חינוך מיני

[mom&shaked]

חינוך מיני

מאיזה גיל צריך להתחיל עם כל ההסברים של חינוך מיני לדעתכם? ומי צריך לתת את ההסברים: ההורים, הגננת, גם וגם? אני שואלת את השאלה בגלל צרוף של שני מקרים שגרמו לי לחשוב על זה. המקרה הראשון הוא ששקד (בסוף החודש יהיה בן שנתיים ונמצא בגן עם גילאי שנתיים עד שלוש) לפני חודש וחצי נגמל סופית מהטיטולים ויושב עם שאר הילדים בגן בשירותים (בגן יש 4 אסלות והם שולחים את הילדים ביחד). בתקופה האחרונה אני מבחינה שהוא מדבר על מי שעושה בשירותים ומה יש לכל אחד וחושבת לעצמי אם אני צריכה להתחיל בהסברים. מקרה שני: לפני מספר ימים דיברתי עם חברה (בתה בגן של שקד) שסיפרה לי שבתה בת השלוש שיחקה עם חברתה בחדר והיא מצאה אותן משחקות ברופא כשאחת מהן בלי תחתונים. צרוף המקרים הדליק לי נורה אדומה, אולי הגיע הזמן לדבר על זה, אולי צריך לדבר עם הגננת ולבקש ממנה לדבר עם הילדים. אני יודעת שהם מאוד קטנים, אבל צרוף המקרים גרם לי לחשוב על זה. מה דעתכם?

 

[חנה גונן]

לאמא של שקד

אצלי בגן אנחנו משברים עם הילדים על אברי הגוף בלי בושה כמובן שמתאימים את ההסברים לרמת ההבנה של הילד כי אם נשדר להם כבר עכשו בושה והסתיגות מהגוף הם יקלטו את זה.כרגע אפשר לדבר איתו ברמה של הבדלים בין בן לבת לא נראה לי שנחוץ כרגע יותר מזה. שלך חנה גונן

 

[חנה גונן]

סליחה ../images/Emo52.gif

קצת השתבשה לי הכתיבה.התכונתי שכרגע אין טעם לדבר איתו יותר מרמה של הבדלים בסיסים בין בן לבת. חנה גונן

 

[דסי אשר]

לאמא של שקד- המושג

חינוך מיני והעמדות הרגשיות (הדי טבעיות, כי זו התרבות שבה אנחנו חיים), הם שיוצרים את הבעיה. בגיל של בנך הם מאד עסוקים בלהבין שלאחד יש בולבול= וזה אומר שהוא בן, ולשניה יש "פיפי" = וזה אומר שהיא בת. הם מתרגשים מזה, אבל בכלל לא מהכיוון שלך. הם מתרגשים מהגילוי. עד שלא גילו זאת, הם חשבו שהם שווים בכל= פנים, אוזניים, רגליים, שערות, אף ,פה וכו´ - ופתאום הם מגלים שיש משהו שונה בין קבוצה מסויימת של ילדים לבין קבוצה אחרת. הצורך שלהם לעסוק בכך, הוא גם מהתרגשות הגילוי המרעיש וגם מהצורך להפנים הידע. החינוך המיני מתחיל הרבה יותר מוקדם- כאשר הורה, מהסיבות שלו, סולד מכל נושא היציאות של הילד, העיסוק בהפרשות, הקרבה להפרשות והקרבה הגופנית. כל הדברים הדברים האלה, שמבטא ההורה בצורה לא מודעת- נקלטים על ידי הילד. אני זוכרת ילדונת מקסימה, רגישה ונבונה, מאדשאמה היתה מאד איסטנסטית, אבל "הס מלבטא שהיא סולדת" והיא ידעה לספר שאמה, הסבתא של הפעוטה אומרת כל הזמן לפעוטה איזה ביטוי שלילי לגבי ה"קקי". הדבר בלט ככל שהפעוטה גדלה, כאשר החלפתי לה טיטול, היא העוותה פניה בוג של גועל, וכאשר החלה להתיחס לנושא מילולית, היא אמרה משהו שלילי על ה"קקי". ד. א - היא הראשונה במשפחתון שנגמלה במחזור שלה.במהירות שיא, בכל המימדים פיפי, קקי יום ולילה. הכל ביומיים שלושה. תמיד נוכל לחשוב, שהיא קלטה שבבית שלה נושא זה מאד חשוב, וכדי להיות אהוב כדאי להיות כבר נקי, "ולהפטר מהלכלוך הזה" כמו שאמה אמרה לי" זה מגעיל אותי, מתי היא כבר תגדל ונפטר מזה" דסי

