש לי שאלה: אם היא/את תגיעו לעשירית מהפנטזיה הזאת, האם זה עדיין ידכא אותך? העניין הוא שאם אין את האופק הזה לא ניתן להגיע לעשירית מהדברים (יש ביטוי ידוע של המדינאי ד'יזרעלי: "לעולם אנחנו לא מגיעים מעבר למה שאנחנו מסוגלים לדמיין"). עכשיו לשאלה איך מגיעים לשם? אם תסתכלי על זה, אנחנו רוצים להגיע לתוצאות להשיג דברים, אבל מה שאנחנו מחפשים זה לא את התוצאות עצמן אלא את מה שהתוצאות אומרות עלינו, אנחנו רוצים להרוויח כסף כדי להיות מוצלחים או עצמאיים. אנחנו רוצים להצליח בקריירה שלנו כדי להיות מסופקים. אנחנו רוצים שתהיה לנו זוגיות כדי להיות אוהבים ואהובים, מאושרים וכו' (אני נותן רק דוגמאות, אצל כל אחד זה אינדיוידואלי). באימון קוראים ל"להיות מוצלח, להיות מאושר, להיות מסופק" - הוויה. מה שיפה בהוויה, לעומת תוצאות ספציפיות זה שאת ההוויה אנחנו יכולים להביא לכאן ועכשיו. אנו יכולים לבחור להיות מוצלחים היום (ולא כאשר יהיה לנו הרבה כסף), אנחנו יכולים להיות מסופקים כבר היום, אנחנו יכולים להיות אהובים כבר היום (וזה לא תלוי אם יש לנו בן זוג או לא). מה שמדהים בהוויה זה שכאשר אנחנו מביאים אותה להווה מתחילים להיות לנו תוצאות (ב"סוד" זה נקרא חוק המשיכה). רק כדוגמא: האם שמת לב פעם שאנשים שנמצאים בזוגיות אוהבת הם מאוד אטרקטיויים לאנשים מסביבם? (מזה באה האימרה "כל הבחורים השווים תפוסים" שצריכה להיות הפוכה "כל הבחורים התפוסים הם שווים") כשאת חיה בהוויה של אדם שהוא אהוב אנשים אוהבים ירצו אותך. כשמישהו חי בהוויה של מוצלח הוא יעשה את הפעולות שיביאו לו תוצאות מוצלחות. לעומת זאת, אם את חיה בהוויה של כישלון אז התוצאות יהיו של כשלון. כמובן שזה לא פשוט להפוך פתאום מאדם שחי "כשלון" לאדם שחי "הצלחה". יש הרבה חסמים שמונעים מאיתנו לעשות את המעבר (חלק מהמאמנים קוראים להם "שדונים" חלק אחר קורא להם הנחות יסוד או פרדיגמות). מטרת ההסתכלות על העתיד היא בראש וראשונה למצוא את ההוויה של המתאמן. חלק גדול מהאימון זה עבודה דרך תרגול על הבאת ההוויה להווה. ברגע שההוויה של המתאמן פועלת התוצאות לא מאחרות להגיע והעתיד נראה פתאום אפשרי. רונן

 

[shir300]

תודה רונן

התשובה שלך מעניינת ומעודדת, אז ברשותך עוד כמה שאלות- לדבריך העתיד הוא זה שמגלה לנו את ההוייה שלנו, כלומר השאיפה שלנו איך הוא יראה? ומה קורה אם קשה מאוד לדמיין את עתיד באופן חיובי בגלל פחדים? אני חושבת שאני לא מרשה לעצמי לדמיין את הטוב כי בחוויה שלי הוא שביר מאוד. אני לא מספיק מאמינה בו. מה עושים במצב כזה? ניסיתי אימון והמאמנת אחרי זמן מאוד קצר החליטה שהיא לא רוצה להמשיך לאמן אותי כל עוד אני לא בטיפול. אמנם אני קצת דיכאונית אבל לא אדם שלא מתפקד. קצת נפגעתי. ודוקא היה באימון משהו שעשה לי טוב, שנתן לי תקווה. מה דעתך?

