חינוך למיליטריזם

ברור שזה גוונים של אפור...

קשה להעביר את הניואנסים שמפריעים לי. אבל זה מעבר לגבולות הפטריוטיות. מעבר לאהבה למדינה. זו פנטיות מסוג מסויים, וקשה לי מאוד עם כל סוג של פנטיות. כמה שאני אנסה להבין אותה- אני לא אצליח.אני מנסה ךדגול בשביל הזהב - לכל מקום שבו אלך. זה קשה- אבל אני מנסה...הגישה הטוטלית, ששוב, קשה לי להעביר למה היא כזו בעיני- משגעת אותי!!!
 

מירי,

New member
לדעתי?המלחמה הופכת אותנו.....

אתמול הילד שלי היכריז שהוא לא רוצה להיות חייל! לרגע אורו עיני, אבל רק לרגע, הוא 'פשוט' רוצה להיות שוטר-כי זה פחות מסוכן. אבל... הילדים שלי לא היו צריכים להגיע אל מערכת החינוך או אל מערכת כל שהיא כדי לראות את הכחניות, הם פשוט צריכים לצאת מהבית (ובעבר אפילו זה לא- היינו שומעים את זה דרך החלון, עכשיו שקט...) ברחבה בעיר עומד תותח, זה שירה על העיר כשאני הייתי ילדה, את החיילים הוא רואה על בסיס שבועי כשהוא עובר בתחנת האוטובסים (בדרך לחוג) כשהם בדרך לגבול, את הפיגועים הוא רואה בטלויזיה, ואת המאבטח בכניסה לביה"ס/גן ואת אבא שלו שיצא לשלושה שבועות מילואים- זו המדינה שבה הוא חי, ולכן לעיתים הוא עוד 'צריך ללמוד מלחמה'! וחבל!
 

theG

New member
לזה בדיוק התכוונתי

המציאות של החיים במדינת ישראל היא לצערי מציאות של מדינה במלחמה, ובמדינה שנמצאת במצב מלחמה יש חיילים, ויש צבא ואי אפשר לברוח מזה! תשאלו כל אם או אב (בריאים נפשית) באשר הם אם הם ישמחו על מות בנם, אני מוכן לקחת את הסיכון ולומר שבאופן מוחלט לא! לא ההורים של הילדים ש"שולחים" את בנם לצבא (כי הם לא ממש שולחים, המדינה לוקחת אותם), אפילו היו הם מתנחלים! אבל מה לעשות, אתם לא חיים בשוודיה וגם לא במרוקו, אתם חיים בישראל, וישראל היא מכלול של דברים שצריך לחיות איתם, אפשר ורצוי לשנות את מה שלא טוב, אבל מכאן ועד להתכחש לכל סמל שמייצג את המדינה? לסלוד ממי שמשרת אותה? דגל הוא סמל לא יותר מזה, אבל כמו ש"מלים מעצבות תודעה" כך גם היחס לסמלים שמייצגים משהו, כשאומרים לא לזרוק ספר על הרצפה, זה לא בגלל שהוא קדוש, אין שום דבר קדוש בספר, יהיה זה אפילו ספר תורה, הכוונה היא לכבד את המשמעות שהספר מייצג, כנ"ל לגביי הדגל. גיא
 
ביצה ותרנגולת

המציאות במדינת ישראל היום היא של מדינה שמשמרת מלחמה כדי לא להפסיק להיות מדינה עם חיילים, זו פשוט סיטואציה אנושית של חוסר נכונות ורצון לשינוי, מה שעולה לנו במחיר דמים נוראי. הדגל היום בהחלט מסליד, כי הוא כבר לא מייצג את המדינה ומטרותיה אלא את הקפאתה במצב של מלחמה. ההתקשקשות על "לא ניתן להם לקחת בעלות על הדגל" מיותרת - הם כבר לקחו. זה לא הדגל שלי ולטעמי גם לא של כל מי ששוחר שלום ומכבד את הזולת, כי שני הערכים הללו אינם על הדגל. אולי ההתנתקות תשקם מעט את המצב, ואולי לא.
 