 

[חנה בית הלחמי]

אמא של שקד - ראשית היו כאן

כמה דיונים מרתקים עם מגוון לא קטן של דיעות בנושא - חפשי אותם. וחוץ מזה מגיל 3 ממליצה על "ילד בא מאהבה" - קלטת מצויירת של סמדר שיר.

 

[נעה גל]

ולא נראה לי שבכלל כדאי להתחיל בנושא

אם זה לא בא ישירות ממנו כמו שסיפרה כאן איילת. את יכולה להכין בבית את הקלטת, וגם כמה ספרים שיהיו בספריה, אבל, אני לא הייתי מארגנת במיוחד שיחות על מין ואיך באים תינוקות לעולם לפני שהייתי שומעת את השאלה המפורשת הראשונה מפיו של שקד. לגבי אברי הגוף... אני מניחה שאת מדברת איתו על הבולבול שלו (טוב, נו, הפין שלו), לפחות שהוא במקלחת, ואם הוא יציין שלבנות יש משהו אחר אז אומרים "נכון, לבנות יש פות". בדר"כ זה מספק אותם. אגב, אצלנו איתמר התחיל לגלות את הפופיק שלו וגם את הפין. הוא כל הזמן מסתכל ונוגע במקלחת וזה נורא מצחיק, אני רואה שהוא גם בודק איך הדברים נראים אצל אורן... והוא כזה קטן(שנה ושלושה חודשים)! היום כשקילחתי אותו, הוא עשה פיפי, הוא כמובן היטה את הראש ונגע בזרם. הייתם צריכים לראות את האושר שהיה שפוך לו על הפנים! - "אני עשיתי את זה!" איזה מתוק, חבל על הזמן!

 

[חנה בית הלחמי]

ובנוסף, מרוב הספרים על אברי גוף

מחקו את אברי המין משום מה, כך שהמבחר להסברה מינית אם וכאשר תחילטי שצריך, הוא די קטן...

 

[לאה_מ]

על ההבדל בין בנים לבנות.

כשעומר היה מתי שהוא בגיל שבין שנתיים לשלוש (אני כבר לא זוכרת בדיוק, כמה עצוב!) הוא התרחץ יום אחד ב"בריכה" שעשינו על הדשא יחד עם הילדים של השכנים. כשחזר הביתה, הוא דיווח לי בהתרגשות על הגילוי שלו לאותו יום "אמא, את יודעת - לבנות יש שני טוסיקים - אחד מקדימה ואחד מאחורה!"

 

[נעה גל]

גדול! ישר נכנס לטאג ליינס!

 

[דסי אשר]

לנעה- תרגום לכותרת

שנתת לסיפור המתוק של הבן של לאה. דסי

 

[שירלי אמא של פז ושי]

אצלנו זה בא מ-2 כיוונים

בגן של שי ,שהיא בת שנה ו-10 חודשים,למדו על הגוף והאיברים השונים בשמותיהם כולל אברי מין גם בבית אני הכרתי לה את אברי המין בשמותיהם "המקצועיים" (לדוג´ פות ולא פיפי) התחלנו לדבר על האברים הפרטיים של כל אחד מאיתנו ומדוע הם פרטיים. זה מאוד מוקדם אני יודעת ,אבל שי שומעת ומקשיבה לשיחות שלי עם פז אחותה הגדולה.ההסברים הניתנים לשי הם ברמה יותר פשוטה מאשר לפז,אבל הם ניתנים.