 

[ש ק ט ה כמימי אגם]

שיר, שאלת שאלה מצויינת

אימון להוויותׁ(being) שמתנתק מהפעולות שנעשה (doingׂ) בעתיד ו/או ממה שיהיה לנו (having) מדבר רק על מי שאת רוצה להיות בעתיד. האם הפחדים מונעים ממך להגיד מי את רוצה להיות הווייתית? האם היית יכולה להגיד למשל, מי לא היית רוצה להיות? (למשל דכאונית, היית רוצה להמשיך להיות כך גם בעוד 10 שנים למשל?) מה כן היה מאפשר לך להגיד, לא מתוך פינטוז, אלא מתוך הבעת רצון להגדיר, איך תהיי בעתיד? את אומרת שהפחד מונע זאת ממך היום. האם מה שאת אומרת הוא שאת אותה הווייה את מביאה להגדרת העתיד שלך? האם מי שאת רואה את עצמך בעתיד היא שיר שעדיין פוחדת והטוב נראה לה שביר מאד? אנחנו באימון, קוראים לזה חזון. את וודאי התנסית בכתיבתו באימון שלך. זו לא מחוייבות. זה יותר מגרש משחקים שמאפשר לנו להתבונן על הדרך בה מגיעים אליו, או על הדרך שמאפשרת לנו לעבור טרנספורמציה ולהיות מי שאנחנו רוצים להיות. אני מסכימה אתך שאם היום את חוששת, פוחדת, יש קושי לראות איך כאן ועכשיו הכל משתנה. אבל, האם בעוד 20 מכאן, את עדיין חוששת? היית רוצה להמשיך לחשוש? האם יש אפשרות שתוך 20 שנה, כן תצליחי להיות אחרת? זה שם המשחק. שימי עצמך רחוק מהיום ונסי לדמיין את עצמך שם. צרי תמונה של מי היית רוצה להיות. יכולה?

 

[shir300]

לשקטה

תודה על התגובה שלך. אני קוראת אותך כאן ומרגישה את האמפטיה שלך. כשאני חושבת על העתיד לפעמים המחשבה או האמונה ש"מה שהיה הוא שיהיה" עוצרת אותי מלראות אשרות שיהיה אחרת. כן, הפחדים מונעים ממני לראות את עצמי אחרת. כדי להבהיר- לא היתי באימון אבל אני חושבת שזה יכול להתאים לי. ההבחנה בין הוויה לפעולות או למה שיהיה לנו היא מאוד חשובה. מבטיחה לנסות לדמיין את העתיד ולחזור אליכם...

 

[bridges]

שאלה אחרת

נניח שהיית בטיפול או אצל מאמן אחר והתגברת על הפחדים ואת מרשה לעצמך לדמיין עתיד טוב. איזה תוצאות יש לך? מי את? רונן

 

[ramib6]

אמונה ,חזון מימוש ופחד \אכזבה

טוב קודם כל קראתי את הנאמר עד כה [אתמול לא הייתיח הרבה במחשב ] ןהדיון מאד מאד מעניין לגבי האמונה - בצעד הראשון בכל מהלך נעשה מתוף אמונה פעולה ללא אמונה שהפעולה תיצור שינוי - בעלת עוצמה הרבה יותר חלשה מפעולה עם עוצמה. כשאנחנו מאמינים שנצליח התחושה של "אני מוצלח" מחלחלת להווה שלנו , לכאן ועכשיו שלנו כשאנחנו מאמינים שנשיג את התוצאות חלק מההוייה שלנו מתחברת למקום של השגנו כבר את התוצאה זה אם אנחנו מאמינים באמונה שלמה ומצליחים לדמיין את מה שיהיה בצורה טובה . כשאנחנו מאמינים אנחנו מזמנים לעצמנו דברים שעוןזרים לאמונה הזאת להתרחש , לאורך כל התהליך הזה תמיד צצים שדונים שמפריעים , חלק מהשדונים האלה זה הפחדים שלנו , אולי מהפחד שלנו להצליח , אולי הפחד להיכשל , אולי הפחד מדחייה וכו וכו. עם הפחדים האלה אנחנו צריכים להתמודד.אני מצרף פה איזה משהו שכתבתי לגבי פחדים בקובץ מוזמנים לעיין. לגבי תחושות דיכאוניות ומאמנת ששלחה אותך לטיפול [כנראה טיפול מתחום הפסיכולוגיה] יש המון כלים להתמודד עם דיכאון , אך ברור ומובן שמאמן לא אמור ולא מוסמך לטפל בעינייני דיכאון קליני וייתכן שבשל זה אמרה לך ללכת לטיפול . אבל קצת טיפים על איך לשבור את הדיכאון - זה לעשות ספורט והרבה גם כשאין חשק - פעילות גופנית מפרישה חומרים נוגדי דיכאון בגוף. כמו כן יש מזונות שעוזרים להפיח שמחה ,יוגת צחוק יכול להיות ובכלל להיות שמח , וללכת לרקוד וכיו"ב. שלכם רמי

