JILSER
Member
חילופי זוגות
יום רביעי בערב. בשבע אני צריך להיות באולפן, מקליטים היום עד שתים עשרה.
אני מדייק, אפילו מקדים מעט.
רק טכנאי ההקלטות נמצא, אני משוחח איתו מעט ואז מגיעה מרינה, יפה מיתמיד, לבושה בחליפת מיני שמבליטה את שדייה, ונועלת מגפיים קצרות עם עקב גבוה וסקסי.
היא מחייכת אלי ומושיטה את ידה, חשבתי לרגע לקחת את ידה ולנשק אותה במחווה אבירי, אבל ברגע האחרון נסוגתי מעט ורק לחצתי את ידה. בוריס בעלה הופיע אחרי כשתי דקות.
"הכל בסדר?" שאל. "בסדר גמור" השיבה מרינה. "מתי לבוא לקחת אותך?" שאל במבטע רוסי כבד, "אני אתקשר חצי שעה לפני, שתוכל להגיע" השיבה לו. "תשדלי לא מאוחר מידי" אמר בוריס, "אני צריך לקום מוקדם לעבודה מחר."
היא חייכה אליו והוא הלך לדרכו. גבר נאה בשנות החמישים לחייו, נראה נחמד מאוד.
ניכנסנו שנינו אל תוך האולפן, מחכים לשאר האנשים שצריכים להגיע.
"בואי נעבור בינתיים על התווים" אמרתי למרינה. היא חייכה את החיוך המקסים שלה ונכנסנו אל תוך חדר ההקלטות.
עברנו יחד על התווים כשלפתע במגע מיקרי הרגשתי רעד קל בידה.
הישרתי את מבטי אל עינייה, והיא חייכה והסמיקה מעט.
"כמה זמן אתם נשואים?" שאלתי אותה.
היא סיפרה לי שבוריס הוא בעלה השני, הם ביחד כבר שבע שנים, יש לשניהם ילדים גדולים אבל אין להם ילדים משותפים.
הדלת הגדולה של האולפן היתה סגורה מאחורינו וראינו רק את הטכנאי מבעד לזכוכית הגדולה עסוק במחשב.
"ניסיתם פעם חילופי זוגות?" אמרתי לה לפתע, לא מבין מהיכן שאבתי את האומץ.
"למה אתה מתכוון" שאלה תוך שצבע הארגמן עולה בלחייה.
"את יודעת, מסיבה שאתם הולכים כזוג ומתערבבים עם זוגות אחרים", הרגשתי פתאום פרופסור ומשום מה לא הרגשתי נבוך.
"למה מתערבבים?" שאלה כאילו לא מבינה את כוונתי.
"לסקס משותף כמובן" אמרתי לה.
"לא, מעולם לא" השיבה נבוכה.
רציתי לסגת מהשיחה, הצטערתי שהתחלתי בה בכלל, הרגשתי שאני מביך אותה, ואני בכלל לא מכיר אותה מספיק.
"ואתה היית?" שאלה היא לפתע.
"כן" השבתי לה בכנות, "אומנם רק לאחרונה נחשפתי עם בת זוגתי לעולם הזה, אבל הצטערתי שרק לאחרונה ולא ממזמן."
"אני לא חושבת שבוריס היה מסכים" אמרה לי
"ואת היית רוצה להישתתף פעם במסיבה כזאת?"
"אני לא חושבת" אמרה מרינה והסמיקה, "בוריס לא היה מסכים".
"אבל את" הקשתי, "את היית רוצה?"
"אני לא יודעת, אני מתביישת, אבל באיזה מקום אני חושבת שכל אחד רוצה" אמרה לי בכנות מדהימה.
"אתם יכולים לנסות פעם, לא חייבים לעשות כלום בפעם הראשונה" סיפרתי לה
"לא, אין סיכוי" השיבה בחיוך, "בוריס לא יסכים, הוא קנאי".
"אין לזה קשר לקנאה" סיפרתי לה, "כל מה שקורה שם שייך רק לשם ואין צורך לפחד שזה יגלוש החוצה."
"אין דבר כזה" אמרה לי, "ברגע שיש קשר מיני בין גבר לאישה ויש ניצוץ, תמיד זה יכול לגלוש החוצה."
"את אוהבת אותו?" שאלתי. "כן, מאוד" השיבה. "והוא אותך?" המשכתי, "אני מקווה" הסמיקה שוב, "אבל אני יודעת שכן."
"אם כך, אין לכם מה לחשוש" אמרתי, "בני זוג שבטוחים באהבתם לא צריכים לחשוש מחילופין בהסכמה, זה רק יכול לחזק את הקשר".
"לא נראה לי שאוכל לראות אותו עם מישהי אחרת" אמרה לי.
"תיתפלאי כמה שהדברים יראו לך פתאום אחרת" אמרתי כבעל ניסיון.
אני לא יודע מי משנינו היתפלל ששאר הנגנים כבר יגיעו והשיחה הזאת תסתיים ומי היתפלל שהם ימשיכו לאחר והשיחה תמשיך.
