חינוך למיליטריזם

[ליליה והגמדים]

חינוך למיליטריזם

כמה מיליטריזם ואלימות צבאית סופגים הילדים שלנו באמת? מה הופך אותנו לחיות של מלחמה? איך עובדת הקונפירציה של תיעול הישות הפנימית שלנו? למה לא יהיה פה שלום, אלא אם כן לא ניתן לשטוף אותנו במסרים שכאלו יותר? כתבתי על זה פעם מאמר (יותר מפעם, אבל אחד ספציפי וממוקד). אז הנה מייל שקבלתי היום, הזמנה לתערוכה שאולי תוכל להעמיד מול עינינו מראה מוחשית יותר לשטיפת המח שתוקעת אותנו בתוך מעגל אינסופי של אלימות. ----------------------------------------- פרופיל חדש וקרן היינריך בל מזמינים אתכם לתערוכה: "…ולא ילמדו עוד מלחמה…" האם אנו ערים לכך שהמסרים הצבאיים נמצאים גם בסביבות לא צבאיות כגוך בבתי הספר, בסופרמרקט, מעל דפי ‏העיתונים, ולמעשה בכל תחומי החיים האזרחיים? התערוכה מורכבת מחומרים שנאספו על ידי חברות וחברי "פרופיל חדש" מתוך עיתונים, ספרי לימוד, פירסומות, אריזות מוצרים ועוד. התערוכה מורכבת מהפריטים היומיומיים הסובבים אותנו ומשקפת את הצבאיות שחדרה לכל פינה בחיינו האזרחיים. התערוכה תעמוד בין התאריכים: 29.10.04-24 בין השעות 11:00-21:00 בקרן היינריך בל רחוב נחלת בנימין 24, תל אביב ביום ראשון, ה-24.10.04 בשעה 19:30 נערוך פתיחה וקבלת פנים. ישאו דברים: ד"ר דיאנה דולב, פרופיל חדש ד"ר ראלף פיוקס, מנהל כללי קרן היינריך בל מיס ג'וליה שרף, מנהלת משרדי קרן היינריך בל בתל אביב התערוכה בתלווה ב-3 סדנאות בנושאים הבאים: הקשר בין פמיניזם ומיליטריזם, חברה אזרחית וחשיבה ביקורתית. הסדנאות יתקיימו במועדים הבאים: יום שני, 26.10.04, ב-17:00 יום שלישי, 27.10.04, ב-19:30 יום רביעי, 28.10.04, ב-19:30 ניתן לתאם סדנאות במועדים מיוחדים בגלריה. לשאלות, תיאומים ולאישור השתתפוות בסדנאות, נא ליצור קשר עם: לוטן רז, פרופיל חדש, 3257242-052 אולריקה גולדנבלאט, קרן היינירך בל, 5167734-03 [email protected]

 

[Kalla]

לדעתי, המסרים האלה נמצאים בכל מקום

כי הם חלק בלתי נפרד מטבע האדם מאז החל להתקיים, עוד הרבה לפני שהייתה תקשורת כתובה או אלקטרוית, מוסדות וגישות מאורגנות ורשמיות לחינוך, משנות סדורות וכו'. המסרים האלה הגיעו לכל המקומות האלה כי הן היו טבועות בנו מלכתחילה ולא להפך - לפחות, לדעתי.

 

[ליליה והגמדים]

יש דרך לצמצם אותם משמעותית

ע"י קריאה ביקורתית שלהם והתערבות במקומות הנכונים לצמצומם. אם כ"א תעשה מעשה בדלד אמותיה (כמו שעשיתי בעניין משלוח המנות), תתחיל אנרציה של שיפור.

 

[עמית@]

בהחלט נמצאים בכל מקום, באופן בלתי

נסבל ("שנה טובה לדוד גיבור אשר על המשמרת"?) הילדין מוכווני צבא עוד לפני שלמדו לללכת, לדבר, או לפעול עצמאית..

 

[She Dolphin]

אנחנו מעדיפים את הגרסה של תומר

לשיר: "שנה טובה לדוד קיפוד אשר על המשמרת"

לא ממש מליטריסטי

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo6.gif

זו בדיוק הדרך - לייצר תחליפים

 

[אדמה טובה]

../images/Emo6.gif גדול התומר הזה!

