חינוך ביתי כמשאת לב

[אתי חלפון]

חינוך ביתי כמשאת לב

אני רוצה לומר לכם שקראתי את הערותכם ותגובותכם ובכיתי, מזה שנה אני נאבקת במערכת על מנת לחנך את בתי בחינוך ביתי, הגעתי עד לבג"צ. לילדה יש אינטליגנציה מעל הממוצע על פי איבחון שנערך לה, מאלצים אותי לשים אותה בחינוך המיוחד, שיטת החינוך שם היא פיקוח צמוד על הילד, יש מס' מצומצם של ילדים ולכל ילד או שניים מוצמד מבוגר ה'משגיח' וכופה את מרותו, הילד לא יכול לזוז בלי רשות, כאילו נכבלו אזיקים לרגליו וידיו ופלסתר הודבק על פיו, מאלצים את הילד לשהות שם עד השעה 17:00 ואין כמעט חופשים - כלא. הבת שלי היתה שם שבוע והתמוטטה. הבעיה שלי שהגרוש שלי הולך נגדי כי הוא מעוניין במשמורת על שתי בנותינו (הן עצמן לא רוצות בשום פנים ואופן לגור אצלו). סירבתי לקחת את בתי ל'כלא', פקידת הסעד הגישה תביעת נזקקות וזה אומר שאם לא אקח את בתי לשם יקחו אותה ממני למוסד, אני לא יודעת מה לעשות אני בין הפטיש לסדן. בפורום הזה גיליתי אור בקצה המנהרה שמחתי לקרוא דעות דומות לשלי שלדעתי הן נאורות והומניות. יישר כח.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

היי אתי, ../images/Emo24.gifים רבים שלוחים לך

אני שמחה שאנחנו כאן בשבילך ותודה ששיתפת אותנו. מה אני מציעה? קודם כל, שלחתי לך במסר מספר טלפון של אישה מקסימה שיכולה לעזור. מעבר לזה, מהסיפור שלך אני מבינה שלא מדובר רק במערכת החינוך, אלא גם ובעיקר במערכת קשה הרבה יותר: הרווחה. את מוזמנת לשתף אותנו בסיפור שלך. בנות כמה הילדות? איך התגלגלה הילדה לחינוך המיוחד? איזה איבחון היא עברה, ע"י מי, ומה הוביל לצורך באיבחון כזה? מה עברת במערכת המשפטית? איזה בג"ץ הגשת והאם זכית? מי פועל למען ובשם הילדות (איזו ישות משפטית)? והאם פנית לעזרת ויצ"ו, נעמ"ת ו/או עמותות וגורמים אחרים? לכל אחד יש את התיק שלו/ה ואנחנו אוזן קשבת לא רעה בכלל. לפעמים אפילו יש לנו רעיונות טובים. דבר נוסף, אנחנו מתארגנים להקמת עמותה לחינוך ביתי. אחת ממטרות העמותה זה לסייע למשפחות שרוצות, לממש את האפשרות המצויה בחוק. הצורך בחתימת שני ההורים כדי להשאיר ילד בחינוך ביתי זו מיגבלה קשה שפוגעת לא רק בך. יש כאן אפליה - עד כמה שידוע לי אין צורך בחתימת שני הורים לצורך רישום הילד לחינוך הדתי או החילוני או אפילו לחינוך החלופי. הבעיה חמורה יותר (כמובן) כשההורים פרודים ורבים על ראש הילדים.

 

[אתי חלפון]