פתאום הרגשתי יותר ביטחון, הרגשתי יותר נינוח בחברתה, למרות שהיה מעט מתח מיני באוויר הרגשתי שאני יכול לדבר איתה בחופשיות, ואולי זאת היא שנטעה בי את ההרגשה הזאת.
היא הסירה את העליונית ושמתי לב לפתע שפיטמותיה מזדקרות מבעד לבד חולצתה, לא היה קר באולפן, להיפך, הוא היה חמים למדי, ורק הסבר אחד היה לזה.
"בואי נחזור לתווים" הצעתי.
המשכנו להתעסק בתווים אבל את המשפטים שנאמרו כבר לא יכולנו להחזיר.
הנגנים הנוספים הגיעו והתחלנו בהקלטות, מרוכזים במוסיקה ובנגינה.
בסביבות עשר עשינו הפסקה.
יצאתי אל מבוא המשרד, הכנתי לעצמי כוס תה וישבתי על הספה בכניסה.
מרינה הצטרפה אלי, חובקת כוס תה מהביל.
"איך נראה לך?" שאלתי אותה, מתכוון ליצירה האחרונה שהקלטנו.
"אני חושבת שאני רוצה לנסות" אמרה מחייכת, לקח לי יותר משנייה להבין שהיא חזרה לנושא השיחה שלנו
"אבל אני לא יודעת איך להגיד את זה לבוריס, שלא יחשוב חלילה שאני רוצה מישהו אחר פתאום."
"יש לי חבר, אמרתי לה, רוני שמו, הוא מארגן מסיבות כאלו ויש לו מועדון נחמד. אם את רוצה, אפשר אחרי ההקלטות לעבור שם, נכנס רק להיתרשמות, תקבלי מושג ואז תחשבי מה להגיד לבוריס".
"אבל בוריס יבוא לאסוף אותי הביתה בסוף ההקלטות" אמרה.
"בואי נתקשר אליו, תגידי לו שיש לך טרמפ הביתה, ושהוא לא צריך לבוא."
מרינה היססה לרגע, ולאחר מכן שלפה את הנייד וחייגה, היא דיברה ברוסית כשתי דקות בנימה נחמדה.
"הוא שמח" אמרה לי בסיום השיחה, "אמרתי לו שהוא יכול ללכת לישון, הוא קם מוקדם בבוקר, אמרתי לו שההקלטות ימשכו עוד זמן רב ויש לי טרמפ הביתה" חיוך גדול נסך על פניה היפות.
"את לא תתחרטי" הבטחתי לה.
"אם לא מנסים לא יודעים" אמרה היא משפט יפה שנטע בי תיקוות........
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2324694&r=1
יום רביעי בערב. בשבע אני צריך להיות באולפן, מקליטים היום עד שתים עשרה.
אני מדייק, אפילו מקדים מעט.
רק טכנאי ההקלטות נמצא, אני משוחח איתו מעט ואז מגיעה מרינה, יפה מיתמיד, לבושה בחליפת מיני שמבליטה את שדייה, ונועלת מגפיים קצרות עם עקב גבוה וסקסי.
היא מחייכת אלי ומושיטה את ידה, חשבתי לרגע לקחת את ידה ולנשק אותה במחווה אבירי, אבל ברגע האחרון נסוגתי מעט ורק לחצתי את ידה. בוריס בעלה הופיע אחרי כשתי דקות.
"הכל בסדר?" שאל. "בסדר גמור" השיבה מרינה. "מתי לבוא לקחת אותך?" שאל במבטע רוסי כבד, "אני אתקשר חצי שעה לפני, שתוכל להגיע" השיבה לו. "תשדלי לא מאוחר מידי" אמר בוריס, "אני צריך לקום מוקדם לעבודה מחר."
היא חייכה אליו והוא הלך לדרכו. גבר נאה בשנות החמישים לחייו, נראה נחמד מאוד.
ניכנסנו שנינו אל תוך האולפן, מחכים לשאר האנשים שצריכים להגיע.
"בואי נעבור בינתיים על התווים" אמרתי למרינה. היא חייכה את החיוך המקסים שלה ונכנסנו אל תוך חדר ההקלטות.
עברנו יחד על התווים כשלפתע במגע מיקרי הרגשתי רעד קל בידה.
הישרתי את מבטי אל עינייה, והיא חייכה והסמיקה מעט.
"כמה זמן אתם נשואים?" שאלתי אותה.
היא סיפרה לי שבוריס הוא בעלה השני, הם ביחד כבר שבע שנים, יש לשניהם ילדים גדולים אבל אין להם ילדים משותפים.
הדלת הגדולה של האולפן היתה סגורה מאחורינו וראינו רק את הטכנאי מבעד לזכוכית הגדולה עסוק במחשב.
"ניסיתם פעם חילופי זוגות?" אמרתי לה לפתע, לא מבין מהיכן שאבתי את האומץ.
"למה אתה מתכוון" שאלה תוך שצבע הארגמן עולה בלחייה.
"את יודעת, מסיבה שאתם הולכים כזוג ומתערבבים עם זוגות אחרים", הרגשתי פתאום פרופסור ומשום מה לא הרגשתי נבוך.
