חינוך פעוטות

[ליאת אמא של אלה]

חינוך פעוטות

שלום, התוודעתי אל הפורום הזה רק לפני מספר ימים (לצערי לא לפני). יש לי בעיה שרציתי לשתף אתכם, ביתי אלה בת שנה וארבעה חדשים, ילדה מקסימה (בדר"כ) נרדמת בלי בעיות במיטה שלה בין 8-9 בערב ומתעורת בבקר... בימים האחרונים אני מתרשמת שהיא אינה רוצה ללכת לישון אפילו שהיא מאד עיפה. לפני מספר ימים ביקשה ב-9 בערב לראות קלטת ומכיון שסירבנו, היא התחילה לצרוח בעצבים ולא נירגעה עד ששמנו לה קלטת. יש לציין שזו היתה פעם ראשונה שניתקלנו בהתקפת עצבים כזו - היא צרחה והרביצה לעצמה וזרקה את עצמה אחורה... לפני יוממים שוב, רצינו להשכיב אותה אך היא ביקשה שנקרא לה סיפור ושוב סיפור ושוב ושוב... אני רוצה לציין שעד עכשיו היתה נרדמת בקלות. מה קורה לה? נתקלתם בתופעה כזו? מה לעשות?

 

[חגית אמא של אלה]

קודם כל: יש לך ניק נפלא../images/Emo3.gif../images/Emo6.gif

למרות הגיל הצעיר, זה נשמע כמו מרדנות קלאסית של סביבות גיל השנתיים. שתי שאלות לי: 1- האם זה מאפיין רק את ההשכבה לישון או עוד שלבים ביום? 2- איך טיפלתם בענין? שמרתם על גבולות ההשכבה כמו תמיד או שנכנעתם בענין הקלטת? וכמעט שכחתי-

ברוכה הבאה לפורום!

 

[ליאת אמא של אלה]

מרד גיל השנתיים

כנראה שאת צודקת. ביום חמישי בערב, בערוץ 8 משודרת תוכנית מדהימה - ילדים בני זמננו ( אני חושבת) מכירה? ויום חמישי שעבר שודר פרק על מרד גיל השנתיים - התאור שם דומה ביותר למה שקרה לאלה. אז די נרגענו כשהבנו שהמקרה שלה טיפוסי מאד ( למרות שהתחיל מוקדם יחסית). בכל אופן, התעקשנו מאד איתה אפילו שזה נגמר בללכת לישון עם בכי, אבל בסוף היא נירדמה. ביומיים האחרונים אלה נירגעה קצת והפסיקה לעשות בעיות...

עד הפעם הבאה...

 

[לאה_מ]

אני רוצה לומר משהו על "מרד גיל

שנתיים" - אני לא חושבת שזה מחוייב המציאות. אני חושבת, שהילדים שלנו פתאום בגיל הזה חווים "קפיצת התפתחות" אדירה, גם במישור הקוגניטיבי וגם במישור הפיזי, והרבה פעמים יש דיסוננסים מכל מיני סוגים סביב השינויים הגדולים האלה - דיסוננס בין הרצון שלהם לבין היכולות (העדיין מוגבלות) שלהם, דיסוננס בין היכולות (ההולכות וגדלות) שלהם לבין היכולת הנפשית שלהם להכיל אותן, דיסוננס בין התפישה שלנו כהורים את הפעוט (עדיין כתינוק שלנו) לבין התפיסה שלו את עצמו (והתחושה שלו שהוא יכול, שהוא מצליח, שהוא רוצה), הצורך שלו בעצמאות לעומת היכולת שלנו לאפשר את העצמאות הזו... כל אלה גורמים לגיל שנתיים להיות תקופה לא פשוטה, אבל ככל שנהיה מודעים יותר למה שעובר על ילדינו בני השנתיים, ככל שנקרא עוד, נשמע עוד ונוסיף לדעת ולחשוב על הדברים, כך נהיה בעמדה טובה יותר כדי להיות מוכנים לשינויים המתחוללים, כדי לקבל אותם, וכדי לאפשר לפעוטות שלנו את העצמאות ואת הבטחון שלהם הם זקוקים. ואני חושבת שגיל שנתיים "מודע" כזה ילווה בהרבה פחות "סצנות", "מרד" ומשברים (הן אצל הפעוט והן אצל ההורים). אני אומרת את זה כדי שלא ניפול למלכודת של לפטור כל דבר ב"זה גיל שנתיים הנורא" בלי באמת להתייחס למה זה בכלל אומר. וכן, אני חושבת שכשילד מאותת שהוא לא רוצה ללכת לישון כפי שהוא עשה עד כה, אנחנו גם צריכים, כהורים, לשאול את עצמנו מה הוא אומר לנו, איזה שינוי אנחנו יכולים לעשות כדי להגיע לאיזון במצב החדש שבו אנו נמצאים.

