ופה באה השאלה החשובה
יש הבדל מהותי בין - להיות נשוי 30 שנה, להשתעמם עד מוות בשלב שכבר לא כדאי לפרק את החבילה, כיאוהבים את הבנאדם אבל כבר לא מסוגלים לגעת בו מינית, אין משיכה, אבל יש חברות מדהימה, להכיר מישהו שמעורר הכל מחדש ו"למעוד" חד פעמי, לבין להכנס מראש למערכת יחסית "מחייבת" בלי שום כוונהלמחוייבות. על פניו אני לא חושבת שאבגוד, אולי יקרה מצב שישרוף אותי מבפנים, אבל ממש להגיד לבעלי (שיוולד) אני נפגשת עם X , לפני דשאתה הולך להפגש עם אשתו - אל תשכח לתת לילד בקבוק ולשים כלים במדיח... נראה לי חולני. כמובן שעד שלא אהיה שם - לא אדע אם אני רוצה או לא - אבל אני חושבתשממרומי שנותי אני עוד יכולה לדעת מה עושה לי את זה ומה לא. וזה לא....