היי נאוה

היי נאוה אני מודה לך על תגובתך. סיפורי הוא כזה, אני אם לשתי בנות אחת בת 13, תלמידה מצטיינת וילדה למופת (לא בזכות מערכת החינוך, לימדתי אותה לקרוא ולכתוב לפני שעלתה לכיתה א' כשהיתה בכיתה ב' עבדתי עימה על חוברות עבודה של כיתה ה' כל הזמן רצתי איתה בחומר). הבת השניה בת עשר יש לה לקות תקשורתית, כשהיתה בת שלוש לא דיברה, לקחנו אותה לקלנאית תקשורת היא לא הצליחה ללמדה, אני בבית השתמשתי בשיטות המבוססות על השיטות שראיתי אצל הקלינאית (או במילים אחרות הוספתי הרבה E.Q. ל - I.Q. בשיטה של הקלינאית, לאחר שלימדתי אותה כ - 100 מילים היא החלה לקלוט מילים בכוחות עצמה ולחברם למשפטים, אך בגלל האיחור בהתפתחות השפה התאחרה מאוד התפתחותה המנטלית וכאשר בגיל 3 ביקרה בגן היתה רמתה מנטלית כשל תינוקת בת שנה לערך, ילדים הציקו לה כי היתה שונה, הגננות התרגזו עליה כי נזקקה להרבה תשומת לב כל זה גרם לה להיות במצב נפשי נרגז התפרצויות זעם וכד'. כיום היא בת עשר היא עברה אבחון פסכולוגי אצל פסכולוגית בית הספר נקבע שיש לה אנטילגנציה מעל הממוצע ויכולות מעל הממוצע אך מנטלית היא ילדותית מאוד ונזקקת לטיפול ותשומת לב מיוחדים מהמורה ואי לכך הומלץ להעבירה לחינוך המיוחד. שיטת החינוך בחינוך המיוחד, השיטה בה מוצמד מבוגר לילד, שוללת ממנו למעשה את החופש האישי, את הזכות הבסיסית לבטא את עצמו בתנועה בדיבור או בכל דר שהוא רואה לנכון, כי הוא מצווה לציית להוראות ולא לסטות מהן ואין לו אפשרות 'להתחכם' כי המבוגר צמוד אליו ומשגיח כל הזמן, השיטה הזו גובה מחיר שכלי, מוטורי, נפשי, לימודי כבד מן הילד ופוגעת בהתפתחותו, ניתן להשוות זאת לצמח שבמקום לתת לו לגדול בחופשיות ימסגרו אותו מכל צדדיו, הוא יהיה נמוך בהרבה מהפוטנציאל שלו. עבר לאחרונה בכנסת חוק חדש (תיקון מס' 7 לחוק החינוך המיוחד) המעגן את זכותו של ילד עם לקות ללמוד בחינוך הרגיל, בסביבה הכי פחות מגבילה, על סמך החוק הזה הגשתי עתירה לבג"צ, הגשתי אותה בעצמי ללא סיוע משפטי, קיבלתי תשובה מבית המשפט שהחומר ישלח למשיבים והם יחויבו לענות תוך 30 יום ואז תתן השופטת את החלטתה בקשר להמשך ההליכים בתיק. בנושא הצורך בשתי חתימות, בעיה כאובה ביותר תושבי חלם היו יכולים להתגאות בה, למעשה הנוהל הזה עוזר לגברים שמבקשים את משמורת ילדיהם על מנת להתחמק מתשלום מזונות ולקבל הטבות כלכליות, מאוד עצוב. מה שהכי מדהים הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לקחת ילד מאימו בניגוד לרצונו ולרצונה. מספיק שפקידת הסעד תכתוב שהילד לא מבקר בבית הספר ולדעתה הוא נמצא במצוקה בשל כך, אני שואלת איפה החמלה, המוסר, השכל הישר.. לתומי הייתי בטוחה שאנו חיים בדמוקרטיה בפועל זה נראה יותר כמו פשיזם, איזה פחד!

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אני ממליצה שתפני לאישה שאת מספרה

נתתי לך. היא מקסימה!! ותשמח לשמוע את כל מה שיש לך לומר. יותר מזה, היא תשמח לאתר לך אופציות אחרות שמאפשרות לילדה שהייה ארוכה יותר בבית, אם רק תשתכנע שאת עצמך לא מהווה גורם מזיק (אל תדאגי, היא אנושית מאוד...) משרד ביקור סדיר, שם לו למטרה לאתר את המענה המתאים ביותר לכל ילד. במסגרת זו, המשרד מאוד יצירתי ויש לו תקציבים שמאפשרים למשל קבלת עזרה בבית. ללא חתימת האב, חינוך ביתי אינו אופציה, אבל החינוך החלופי כן!! חפשי בקישורים בי"ס באיזורך ורשמי בו את הילדה. אף אחד לא יכול לחייב אותך אחרת. אם מישהו פותח את הפה (כולל פקידת הסעד), החוק עומד לצידך. את תמיד יכולה לצטט את השופט שמגר שקבע: א. זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם. ב. ההורים אוטונומיים בקבלת החלטות בכל הנוגע לילדיהם - חינוך, דרך חיים, מקום מגורים וכדומה, והתערבות החברה והמדינה בהחלטות אלה היא בבחינת חריג שיש ליתן טעם להצדיקו. ג. במקרה הרגיל שיקול דעת ההורים מסמל ומגבש באופן הטוב והמדויק ביותר, את ההחלטות הראויות בגידול הילדים. ד. המדינה תתערב כל אימת שהחלטות ההורים ובחירותיהם אינן עולות בקנה אחד עם זכויות הילד וטובתו. ה. התערבות המדינה תידרש לא משום הפרת חובה מחובותיו של הורה כלפי המדינה, אלא משום הפרת חובת ההורה כלפי ילדו. (מתבסס על דברי נשיא בית המשפט העליון מ' שמגר, ע"א 2266/93.) הטיעון שאני תמיד טענתי היה זה: "לפני שאני מקיימת את חוק לימוד חובה, כאימא, חלה עלי החובה החוקית לדאוג לרווחתו הפיזית הנפשית והרוחנית של בני. אם מסיבה כלשהי, אני רואה במערכת גורם שפוגע ברווחה זו, חובה עלי שלא לשלוח אותו שמה" כאמור, פסיקתו הנ"ל של השופט שמגר מחזקת מאוד את הטיעון. את יכולה לעיין גם בפסיקתו של השופט גרוניס מאוגוסט 2001 שהתבסס על פסיקת השופט שמגר. המפתח לניצחונך הוא שילוב של הדברים הבאים: 1. את צודקת בטענותייך 2. את נחושה ויודעת שאף אחד לא יכול לפגוע בך ובילדתך 3. את ממשיכה להלחם עד לתוצאה המבוקשת 4. את מארגנת לך מערכת תומכת שתאפשר לך לבטא תיסכולים, ולהתייעץ בסביבה בטוחה שאינה יכולה לפגוע בך ולנוח מהמלחמה. את יכולה!!!

