הספקתי להבין בין השורות שיש לך בן קטן. שלי בן 6. גם אם לא שמע אותך מפורשות מדברת על אמא שלך- סבתא שלו שאיננה את בטח יודעת שלילדים בגיל הזה יד רדאר שקולט ה-כ-ל מההורים ובמיוחד מהאם. גם אם אמרת מילה או שתיים מבלי מישים הוא קלט והפנים. בגן-ביה"ס מדברים המון על משפחות- סבים, סבתות, כך שהשאלה בוודאי עלתה. הילדים של היום חכמים במיוחד וקולטים הכל. השבוע אלעד- בן 6- סתם על הבוקר בא אלי ודמעות. שאלתי מה קרה והוא אמר שהוא לא זוכר איך סבתא רונית נראית. נחנקתי בפנים אבל אמרתי לו שתיכף נביא תמונה ואכן הבאתי. "אז היא בטוח בגן עדן"? כן- כך אני מאמינה. "את גם תמותי?" התקיל אותי "ואני גם?" הסברתי לו על הפרדה בין גוף ונפש. הגוף איננו אבל אנחנו מאמינים בהשארות הנשמה. אין ברירה. החסרון מורגש כל כך. מאחלת לכם המון ימים מאושרים ובכלל.
ילדים זה משהו מדהים,
בערך שבוע אחרי שאמא שלי נפטרה אני הייתי אצל אחותי ושרתי לעצמי את "אמא יקרה לי" (כן מלנכולי משהו אני יודעת) ואז אחיינית שלי, אז בת שלוש אמרה לי:"אבל אין לך אמא".
הרגשתי שכל האויר יוצא לי מהריאות.
וזה תמיד מזכיר לי את הסיפור האדיר של "ירדנה הקטנה" על זה שהבן של אמר שהוא שאל את סבתא ואין אלוהים