מירי,

New member
אני רוצה להבין

התותח הזה שהילדים רואים - את יודעת הוא עומד שם 20 שנים בערך.... ומה הוא מייצג?- זה בהחלט הקפאה של מצב. אגב נסיעה של 10 דק' מהבית לחוף הים - והוא רואה רדרים צבאיים - בואו נזיז אותם משם כדי שהילדים לא יילמדו מלחמה! הגדול שלי עוד היספיק לשמוע את הכריזה 'נא לרדת למיקלטים', ולא ללכת לגן כי יש חשש לנפילות- מה זה אמר לו? ואנחנו משפחה שוחרת שלום ומכבדי הזולת!
 

theG

New member
הדגל מייצג בהחלט את המדינה ומטרותיה

אני שוחר שלום, מכבד את הזולת באשר הוא והדגל הזה עדיין חלק ממני! כל זה נכון בסייגים, אני אכבד את הזולת שייכבד אותי, אולם אם יקום מישהו לפגוע בי או בבניי משפחתי (עניי עירך קודם) או בחבריי או במכריי, אני אעשה כל שלידי כדיי למנוע ממנו. הטענה כי מדינת ישראל משמרת מצב מלחמה רק כדיי להחזיק צבא היא אבסורדית, תיאורית קונספירצה לשמה, המדינה הזו מקיזה את דמה בעשור וחצי האחרונים בחיפושים נואשים אחריי קצת שלווה, ובתמורה היא מקבלת שלדיי אוטובוסים מפויחים! לידיעתך, בתקופת תהליך אוסלו, בזמנו של רבין המנוח, שירתתי במילואים בדרום, היתה לנו עמדת תצפית מרוחקת על רצועת עזה, ובפעמיים שיצא לי להיות שם, צפינו בהכנות למלחמה, באגירת נשק, בבנית בונקרים וביצורים, לא לשוא מערכת הביטחון שאת ואגת לקלס השקם וערב היתה מוכנה לתרחישהגרוע שאכן התממש, ובאותה עת הפריחו יונים על מדשאות הבית הלבן, אז מי משמר מלחמה??? לא ניתן להם לקחת בעלות על הדגל, אין בעלות על הדגל, הוא שלהם כמו שהוא שלי ושלך, עצם המשפט הזה מהווה הכרזה "הדגל שהיה בבעלותי צריך לחזור אליי" זה לא הדגל שלך או של צד במפה! כבוד לזולת, מכיריי יעידו עליי לא אני, אבל אני יכול להבטיח לך שתופתעי לטובה! אך מה שמוזר בעיניי הוא הכבוד לזולת כל עוד הוא לא בן עמך, המתנחלים הם חלק מהעם שלנו, חלקם הגדול הגיע למקומות הישוב בהם הוא גר במסגרת מאמצים ממשלתיים ליישוב אזורים אלו, מסכים, יכול להיות שזה היה משגה היסטורי, אבל עכשיו אותם אנשים מאויימים, רוצים לקחת אותם מביתם, עם כל ההסכמה לכך שצריך לעשות מעשה, צריך להפריד בינינו, אני גם רוכש להם אמפטיה, מבין את כאבם, אותו כאב שירגיש פלסטיני שייזרק מביתו (ה"אח" שלך איננו מוכלל באמירה זו, את דעתי עליו ועל שכמותו כבר הבעתי)! עכשיו תפתרי לי את הפרדוקס, הדגל הוא שלי, ואני שוחר שלום ומכבד את הזולת! גיא
 
גיא, אני לא יכולה להתווכח עם תחושה

סובייקטיבית שלך או של אחרים, מה שכן - הקונספירציה אינה מכוונת ומודעת, זה אינו שולל מקיומה. הצבתי כאן השבוע הודעה על תערוכה בקרן היינריך בל בת"א, שמתעדת, בלי שיפוט, את השימור הזה. פקח עיניים, יש דינמיקה של מצב ששואף לשמר את עצמו, כי לאומיות ופיזיקה משיקים יותר משנדמה לנו. השימור קיים, הקונספירציה מקיימת את עצמה. אגב, אני מבינה את כאבם של המתנחלים כפרטים, אני לא מקבלת לא את התרבות הקרימינלית והרעה שהם מטמיעים כאן ולא את זכותם להיות במקום, שגם כש"ממשלות הושיבו שם תושבים", הם בעיקר היו אילו שבחרו להיות שם. יש מימד בחירה ברור בהתיישבות הזו שלהם וההתממות המבישה של "הושיבו אותנו שם" אינה מוסיפה להם כבוד בעיני.
 

פרחיה2

New member
תרבות קרימינלית? את מדברת עלי !