 

[אתי חלפון]

תודה נאוה

אני מאוד מודה לך נאוה, העניין עם הבת שלי לא כל כך פשוט, אני מעוניינת אך ורק בבית הספר הרגיל הסמוך לביתנו על מנת שאוכל לבקרה מדי יום. או לחילופין ביקשתי בעתירה ללמדה ולחנכה בבית. בקשר לציטוטים ולזה שהחוק עומד לצידי... ציטטתי ציטוטים מפי שופטים וצירפתי את החוק, התקוה האחרונה שלי היתה בית המשפט התקוה הזו נגוזה, בדיון האחרון שהיה לי בבית המשפט לנוער השופטת לא נתנה לי לפצות פה ולא קראה כלל את כל הציטוטים היפים שהעתקתי גם אני מפיהם של שופטים, היא רתחה על כך שהילדה לא היתה במסגרת מס' חודשים ומיד הוציאה צו שמחייב אותי לקחת את הילדה לבית הספר המיוחד ניסיתי להתפרץ להסביר שהילדה התמוטטה בשיטת החינוך הזו, השופטת אמרה "עוד מילה אחת ואת יוצאת החוצה". לפקידת הסעד יש הרבה כח המילה שלה השפיעה יותר מהמילה שלי. כרגע איך שאני רואה את הדברים הפתרון האידיאלי לבת שלי הוא חינוך ביתי, אני מקוה שמבית המשפט העליון יבוא עזרי.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

את רוצה את ביה"ס ליד הבית?

דברי עם דבורה!! ואם נדע באיזה מחוז את, אוכל אולי להפנות אותך לאנשים נהדרים נוספים שיכולים לעזור בעניין ביה"ס. אני מפרידה רשויות. בית המשפט - זה עניין של הרווחה. קודם כל תני לאנשים לעזור לך להוציא את הילדה מהחינוך המיוחד - זה משרד החינוך.

 

[כחול שמיים]

הי אתי......./images/Emo39.gif

קראתי את דברייך וכאב לי לקרא את הסבל שלך כאמא. את ההתייסרות שאת עוברת בשל קשייה של ביתך שאינם נובעים מבחירה. זה המצב ועימו צריך להתמודד. אני מקווה מאוד שפעולותייך יובילו אכן לקצה המואר של המנהרה ושלא תאלצי לעבור דרך ייסורים קשה שלא לדבר על הפרדה מביתך. קראתי ונדהמתי לקרא עד כמה המדינה שלנו, הרווחה במקרה זה, אטומים. ממש כך, אטומים. האם הם חושבים שלהפריד ילדה מאימה זה הפיתרון הנכון לקידום הילד/ה? תוך כדי כתיבה אני מתעצבנת על הטיפשות הזו שאנשים חושבים שהם יכולים לחוקק חוקים להחליט החלטות הרות גורל. לצערי איני יכולה לעזור או לסייע בדרך מהותית מאחר ואיני מכירה את הסיפור ואין לי כל אמצעי מוחשי היכול לסייע. אני כאן, מחזקת את ידייך, מילה טובה, מילת עידוד, מקווה שזה איכשהו יעלה חיוך על שפתייך ולו לרגע קט. אני מאחלת לך כל טוב. לך ולבנותייך.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

שמים, אני תוהה ../images/Emo2.gif איזו מסגרת זו?