 

[יסמין@]

מסכימה מאוד!

ניסחת בצורה מגובשת רעיונות שחשבתי ועדיין לא גיבשתי לגמרי למילים. תודה! ואני מאמינה שכל מה שכתבת נכון גם לגבי גיל ההתבגרות (את זה אני כותבת לא מניסיון כאימא לבת עשרה אלא כמי שהיתה בעצמה בת עשרה) ולכל המצבים המשתנים בחיים. תמיד הרגשתי ממש לא נוח כשקראתי על "משבר גיל ה..." (מלאו את המיותר). איך אפשר להכליל הכללה כזו ענקית על מיליארדי אנשים שחיים ביבשות שונות, בתרבויות שונות, בזמנים שונים? הרי כל אדם הוא אינדיבידואל, עולם ומלואו, בעל רגשות ומחשבות ואישיות וביוגרפיה משלו. אז באמת כדאי לצאת מהתפיסות המקובעות הללו, שבעיניי הן ממש דעות קדומות או לפחות הכללות גורפות. לא כל תינוק או תינוקת חייבים להיות בני שנתיים נוראיים, לא כל אחד עובר משבר בגיל ה-40 וכו'. הרבה תלוי באדם ובסביבתו. כלומר, לגבי תינוק-ת בן או בת שנתיים - הרבה תלוי באישיות התינוק-ת וגם באישיות הוריו ובדרך שבה הם מגיבים ומתייחסים לבן או לבת השנתיים. ובנימה אישית: הבת שלי היתה תינוקת דעתנית ועקשנית ועצמאית ואסרטיבית שיודעת בדיוק מה היא רוצה ומה היא לא רוצה ומבטאת בבירור רצונות אלו בגיל שנה וגם בגיל שנתיים וגם בגיל שלוש וגם כיום. ונראה לי שכך היא תהיה כל ימי חייה. וטוב שכך! מהבחינות הללו של ביטוי ברור של רצונות וצרכים וכו' וכו' אני ממש לא רואה שום הבדל בין התנהגותה בגיל שנתיים לבין התנהגותה בגיל שנה או בגיל שלוש או כיום כשהיא עוד מעט בת 5.

 

[אמא שרון]

עד גיל מסויים, ילדים נרדמים פשוט כי

הם עייפים. אולי מתעוררים הרבה באמצע, אבל עקרונית ישנים כשעייפים. סביב הגיל הזה שתארת, ילד מתחיל לסגל יכולת "לסחוב" עייף. צריך עוד כמה אלמנטים בשביל לעזור לה להיכנס לאוירת שינה (צריך שיהיה משעמם מסביב), או פשוט לתת לה לישון כשהיא ממש מתעייפת, ועד אז לנסות לדאוג לסביבה רגועה. הילדה שלך מתחילה להיות מסוגלת לעשות יותר ויותר דברים, היא נמצאת בנקודה קריטית בין תלות לעצמאות. זה המקור להתקפות הזעם. מישהי בפורום תארה את זה בתור קושי של ההורים להסתגל לילד שמתחיל להיות בעל דעות ורצונות משל עצמו. או לפחות שם הוא מתחיל לבטא אותם ביתר שאת. לא יודעת אם זה מנחם,זה הגיל שאצלינו אמנם לקח הרבה זמן להרדים, אבל הילד התחיל לישון לילות שלמים (11 שעות, לפני זה חלמתי על 3 רצופות).