 

[איילתברדעה]

אפרופו חינוך מיני....

נשאלה אצלנו ה-שאלה. "אמא, איך נכנסתי לבטן שלך?" וכמה שהבטחתי לעצמי שאהייה אחרת מהוריי, נאלמתי דום. נו, כנראה שאני לא כזו פתוחה ומשוחררת. מהרנו לצאת, והבטחתי לענות לה תשובה ואפילו ספר בעניין. נו, האמא צריכה אבזרי עזר. מאחר ואנו לא חיים בארץ, מה שהשגתי בשליפה מהירה היה ספר מיושן "איך לעולם אתי?" של דינה קטלין. טוב, את ההרחבה והפירוט אני אשלים. אין מנוס. הקראתי את הספר כמו שהוא, מתחילתו ועד סופו. לא נשאלו שאלות הבהרה ולא הזדקקנו ל"השלמות".(הספר רק אומר שתינוק צומח מזרע קטן, כמו פרח. הזרע של אבא מונח בבטן עד שהוא מעביר לבטן של אמא). בקריאה ראשונה חשבתי לוותר עליו, כי הרי ההסברים לא מדוייקים וחסרים. אבל כאמצעי להתחיל שיחה בעניין הוא, נגיד שבסדר. אבל ההסבר סיפק אותה.לא נשאלה איך הזרע עובר לאמא וכו´. יותר סיקרן אותה התמונות של ילדים משחקים בבובות והיא רצה לה לשחק עם הבובות. כנראה שלשלב הזה זה הספיק. אני מאמינה שיגיעו עוד שלבים בהתעניינות שלה בעניין. לפעמים אנחנו מספקים אינפורמציה מעבר למה שהם יכולים/רוצים להכיל. דרך אגב, היא בת ארבע.

 

[צפריר שפרון]

ראשית יש לקרוא לכל אבר בשמו.

פין = פין, פות = פות, אשכים = אשכים, דגדגן = דגדגן. אין טעם להכנס לנושא אברי במין הפנימיים, בדיוק כפי שאיננו מצביעים לילד על המותניים מאחורה ואמרים לו - כאן בפנים יש כליה. כאשר אנחנו משתמשים בשם הנכון של האבר, הוא אינו שונה מכל אבר אחר בגוף. כאשר אנחנו מלמדים ילד שזה אף, וזו אוזן, וזה פין, או פות או ישבן, הילד עשוי לקבל את אברי במין כמשהו טבעי, קיים ולא "משהו שלא מדברים עליו". זה יהיה בסיס מצויין להסבר על המין בעתיד. כאן, יש להדגיש עניין מאוד חשוב, אשתדל לכתוב בזהירות לפני ששוב יקפצו עלי מכל הכוונים. אני מבקש לקרוא לאט ובזהירות. והעניין הוא - אוננות. ילד שמגלה את הפין שלו, ולומד שזה הפין שלו, ןמשחק עם הפין שלו, ומקבל לגיטימציה (לאו דווקא עידוד) לנעימות שעולה מהמשחק עם הפין שלו, יתקל בהרבה פחות עכבות ובעיות בחיי המין שלו לעתיד לבוא. ילדה שמגלה את אזור הדגדגן שלה, ומקבלת לגיטמיציה (שוב, לא עידוד) לכך שנעים לה לשחק עם הדגדגן שלה, תהיה הרבה יותר בריאה ביחסה למין בעתיד. ילדים שחשופים לנגיעות ואהבה גופנית (לאו דווקא יחסי מין לאור הזרקורים - זה נראה לי פשוט מיותר מכיוון שמה שמייצג הנאה למבוגרים יכול להתפש כאלימות אצל הילד המתבונן ומעוד סבות כאלה ואחרות) בין הוריהם, יהיו הרבה יותר פתוחים למין בעתיד. כאן, כאשר צריך להסביר על הולדה, יחסי מין לצורך רביה, יהיה הרבה יותר פשוט כאשר קוראים לאבר בשמו, וכאשר יש לגיטימציה להנאה גופנית פשוטה מאברי המין שלו/שלה. אז, היות וההסבר חייב להסתמך רק על אברים חיצוניים, יעלה ההסבר הפשוט ביותר, הפין של אבא נכנס לפות של אמא, ומעביר לאמא זרע. מהזרע יגדל ילד. אנלוגיה טובה תהיה - הטמנת זרע באדמה. ראוי להדגיש שעניין זה של מגע וחיבור בין הפין (שהוא אבר מענג) לפות (שגם הוא מענג גם באמצעות הדגדגן), הוא עניין נעים והוא נעשה גם על מנת להוליד ילדים וגם לשם ההנאה. כך, אין להכחיש קיום יחסי מין לשם ההנאה. מי שינסה להעביר לילדיו שהוא מקיים יחסי מין רק לצורכי רביה, עלול ליצור קונפליקטים בעתיד. כאן, יש להדגיש בפני הילד/ה שעניין זה של הכנסת פין לפות הוא עניין שלא נעשה בין ילדים, אלא רק מבוגרים רשאים לעשותו. נקודה. אין טעם להכנס לויכוחים והסברים מיותרים מדוע. עם זאת שוב, התענגות עצמית תהיה לגיטימית. כאן, אני מקדים תרופה למכה. נא לא לשכוח שאני סתם הדיוט שכותב את דעתו הנחרצת, ומשתמש בלוח המודעות הזה על מנת להעלות את דעותיו.

