§Apocalypse§
New member
חינוך ילדנו... ../images/Emo95.gif
הספר שיחות עם אלוהים מעלה את הסוגיה של טיפול "אלטרנטיבי" בילדים (ואני מכנה אותו "אלטרנטיבי" רק משום שהוא שונה מהדרך המקובלת כיום)... בתקופת החגים שהחלה והמפגשים המשפחתיים ההופכים תכופים לאחרונה, שמתי לב לדרך חינוכם של ילדים... ישנה את האופציה של ילדים הגדלים בצורה "הטבעית". איך מגדלים אותם? פשוט לא שמים להם גבולות. האם מנסה לאפשר להם להתפתח כפי שהם ל"אופי הטיבעי" שלהם. כאשר הם צועקים אחד על השני ועל אנשים אחרים היא לא תעיר, וכאשר הם מגלים סימני אלימות היא לא תפריד. גם כאשר הם מגלים חוסר כבוד לסביבתם - היא לא תעשה דבר. אני שמה לב לכך שהילדים גדלים רעבים לתשומת לב. לא פעם הקטנה (בת 4) אומרת "שקט! עכשיו אני מדברת!" ומשתיקה את כל הסובבים אותה, כאשר תשומת הלב ממוקדת בה. ולא משנה כמה יסבירו לה ששיחה היא דבר הדדי - מבחינתה שיחה ומונולוג - היינו הך. צורה נוספת בה נתקלתי בקרב משפחתי היא ילדה מקסימה. מהילדים שממלאים את החדר באור בשימחת ילדות תמימה, אבל מה? הילדה לא כל כך תמימה כי אלימה למדי (מחלקת "נוגרות" ו"רסיות" לרוב). כאשר הוריה מנסים לחנך אותה ולהשיבה מדרכיה האלימות, הם עושים זאת באמצעות אלימות (קלה, כמובן) ושפה דיי אלימה (לא בגסות, אך לא בשפה נעימה). כך שהמסר שמועבר הוא "רק לחזק מותר להרביץ"... כשדיברתי עם חברתי, היא דיברה על גידול ילדים כ"חלק מהחברה" ולא בתור המרכז בה (כמובן שקשה שלא להעמיד תינוק במרכז). כלומר הילד גדל כחלק מהשלם וכך הוא אינו מרגיש את הצורך להיות המרכז תמיד, אלא יודע ש"כבודו" (הרשו לי להגדיר את המושג הטעון - כבוד: ההכרה בערך אדם מעצם היותו אדם... לא אגו וכוחניות) ואהבת אימו אינם נגזלים גם כאשר אינו במרכז אלא הם נתונים לו תמיד... ובכך, השאלה היא, מהי לדעתכם הדרך הבריאה ביותר לגדל את ילדינו, כך שיגיעו להבנה ו"בריאות" רוחנית? איך אפשר לחנך אותם להיות אנשים אוהבים ואמיתיים בעולם כל כך חומרי בו הם חייבים להלחם על כל טיפת תשומת לב? איך מונעים מילד את העולם התחרותי וההישגי בו אנו חיים?
הספר שיחות עם אלוהים מעלה את הסוגיה של טיפול "אלטרנטיבי" בילדים (ואני מכנה אותו "אלטרנטיבי" רק משום שהוא שונה מהדרך המקובלת כיום)... בתקופת החגים שהחלה והמפגשים המשפחתיים ההופכים תכופים לאחרונה, שמתי לב לדרך חינוכם של ילדים... ישנה את האופציה של ילדים הגדלים בצורה "הטבעית". איך מגדלים אותם? פשוט לא שמים להם גבולות. האם מנסה לאפשר להם להתפתח כפי שהם ל"אופי הטיבעי" שלהם. כאשר הם צועקים אחד על השני ועל אנשים אחרים היא לא תעיר, וכאשר הם מגלים סימני אלימות היא לא תפריד. גם כאשר הם מגלים חוסר כבוד לסביבתם - היא לא תעשה דבר. אני שמה לב לכך שהילדים גדלים רעבים לתשומת לב. לא פעם הקטנה (בת 4) אומרת "שקט! עכשיו אני מדברת!" ומשתיקה את כל הסובבים אותה, כאשר תשומת הלב ממוקדת בה. ולא משנה כמה יסבירו לה ששיחה היא דבר הדדי - מבחינתה שיחה ומונולוג - היינו הך. צורה נוספת בה נתקלתי בקרב משפחתי היא ילדה מקסימה. מהילדים שממלאים את החדר באור בשימחת ילדות תמימה, אבל מה? הילדה לא כל כך תמימה כי אלימה למדי (מחלקת "נוגרות" ו"רסיות" לרוב). כאשר הוריה מנסים לחנך אותה ולהשיבה מדרכיה האלימות, הם עושים זאת באמצעות אלימות (קלה, כמובן) ושפה דיי אלימה (לא בגסות, אך לא בשפה נעימה). כך שהמסר שמועבר הוא "רק לחזק מותר להרביץ"... כשדיברתי עם חברתי, היא דיברה על גידול ילדים כ"חלק מהחברה" ולא בתור המרכז בה (כמובן שקשה שלא להעמיד תינוק במרכז). כלומר הילד גדל כחלק מהשלם וכך הוא אינו מרגיש את הצורך להיות המרכז תמיד, אלא יודע ש"כבודו" (הרשו לי להגדיר את המושג הטעון - כבוד: ההכרה בערך אדם מעצם היותו אדם... לא אגו וכוחניות) ואהבת אימו אינם נגזלים גם כאשר אינו במרכז אלא הם נתונים לו תמיד... ובכך, השאלה היא, מהי לדעתכם הדרך הבריאה ביותר לגדל את ילדינו, כך שיגיעו להבנה ו"בריאות" רוחנית? איך אפשר לחנך אותם להיות אנשים אוהבים ואמיתיים בעולם כל כך חומרי בו הם חייבים להלחם על כל טיפת תשומת לב? איך מונעים מילד את העולם התחרותי וההישגי בו אנו חיים?