 

[ליליה והגמדים]

לילות שלמים ../images/Emo12.gif ../images/Emo35.gif

יש דבר כזה

 

[vered4]

אצלינו כשהילד ישן במיטה שלנו

אף אחד לא ישן רצוף (הלילה למשל

). הוא מפריע לנו ואנחנו לו. אפילו כשהוא ישָן איתנו באותו חדר (עד גיל שנה) ולא באותה מיטה, הערנו אחד את השני. כשהוא עבר לחדר משלו- פתאום היה כזה כייף לישוןף-)

 

[אמא שרון]

ברור שלכל אחד נוח משהו אחר.

הוא התחיל לישון רצוף בלילה הראשון שהוא ישן איתנו (בגיל שנה וחמש),זה היה כשחיינו בדירת חדר. עכשיו יש לו מזרון לידינו. לעיתים רחוקות, כשהוא צריך, הוא מגיע למיטה שלנו בלילה ולפעמים אני אפילו לא מרגישה.

 

[אמא שרון]

../images/Emo57.gif שלמים ועגולים

ובסוף צריך גם להעיר אותו. וזה אחרי שהוא קם כל שעה שעתיים עד שהוא היה בן 7 חודשים, ואחר כך זה עבר לשתיים שלוש פעמים בלילה, וחשבתי שככה זה לתמיד. הילד ערני, אבל עכשיו זה מתבטא ביכולת למשוך עד הערב בלי שינה, אבל בלילה כשהוא ישן, הוא ישן.

 

[רוני של יובל ומאיה]

תופעה מוכרת...

והפתרון - לא לוותר לה. אם אתם מחליטים אז אתם מחליטים. ואל תחשבי שכשזה יחלוף זה לא יחזור - בעוד כמה חודשים היא תנסה אתכם שוב, ושוב תצטרכו לעמוד על שלכם. ושוב... ושוב... ושוב... מי אמר שלהיות הורים זה קל?

 

[ליאת אמא של אלה]

תודה!

בפעם הראשונה, אחרי סצנת עצבים וזעם שנמשכה חצי שעה, לא יכולנו יותר ושמנו לה קלטת (בתשע וחצי בלילה!!!) היא ראתה חמש דקות ונירגעה ונירדמה בכיף. בפעם השניה, המשכנו להתעקש ולמרות שבכתה, השכבנו אותה לישון - אחרי 2 דקות של בכי, נרדמה. כך היו גם הפעמחם האחרות. כנראה היא בודקת אותנו... ילדה חכמה

עכשיו התופעה די עברה, וכמו שאמרת - עד הפעם הבאה...

 

[טלי12345]

אולי זה משהו חד פעמי?

אני רואה אצלינו שיש התנהגות כזו לפעמים לרב היא סימן שמקדים מחלה או משהו פיזי אחר שמציק. (שיניים?)

 

[אור אור]

איתי בן שנה וחודש ומזה כשבועיים

הוא מאריך את שעות הערות שלו ונרדם בסביבות 22:00. קשה לנו עם השעות הללו (האמת, שאני נרדמת בסביבות השעה הזו). כשהוא היה נרדם ב 20:00 היה לנו קצת זמן לעצמנו... אבל אני לא נלחמת בזה. כנראה הוא לא עייף מוקדם כי הוא ישן כשעתיים בצהריים. אני מניחה שזה ישתנה עם הזמן.

 

[Shellylove]

סליחה שאני שואלת

למה לא לשים לה קלטת ונגיד להקציב לה זמן (3 שירים נגיד)? זה פיתרון שגם יספק את הרצון שלה וגם את שלכם וסה"כ יהיה מהיר וקל יותר לכולם, לא?

 

[ליאת אמא של אלה]

זה בסדר שאת שואלת...

אכו בפעם הראשונה לבסוף שמנו לה קלטת , אך זה לא נגמר בזה - היא ניסתה למשוך אותנו עוד... הגענו למסקנה עפ"י ניסיון שעדיף לנו להתעקש איתה. ובאמת היא נרגעה