 

[דנה השניה]

../images/Emo45.gif

 

[נעה גל]

לדעתי אתה צודק, ואמן, זה היה

כל כך פשוט... חלק גדול מאיתנו נבוך מהתעסקות במין (שלא לומר אוננות) עד כדי כך שהוא לא מצליח להעביר את המסר של "מותר להנות ממין" לילדים מבלי להעביר את תחושת הנבוכות והאי נוחות.

 

[צפריר שפרון]

וזה בדיוק המקום לתקן. אחרת, כמו

בהרבה תחומים אחרים שנובעים מהנושא הרחב הזה שנקרא חינוך, או בשתי מילים - דוגמא אישית - הבעיה תמשיך להדהד מדור לדור. כאן, ניתנת לנו הזדמנות יקרה מפז לפתור את מבוכותנו דרך ההכרה בחשיבות הנושא כלפי ילדנו. מין עשוי להיות הנאה צרופה ומקור לא אכזב של ספוק ושמחה. לכשיהיה כזה אין כל ספק שילדנו יהיו בריאים ומאוזנים יותר מבחינה זו, ומבחינות אחרות שנגזרות ממנה.

 

[limori]

נהנתי לקרוא

אתה כתבת - אז, היות וההסבר חייב להסתמך רק על אברים חיצוניים, יעלה ההסבר הפשוט ביותר, הפין של אבא נכנס לפות של אמא, ומעביר לאמא זרע. מהזרע יגדל ילד. אנלוגיה טובה תהיה - הטמנת זרע באדמה. ראוי להדגיש שעניין זה של מגע וחיבור בין הפין (שהוא אבר מענג) לפות (שגם הוא מענג גם באמצעות הדגדגן), הוא עניין נעים והוא נעשה גם על מנת להוליד ילדים וגם לשם ההנאה. כך, אין להכחיש קיום יחסי מין לשם ההנאה. מי שינסה להעביר לילדיו שהוא מקיים יחסי מין רק לצורכי רביה, עלול ליצור קונפליקטים בעתיד. כאן, יש להדגיש בפני הילד/ה שעניין זה של הכנסת פין לפות הוא עניין שלא נעשה בין ילדים, אלא רק מבוגרים רשאים לעשותו. נקודה. אין טעם להכנס לויכוחים והסברים מיותרים מדוע. עם זאת שוב, התענגות עצמית תהיה לגיטימית. שאלתי היא באיזה גיל אתה מסביר לילדיך את הסבר הנפלא הזה? אני פוחדת לספר לרואי על כל ענין החדרה כי ברור לי שהסקרנות תשגע אותו והוא ירצה לנסות. רואי בן 4.