 

[shir300]

תודה רמי

ה בדיוק הקושי שלי- להאמין. להאמין שהפעולות שלי יכולות ליצור שינוי. אולי תחושת חוסר אונים היא סוג של איזור נוחות, ומצד שני היא מאוד לא נוחה ונעימה וקשה לשנות אותה וליצור הוויה של יכולת וכוח. זו תחושה שבפני עצמה יוצרת דיכאון. האם אשר להתמודד איתה באימון?

 

[ramib6]

תחושת חוסר אונים ואימון

עם תחושת חוסר אונים ניתן בהחלט להתמודד באימון ואם הדברים שהיא גורמת. רוצה להפריד הפרדה מוחלטת בין תחושת חוסר אונים לדיכאון , אם יש דיכאון או סימני דיכאון כדאי וצריך וחובת המאמן לדאוג לכך שהמאומן יוועץ בגורם רפואי , אפילו רופא משפחה שלפי מיטב ידיעתי כיום מוסמך במקרים קלים לתמוך תרופתית בדיכאון. המאמן תפקידו לאמן ולא לטפל בדיכאון קליני. תחושת חוסר אונים אינה דיכאון אך במקרה של ספק הייתי עומד על היוועצות עם גורם רפואי עולם הרפואה . שלך רמי בוכניק

 

[HeadCoach]

אני מסכים

עם בריג'יס.

יש בך המון יכולת, כישרון והצלחות. אני מכיר את ההשקעה להגיע לתואר ראשון, את התשלום הלא נגמר על טיפולי שיניים. כולנו מכירים. רובנו לא יודעים להעריך איזה תעצומות צריך כדי להגיע. כשזה שלנו, זה כאילו מובן מאליו. עשית כבר כברת דרך. תראי איזה יופי! העיצה הכי טובה שלי תהיה- לבחור להתחיל את השינוי. להניח בצד את העיצות.(גם את שלי.) ולבחור להתחיל את השינוי. החיים זה מה שאת בוחרת לעשות איתם. מאמן יכול להיות חלק מהעניין.

 

[isaacm]

העצות הנפלאות שמקבלים באינטרנט.

ובמיוחד מה"לא מקצועיים" שכותבים בפורומים. ואני קצת לא מבין, תסכימי להסביר? את כבר בגיל xx. ואת מוכנה להשקיע זמן נוסף בעצות שלנו? ומצד שני אני שומע שהזמן מדבר, לא? אבל, כיון שביקשת, הנה לך עצה, ואפילו שתיים. 1. תקראי טוב מה שהאלי כתב, תבחרי משם את כל מה שיכול להתאים לך - ותלכי על זה, בגדול. 2. תקראי טוב את ההודעות שלך, ותביני. ואם תבחרי לשתף אותנו במה שהבנת (גם ב - 1 וגם ב - 2), אשמח מאד לקרא. בהצלחה לך איציק

 

[long butterfly]

taught love , אה?

זה נאמר בהומור כמובן טוב, גם כשגיל הואXX ולעתים גם כש YY , אדם מחפש מקום לשתף, לשמוע לדעות של אחרים. במיוחד כשהוא מרגיש לבד. לגיטימי, גם כשהזמן דוחק. עכשיו ברצינות.. לגבי 1 וה2 אני צריכה לחשוב. כן, בא לי להקדיש לזה מחשבה. לא מרגיש לי נכון לכתוב לפני שחשבתי על זה. ותודה לך גם. וכמובן לכל מי שמצא זמן להגיב ולחזק