"למה מתערבבים?" שאלה כאילו לא מבינה את כוונתי.
"לסקס משותף כמובן" אמרתי לה.
"לא, מעולם לא" השיבה נבוכה.
רציתי לסגת מהשיחה, הצטערתי שהתחלתי בה בכלל, הרגשתי שאני מביך אותה, ואני בכלל לא מכיר אותה מספיק.
"ואתה היית?" שאלה היא לפתע.
"כן" השבתי לה בכנות, "אומנם רק לאחרונה נחשפתי עם בת זוגתי לעולם הזה, אבל הצטערתי שרק לאחרונה ולא ממזמן."
"אני לא חושבת שבוריס היה מסכים" אמרה לי
"ואת היית רוצה להישתתף פעם במסיבה כזאת?"
"אני לא חושבת" אמרה מרינה והסמיקה, "בוריס לא היה מסכים".
"אבל את" הקשתי, "את היית רוצה?"
"אני לא יודעת, אני מתביישת, אבל באיזה מקום אני חושבת שכל אחד רוצה" אמרה לי בכנות מדהימה.
"אתם יכולים לנסות פעם, לא חייבים לעשות כלום בפעם הראשונה" סיפרתי לה
"לא, אין סיכוי" השיבה בחיוך, "בוריס לא יסכים, הוא קנאי".
"אין לזה קשר לקנאה" סיפרתי לה, "כל מה שקורה שם שייך רק לשם ואין צורך לפחד שזה יגלוש החוצה."
"אין דבר כזה" אמרה לי, "ברגע שיש קשר מיני בין גבר לאישה ויש ניצוץ, תמיד זה יכול לגלוש החוצה."
"את אוהבת אותו?" שאלתי. "כן, מאוד" השיבה. "והוא אותך?" המשכתי, "אני מקווה" הסמיקה שוב, "אבל אני יודעת שכן."
"אם כך, אין לכם מה לחשוש" אמרתי, "בני זוג שבטוחים באהבתם לא צריכים לחשוש מחילופין בהסכמה, זה רק יכול לחזק את הקשר".
"לא נראה לי שאוכל לראות אותו עם מישהי אחרת" אמרה לי.
"תיתפלאי כמה שהדברים יראו לך פתאום אחרת" אמרתי כבעל ניסיון.
אני לא יודע מי משנינו היתפלל ששאר הנגנים כבר יגיעו והשיחה הזאת תסתיים ומי היתפלל שהם ימשיכו לאחר והשיחה תמשיך.
פתאום הרגשתי יותר ביטחון, הרגשתי יותר נינוח בחברתה, למרות שהיה מעט מתח מיני באוויר הרגשתי שאני יכול לדבר איתה בחופשיות, ואולי זאת היא שנטעה בי את ההרגשה הזאת.
היא הסירה את העליונית ושמתי לב לפתע שפיטמותיה מזדקרות מבעד לבד חולצתה, לא היה קר באולפן, להיפך, הוא היה חמים למדי, ורק הסבר אחד היה לזה.
"בואי נחזור לתווים" הצעתי.
המשכנו להתעסק בתווים אבל את המשפטים שנאמרו כבר לא יכולנו להחזיר.
הנגנים הנוספים הגיעו והתחלנו בהקלטות, מרוכזים במוסיקה ובנגינה.
בסביבות עשר עשינו הפסקה.
יצאתי אל מבוא המשרד, הכנתי לעצמי כוס תה וישבתי על הספה בכניסה.
מרינה הצטרפה אלי, חובקת כוס תה מהביל.
"איך נראה לך?" שאלתי אותה, מתכוון ליצירה האחרונה שהקלטנו.
"אני חושבת שאני רוצה לנסות" אמרה מחייכת, לקח לי יותר משנייה להבין שהיא חזרה לנושא השיחה שלנו
"אבל אני לא יודעת איך להגיד את זה לבוריס, שלא יחשוב חלילה שאני רוצה מישהו אחר פתאום."
"יש לי חבר, אמרתי לה, רוני שמו, הוא מארגן מסיבות כאלו ויש לו מועדון נחמד. אם את רוצה, אפשר אחרי ההקלטות לעבור שם, נכנס רק להיתרשמות, תקבלי מושג ואז תחשבי מה להגיד לבוריס".
"אבל בוריס יבוא לאסוף אותי הביתה בסוף ההקלטות" אמרה.
"בואי נתקשר אליו, תגידי לו שיש לך טרמפ הביתה, ושהוא לא צריך לבוא."
מרינה היססה לרגע, ולאחר מכן שלפה את הנייד וחייגה, היא דיברה ברוסית כשתי דקות בנימה נחמדה.
"הוא שמח" אמרה לי בסיום השיחה, "אמרתי לו שהוא יכול ללכת לישון, הוא קם מוקדם בבוקר, אמרתי לו שההקלטות ימשכו עוד זמן רב ויש לי טרמפ הביתה" חיוך גדול נסך על פניה היפות.
"את לא תתחרטי" הבטחתי לה.
"אם לא מנסים לא יודעים" אמרה היא משפט יפה שנטע בי תיקוות........
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2324694&r=1