 

[צפריר שפרון]

הגיל להסברים כפי שנכתב כאן כבר,

יקבע על ידי הילד/ה. כאשר השאלה עולה באופן ספונטני. בדרך כלל גילוי המין עולה בסביבות גיל שלוש, אחר כך בגיל שש-שבע שוב יש התעניינות מוגברת, ולאחר מכן בגיל ההתבגרות. לעניין הרצון לנסות. יש "להבין" את הרצון לנסות מחד, ומאידך כמו שרואי לא נוהג באוטו, כמו שהוא לא קודח עם המקדחה החשמלית (בחיוך, בהומור, ובצחוק דימוי זה עלה), כך הוא גם לא רשאי לנסות להחדיר את הפין שלו לפות של מישהי אחרת. עניין זה חייב לעלות באופן תקיף וח-משמעי. שוב, ענוג עצמי (אוננות) יקבלו לגיטימציה שקטה, משהו כמו "אני רואה שזה מאוד נעים לך לשחק בפין שלך..." משפט שרצוי לומר אותו פעם אחת, או פעמיים. לאחר מכן יש לקבל "אוננות" ילדית זו כמובנת מאליה. ובאשר אלייך. את כותבת שאת פוחדת לספר לרועי על כל עניין ההחדרה, לדעתי האישית בהחלט, אין ממה לפחד. ואם הוא יסתקרן, ספרי לו כמה זה נעים, ומתי בדרך כלל עושים את בפעם הראשונה. אני מבין את הקושי והמבוכה. עם זאת זאת הזדמנות אדירה לחסוך מילדך את אותה מבוכה וקשיים בנושא לעתיד לבוא. הנושא של החינוך המיני רחב והוא כולל עירום, לינה עם / בלי הילדים, יחסי מין ליד פעוטות או תינוקות, מה קורה כשהם רואים אותנו במעללינו, איך פותרים את זה, למה זה לא טוב או כן טוב ועוד. ניתן לפתח אותו. אולי בהמשך.

 

[LimorNimrod]

הגיל לספר לפעמים תלוי בסיטואציה

במקרה שלנו (אני אם חד הורית מבחירה) התחלתי לספר את "הסיפור של נמרוד" בגיל מאד מאד מוקדם כאשר היה לי כמעט ברור שהוא אינו מבין הרבה ממנו. לי היה חשוב שישמע את המילים "לנמרוד אין אבא" בשלב מוקדם ובסיטואציה נעימה (אמא מפנקת ומספרת סיפור לפני השינה, לדוגמא) כדי אולי למנוע פגיעה בעתיד. היום ממרומי שנותיו (שנתיים ו10) נמרוד יודע את סיפור היוולדו: אמא רצתה תינוק לא מצאה אבא שהיא אהבה כדי להביא אתו תינוק. היא הלכה לרופא ששם זרע קטן בבטן שלה והבטן גדלה וגדלה ובסוף נולד תינוק. ואיך קראו לו? נמרוד. וכולם שמחו והכי שמחה אמא. עד היום, נמרוד טרם ביקש ללכת לרופא שישים לו זרע בבטן ובדרך כלל הוא מחכה אותי בהרבה מפעולות היומיום, אז אולי גם רואי לא ירצה לנסות?

 

[אפרת_ח]

לדעתי, כן צריך ללמד ילדים

שבאברים האלה יש ייחוד. וזה כדי להגן עליהם. אתה מכיר את כל הטיעונים של פדופילים, על הילדה בת שלוש שפיתתה אותם? ובכן, ילדים בני שלוש בהחלט יכולים לבקש בשיא הטבעיות שינשקו להם בפיפי, כמו שהם מבקשים נשיקה בלחי או בברך. יש לנו תפקיד ללמד את הילדים שיש ההבדל.