הגירסה מאומצת בזאת רשמית!

 

[kashke]

ברוכה הבאה, אדמה ../images/Emo140.gif

 

[אדמה טובה]

תודה.

אני מכירה כאן כל כך הרבה משתתפות, שאפילו לא חשבתי להציג עצמי. חסרת נימוס שכמוני... אני אדמה, ויש לי פיצי בן שלוש וחצי ובובון בן שנה.

 

[רוני של יובל ומאיה]

מה בן שנה, מה??? ../images/Emo2.gif

אני בשוק. מה זה פה הגדילה המואצת הזאת של כל התינוקות?

 

[עמית@]

מתה על קיפודים ../images/Emo99.gif

 

[maya100]

או של אביגיל "אשר על המשענת"../images/Emo6.gif

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo6.gif ושל יובל:

שנה טובה לדוד עידו... (באמת יש לה דוד עידו...)

 

[אבא גאה]

ולא קשור בכלל

אבל נזכרתי לפתע.... לפני כמה ימים הייתי בדרכי לסופר מרקט ושאלתי את בעלי בקול רם "אתה רוצה שאני אקנה משהו" והאפרוח צועק לי מהחדר שלו "תקנה לי מהענבים הרקובים האלו" ( למתקשים - יעני "צימוקים")

 

[רוני של יובל ומאיה]

חחחחח ../images/Emo6.gif חחחחח

 

[לאה_מ]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif אני בוכה מרוב צחוק ../images/Emo6.gif

 

[אורן של איה]

נושא שמבאס אותי מאוד...

הגן של איה הוא גן טוב...אין בזה ספק... אבל המנהלת של הגן מאוד פטריוטית. עד כדי כך שבמסיבת הסיום של גן טרום חובה של שנה קודמת (או לפני שנתיים- לא זוכר) הם יצרו בגופם את המספר "55" כעות הוקרה לגילה של המדינה... הקיצר- היא מאוד פטריוטית, והיא מעבירה את זה לילדים... הבעיה היא שפטריוטיות מחוברת כיום בחבל הטבור לצבא, וצבא זה בדיוק הנושא שעליו את מדברת.... זה עוד לא הגיע הביתה- אבל זו רק שאלה של זמן, ואני לא יודע איך לנטרל את זה!!!!

 

[Kalla]

נו, באמת!

אם יצירת מספר כגילה של המדינה מתקשר אליך לאלימות ואתה חושב שזה לא בסדר לציין את גילה של המדינה שהיא הבית שלך כי זה איכשהו מתחבר לאלימות, אז באמת ההנחה שלי שהאלימות טבועה כל כך חזק באדם שמה שהוא לא יעשה, היא תמיד תהיה שם כנראה נכונה

.

 

[אורן של איה]

אולי זה בי...אבל אולי זה בשטיפת

המוח מגיל צעיר שהמדינה היא קדושה ואם אדם נופל במילוי תפקידו אנחנו צריכים להיות גאים בו ושמחים.... ילדים בגיל 4-5 אמורים לדעת בת כמה המדינה שלהם? הם יודעים בכלל מה זאת מדינה? איה מקבלת הרבה מידע בנושא בגלל שההורים שלי פעם בנורווגיה, פעם במרוקו, אז יותא לה להחשף למגוון אפשרויות לנסיעה. אולי מתוך זה היא תבין שיש בסיס מסויים. אבל אחרת? מה זו מדינה? מה זה הגיל שלה? הכל כרוך באלימות ובמיליטריזם. השתחררנו, נלחמנו, שלנו... זה כרוך בתוך המושגים, אם נרצה או לא...

 

[Kalla]

לא מכירה מדינה

שלא חוגגת את עצמאותה. לשמוח על הרוגים? לא חושבת שזו המילה המתאימה, אולי להתאבל עליהם, אך זה לא קשור בכלל. גם מדינות שלא ידעו מלחמה כבר שנים רבות ושהכל מתנהל בהן על מי מנוחות חוגגות את קיומן וגאות בו. אני חושבת ששגם זו תכונה אנושית - להיקשר לפיסת אדמה, לבית, לתרבות ולחברה ולהיות גאים בהם. לא נראה לי שבקרוב הולכים לבטל את הגבולות ולהפוך את הכפר הגלובלי הוירטואלי לאמיתי.