חינמים באינטרנט
כבר נגעתי בנושא הזה בעבר והוא בוודאי ראוי לסימפוזיון. אבל כרגע אני רוצה לגעת רק באספקט אחד קטן שלו והוא סוג של נדיבות ותום שמרגשים ומעוררים השראה. כמובן, זה נדיר באינטרנט של היום, בו רוב האינטרסים ביסוד החינמים הם מסחריים בתכלית. אבל עדיין אפשר להתקל פה ושם בסוג החינמים ההוא. לפעמים היוצרים פשוט מרשים להשתמש במוצר באופן חופשי ולפעמים הם מבקשים משהו בתמורה, אבל משהו שאינו לתועלתם האישית. היום עברתי על הרבה "דינגבאטס" לשימוש חופשי/חינם שהורדתי פעם - לא יודעת איך לתרגם את המילה dingbats לעברית, אבל הכוונה לגופנים שהם לא אותיות אלא איורים קטנים או סמלים, שמשמשים ליצירת גרפיקה. אני תמיד נהנית לקרוא את רשיונות השימוש המצורפים. למשל, בין הדברים שנתקלתי בהם היום, יוצר אחד מבקש לתרום סכום קטן לאגודה מסוימת שתומכת במלחינים מתחילים, יוצרת אחרת מבקשת שאם הגופנים מוצאים חן בעינינו נשלח גלויה יפה לבתה בת ה- 9. אני אוהבת את החלק הזה של האינטרנט. דוגמא מרשימה לחלק הזה של האינטרנט הוא התוכנה החופשית Arachnophilia - תוכנת עריכת HTML (לבניית אתרים). אני לא יודעת איך הגרסא האחרונה של התוכנה משתווה לתוכנות אחרות מסוגה בתשלום, כי אני עדיין משתמשת בגרסא הישנה שלה. אבל בזמנו, לפני כמה שנים, כשרק התחלתי עם בניית אתרים הורדתי אותה וגם גרסאות ניסוי של תוכנות ידועות בתשלום, וארכנופיליה היתה יותר טובה מהן - היוצר שלה השקיע בה הרבה מאמץ וחשב על הרבה פרטים שמתכנתים בשכר לא חשבו עליהם. היא היתה כל כך גמישה ונוחה לשימוש שעד היום לא טרחתי אפילו להוריד את הגרסאות היותר חדשות שלה. היוצר שלה מגדיר אותה כ- careware ומבקש בתמורה לשימוש בתוכנה שנפנה את תשומת לבנו לדברים הטובים שבעולם ונפסיק לקטר ולו לשעה קלה ושנגיד מילים מעודדות לאנשים צעירים, למשל שנגרום להם להרגיש רצויים על כוכב הלכת הזה... אפשר לומר שזו אידאולוגיה שבבסיסה האמונה שנתינה מובילה לנתינה ולשיפור העולם (או האדם), למרות שהיוצר מודע לכך שאבד עליה הכלח ושזה לא עובד. בין המאמרים הדי מעניינים באתר אפשר למצוא התייחסות לחינמים ולאינטרנט בעבר ובהווה: A Note about Freeware הוא מתייחס, בין השאר, למעבר של האינטרנט ממדיום של מתכנתים ואקדמאים שיצרו אותו ופרסמו בו את מה שעניין אותם - מדיום חד שכבתי בו לא היו צרכנים "טהורים" - לכל אחד היה מה להציע ורוב התוכן היה חופשי/חינם, למדיום של תאגידים, בו יש הירארכיה של שתי שכבות: מוכרים וצרכנים, מדיום שנעשה דומה יותר ויותר לטלויזיה - אתה צופה ואתה צורך, באופן פאסיבי, - ושעומד להפוך לפרסומת אחת גדולה שאינה נגמרת.
כבר נגעתי בנושא הזה בעבר והוא בוודאי ראוי לסימפוזיון. אבל כרגע אני רוצה לגעת רק באספקט אחד קטן שלו והוא סוג של נדיבות ותום שמרגשים ומעוררים השראה. כמובן, זה נדיר באינטרנט של היום, בו רוב האינטרסים ביסוד החינמים הם מסחריים בתכלית. אבל עדיין אפשר להתקל פה ושם בסוג החינמים ההוא. לפעמים היוצרים פשוט מרשים להשתמש במוצר באופן חופשי ולפעמים הם מבקשים משהו בתמורה, אבל משהו שאינו לתועלתם האישית. היום עברתי על הרבה "דינגבאטס" לשימוש חופשי/חינם שהורדתי פעם - לא יודעת איך לתרגם את המילה dingbats לעברית, אבל הכוונה לגופנים שהם לא אותיות אלא איורים קטנים או סמלים, שמשמשים ליצירת גרפיקה. אני תמיד נהנית לקרוא את רשיונות השימוש המצורפים. למשל, בין הדברים שנתקלתי בהם היום, יוצר אחד מבקש לתרום סכום קטן לאגודה מסוימת שתומכת במלחינים מתחילים, יוצרת אחרת מבקשת שאם הגופנים מוצאים חן בעינינו נשלח גלויה יפה לבתה בת ה- 9. אני אוהבת את החלק הזה של האינטרנט. דוגמא מרשימה לחלק הזה של האינטרנט הוא התוכנה החופשית Arachnophilia - תוכנת עריכת HTML (לבניית אתרים). אני לא יודעת איך הגרסא האחרונה של התוכנה משתווה לתוכנות אחרות מסוגה בתשלום, כי אני עדיין משתמשת בגרסא הישנה שלה. אבל בזמנו, לפני כמה שנים, כשרק התחלתי עם בניית אתרים הורדתי אותה וגם גרסאות ניסוי של תוכנות ידועות בתשלום, וארכנופיליה היתה יותר טובה מהן - היוצר שלה השקיע בה הרבה מאמץ וחשב על הרבה פרטים שמתכנתים בשכר לא חשבו עליהם. היא היתה כל כך גמישה ונוחה לשימוש שעד היום לא טרחתי אפילו להוריד את הגרסאות היותר חדשות שלה. היוצר שלה מגדיר אותה כ- careware ומבקש בתמורה לשימוש בתוכנה שנפנה את תשומת לבנו לדברים הטובים שבעולם ונפסיק לקטר ולו לשעה קלה ושנגיד מילים מעודדות לאנשים צעירים, למשל שנגרום להם להרגיש רצויים על כוכב הלכת הזה... אפשר לומר שזו אידאולוגיה שבבסיסה האמונה שנתינה מובילה לנתינה ולשיפור העולם (או האדם), למרות שהיוצר מודע לכך שאבד עליה הכלח ושזה לא עובד. בין המאמרים הדי מעניינים באתר אפשר למצוא התייחסות לחינמים ולאינטרנט בעבר ובהווה: A Note about Freeware הוא מתייחס, בין השאר, למעבר של האינטרנט ממדיום של מתכנתים ואקדמאים שיצרו אותו ופרסמו בו את מה שעניין אותם - מדיום חד שכבתי בו לא היו צרכנים "טהורים" - לכל אחד היה מה להציע ורוב התוכן היה חופשי/חינם, למדיום של תאגידים, בו יש הירארכיה של שתי שכבות: מוכרים וצרכנים, מדיום שנעשה דומה יותר ויותר לטלויזיה - אתה צופה ואתה צורך, באופן פאסיבי, - ושעומד להפוך לפרסומת אחת גדולה שאינה נגמרת.