קודם כל, אתה צודק.
אכן לא כל החולים עוברים מזיהום חריף של הפטיטיס B לזיהום כרוני שהורג אותם לאט לאט (התהליך שתיארתי בהודעה הראשונה). ובאמת לא דייקתי בסטטיסטיקה הספציפית של שיעור המעבר מזיהום אקוטי לכרוני. המטרה שלי הייתה להעביר מסר ברור, והוא שלא ניתן לצפות מי נשא של וירוס הפטיטיס חבוי (פצצת זמן ביולוגית לכל דבר), וגם לא ניתן לצפות מי מהנדבקים במחלה החריפה יפתח את המחלה הכרונית לאחר מכן, ומי לא. ושוב להדגיש - אל תסמכו על אף אחד/אחת! הדרך הטובה ביותר להגן על עצמכם היא סקס מוגן בקונדום, וקבלת חיסון מוקדם ככל האפשר. אם נורא חשוב לכם לדעת את הפרטים שעליהם העיר ידידי המלומד, העובדות הן כאלה (מתוך "הריסון" - התנ"ך של הרפואה הפנימית, עמוד 1744): מתוך הנדבקים בהפטיטיס וויראלי B, חלק מסוים יהפוך לחולים כרוניים, כלומר קודם כל נשאים ואח"כ חולים פעילים בחומרה כזו או אחרת. שיעור ההופכים לחולים כרוניים מתוך כלל הנדבקים במחלה תלוי בגיל הנדבק - הדבקה בעת הלידה משמעה מחלה כרונית ב 90% מהמקרים, והדבקה בשנות הנעורים משמעה תחלואה כרונית ב 1% מהמקרים. אתם רוצים להיות באחוז הזה? מתוך אלו שמפתחים מחלה כרונית, 77-40 אחוזים יישארו בחיים אחרי 15 שנה של מחלה, כתלות בחומרת דלקת הכבד. מתוך השורדים, כרבע יפתחו מחלה כרונית קשה, או סיבוך מסוים בשם צירוזיס (לא ניכנס לזה). כמו כן לא לשכוח שכל הנותרים בחיים (וגם הנפטרים, עד שמתו) מקבלים טיפולים אגרסיביים שמטרתם לדכא את פעילות הנגיף. אני לא יודע מה יותר גרוע - הנגיף או הטיפול, אבל תאמינו לי שהחיים של כל הנדבקים הופכים להיות "עאלק חיים". אני כבר לא מדבר על העובדה שאין יותר יחסי מין בלי קונדומים, ושגילוח נהיה מבצע (כי אולי תטפטף דם מזוהם על הכיור של כל המשפחה). אתם יודעים כמה זה קשה לבוא מדי שבוע לבית החולים כדי לקבל טיפול? או לצבור 10 ליטר של נוזלים בתוך חלל הבטן כי הכבד כבר לא מזרים דרכו דם? או להקיא ליטר וחצי של דם מהוושט? קחו את החיסון. אם לא במסגרת הצבא, אז פרטי. (אגב, ידוע לי היטב שהצבא מחסן את החובשים שלו, ובצדק. גם בתי הספר לרפואה מחסנים ככה את הרפואנים שלהם ואת האחיות. עבדכם הנאמן קיבל את החיסון שלו באדיבות האוניברסיטה). בברכת בריאות שלמה ארז
אכן לא כל החולים עוברים מזיהום חריף של הפטיטיס B לזיהום כרוני שהורג אותם לאט לאט (התהליך שתיארתי בהודעה הראשונה). ובאמת לא דייקתי בסטטיסטיקה הספציפית של שיעור המעבר מזיהום אקוטי לכרוני. המטרה שלי הייתה להעביר מסר ברור, והוא שלא ניתן לצפות מי נשא של וירוס הפטיטיס חבוי (פצצת זמן ביולוגית לכל דבר), וגם לא ניתן לצפות מי מהנדבקים במחלה החריפה יפתח את המחלה הכרונית לאחר מכן, ומי לא. ושוב להדגיש - אל תסמכו על אף אחד/אחת! הדרך הטובה ביותר להגן על עצמכם היא סקס מוגן בקונדום, וקבלת חיסון מוקדם ככל האפשר. אם נורא חשוב לכם לדעת את הפרטים שעליהם העיר ידידי המלומד, העובדות הן כאלה (מתוך "הריסון" - התנ"ך של הרפואה הפנימית, עמוד 1744): מתוך הנדבקים בהפטיטיס וויראלי B, חלק מסוים יהפוך לחולים כרוניים, כלומר קודם כל נשאים ואח"כ חולים פעילים בחומרה כזו או אחרת. שיעור ההופכים לחולים כרוניים מתוך כלל הנדבקים במחלה תלוי בגיל הנדבק - הדבקה בעת הלידה משמעה מחלה כרונית ב 90% מהמקרים, והדבקה בשנות הנעורים משמעה תחלואה כרונית ב 1% מהמקרים. אתם רוצים להיות באחוז הזה? מתוך אלו שמפתחים מחלה כרונית, 77-40 אחוזים יישארו בחיים אחרי 15 שנה של מחלה, כתלות בחומרת דלקת הכבד. מתוך השורדים, כרבע יפתחו מחלה כרונית קשה, או סיבוך מסוים בשם צירוזיס (לא ניכנס לזה). כמו כן לא לשכוח שכל הנותרים בחיים (וגם הנפטרים, עד שמתו) מקבלים טיפולים אגרסיביים שמטרתם לדכא את פעילות הנגיף. אני לא יודע מה יותר גרוע - הנגיף או הטיפול, אבל תאמינו לי שהחיים של כל הנדבקים הופכים להיות "עאלק חיים". אני כבר לא מדבר על העובדה שאין יותר יחסי מין בלי קונדומים, ושגילוח נהיה מבצע (כי אולי תטפטף דם מזוהם על הכיור של כל המשפחה). אתם יודעים כמה זה קשה לבוא מדי שבוע לבית החולים כדי לקבל טיפול? או לצבור 10 ליטר של נוזלים בתוך חלל הבטן כי הכבד כבר לא מזרים דרכו דם? או להקיא ליטר וחצי של דם מהוושט? קחו את החיסון. אם לא במסגרת הצבא, אז פרטי. (אגב, ידוע לי היטב שהצבא מחסן את החובשים שלו, ובצדק. גם בתי הספר לרפואה מחסנים ככה את הרפואנים שלהם ואת האחיות. עבדכם הנאמן קיבל את החיסון שלו באדיבות האוניברסיטה). בברכת בריאות שלמה ארז