אין לי שום תיק במשטרה אני גם לא מכירה אף אחד כזה בסביבתי הקרובה והרחוקה. אולי תסבירי למה את מתכוונת? ואם אני צריכה להתנצל, אז גם אין לי רשיון לנשק, הרכב שלי לא ממוגן ולא רקדתי על הגג כשרבין נרצח. עוד משהו? בפעם הבאה אשתדל לא להתלונן כשיזרקו עלי בקבוקי תבערה, או כשירביצו לשכן שלי בתל אביב הנאורה כי הוא חובש כיפה! לא כל אחד מצליח להרגיז אבל את הצלחת!
 

פרחיה2

New member
אני לא מכירה אף אחד ששמח

על חיל שנופל. לא מכירה אף אחד שלא מבין שבמלחמה אין מנצחים - רק מפסידים. ואני לא מבינה איך כשהגננת מבקשת לא לשים את הדגל על הרצפה "מפאת כבודו/קדושתו" זה מחנך לאלימות ולמילטריזם. אני למשל לא מרשה לזרוק על הרצפה ספר, דגל , אוכל, וכל מה שמקומו לא על הרצפה. {נשארו רק הנעליים ששם מקומן...} אני חושבת שחפצים שונים כמו גם אנשים כמו גם עולמינו זקוקים למעט כבוד. האם זה אומר שאני מחנכת לאלימות? האם הרעיון שיש משמעות למדינה, שיש משמעות לצורך להגן על עצמינו הוא רעיון אלים? האם כאשר אנשים מדברים עם חבריהם ליד ילדיהם על המתנחלים הפנאטים האלו שצריך להעיף אותם כבר מהבתים שלהם ומי שלא ירצה ללכת מרצונו צריך לשים אותו בכלא {במקרה הטוב} זו לא שטיפת מוח אלימה? מה אמרת לילדיך כשראית מתנחלים עטופים בדגל? דגל ישראל מעוצב בדומה לטלית אם לא ידעתם, כמה מילטרי פנאטי ואלים יכול להיות מצב שבו אדם עטוף בטלית או בדגל ישראל. האם כשאתם באים למורה של הילד ואומרים לה בתקיפות את דעתכם על החינוך שהיא נותנת, על יד ילדכם, זה לא אלים? האם אתם דוחקים אותה לפינה בצורה שהיא תצטרך להתגונן? זו אלימות מילולית! במסכת אבות כתוב: איזהו גיבור ? הכובש את יצרו! לא חיל. מי שהוא גיבור הוא זה שמתגבר! מתגבר על כעסו, מתגבר על היצר לאכול את העוגה כשהוא לא רעב, מתגבר על הצורך לעשן עוד סיגריה, מתגבר על היצר לענות למי שפגע בכבודו ובכך לגרום למהומה על שום דבר, מתגבר על יצר המלחמה.... החילים בקריה לא זקוקים למשלוח מנות, הם מקבלים אותו בבית בסוף יום העבודה שלהם. לעומתם החילים במחסומים, על הגבעות במשך הלילה, אלו שנשארים ערים לילות כימים ועומדים בגשם ובשמש, בשרב בדרום הארץ ובקור הקשה של ירושלים, וצפון השומרון, אלו שמנסים בכל כוחם למנוע את הפיגוע הבא, מגיע להם! ולא שחסר להם אוכל, חסרה להם האמפטיה, חסר להם הפידבק, חסרה להם מאוד ההרגשה שיש מי שעומד מאחוריהם ואומר להם תודה. תאמינו לי אני מכירה אותם! הילדים שלנו אוספים מדי שבוע מישלוחי מנות כאלו שמחולקים במחסומים, אנחנו מביאים להם בעיקר שתיה קרה, פירות ועוגות. לא תאמינו באיזו שמחה הם מקבלים אותנו כל יום שישי! ושום דבר לא נזרק שם! והילדים שלנו משחקים במכוניות ובלגו בבובות ובלהיות אמא ואבא, ולפעמים גם בלהיות אמא בלי אבא או אבא בלי אמא כי אין! הם לא משחקים בחילים! ובפורים אסור להביא לגן כל אמצעי יריה או נשק, אפילו צעצוע. ולגדולים אסור לשחק בקפצונים ושאר חמרי נפץ קטנים כדי לא להקפיץ את כל הישוב. ואם אנחנו מתעטפים בדגל ישראל בשמחת תורה וביום העצמאות או גם ביום ירושלים {ועל זה אולי בפעם אחרת...} אז זה לא מבטא שום אלימות אלא רק את הקשר של עם ישראל לארץ ישראל. אם לך אין קשר כזה או שאתה לא מעונין בו, זה כבר ענין אחר.
 
למעלה