את הרי עובדת במסגרת החינוך המיוחד, גם דליה שלנו שנעלמה עובדת במסגרת של החינוך המיוחד. הרושם שלנו מהחינוך המיוחד, בהביטנו מבעד לעיניכן הוא שונה מאוד ממה שבא לידי ביטוי בדבריה של אתי. את מכירה כזאת מסגרת? את מי מחזיקים בביה"ס עד 17:00 צמוד להשגחה ו"ניהול"?

 

[כחול שמיים]

אמנם אני עובדת עם חינוך מיוחד

אבל אני לא מורה בבית ספר. אני עובדת בעמותה שמתעסקת בפעילות גופנית לאנשים עם פיגור שיכלי ברמות שונות. במסגרת העבודה שלי אני באה במגע עם המון מסגרות של חינוך מיוחד. מעונות, הוסטלים, בתי ספר, מע"שים ועוד... עד היום לא נתקלתי במסגרת בית ספרית שמסיימת את יום הלימודים בשעה 17:00 ולכל תלמיד צמוד "שוטר". נראה לי משהו לא הגיוני. תמיד המורות שאני עובדת איתם והן מגיעות לאירועי הספורט שאני מארגנת מבקשות ממני אישור לצאת מוקדם כי ההסעות מפזרות תלמידים לבתים כבר בשעה 14:00. מאוד יכול להיות שבית ספר שנמצא בתוך מסגרת מעונית (אנשים שלא גרים בבית ההורים) מסיים את יום הלימודים בשעה מאוחרת, אבל גם הצמדת "שוטר"

? נראה לי מוגזם. אני לא יודעת את פרטי הדברים, חוששת להתפרץ לדלת פתוחה ובמקביל חוששת לומר דברים לא מדוייקים. אבל אוליי שווה לאתי לשאול על אותה מסגרת שמדברים עליה וללכת לשם באופן אישי לראות במו עיניה מה קורה שם ולדבר עם הורים שילדהם מבלים שם את זמנם. לפי מה שאני מבינה מאתי הסיפור הרבה יותר חמור. (את שאר הדברים מפנה אלייך במסר).

 

[אתי חלפון]

תודה כחול שמיים

תודה כחול שמים, זה משפר את ההרגשה לדעת שיש אנשים נוספים שחושבים כמוני. קראתי בהודעה של נאוה שאת עובדת בחינוך המיוחד אז ודאי תוכלי לאשר את העובדה שבחינוך המיוחד נהוג יום לימודים ארוך עד השעה 17:00 וצימצום חופשים למינימום. כיתה בחינוך המיוחד מונה בין 4 ל- 6 תלמידים כשאיתם נמצאים 2 מורות ושתי סייעות. לדעתי שיטת החינוך בחינוך המיוחד אינה הומאנית וגם ארגון 'בזכות' ארגון לזכויות של אנשים עם מוגבליות נלחם בחינוך המיוחד על ידי חקיקה בכנסת והשנה נכנס לתוקף חוק חדש, תיקון מס' 7 לחוק החינוך המיוחד שמעגן את זכותם של ילדים עם לקות ללמוד בחינוך הרגיל. אני דוגלת ב'חנוך לנער על פי דרכו', לימודים בכפיה פסולים בעיני, הרחקת ילד מחברת ילדים נורמטיבית של בני גילו פסולה אף היא. אני מקוה שגם בעניינים אלה אינך חולקת עלי. וגם כתבת שאת מתרגזת שאנשים יכולים לחוקק חוקים ולהחליט החלטות הרות גורל המצב הרבה יותר חמור מזה, החוק לצידי ובכל זאת מרחפת מעלי סכנה ומעל בתי סכנה רק בגלל שאני נלחמת נגד המערכת, פקידת הסעד טוענת שהילדה לא מופיעה בבית ספר והיא במצוקה, זאת למרות שפקידת הסעד מעולם לא פגשה את בתי ואין לה שום דרך לדעת על מצבה, הילדה נמצאת אך ורק איתי ומצבה מעולה, אך בגלל שפקידת הסעד אמרה את הדברים מאמינים לה ולא נדרשת מצידה כל הוכחה זה מצב אבסורדי ומסוכן.

 

[כחול שמיים]

אתי, אנא פני אליי במסר.