mityavenortodoksi
New member
חילוני שומר הלכה
אני כותב דברים אלה כדי למצוא בני שיח פוטנציאלים ולשתף אחרים במצוקה בבחינת "צרה בלבו -ישיחנה" הדבר שמציק לי ביותר הוא שאני מנהל אורח חיים דתי (מתוך בחירתי האישית) אבל אני בעצם חילוני. לא, לא התחרפנתי- ככה אני מרגיש. עליתי מרוסיה לפני 12 שנה ועוד שם התחלתי לחזור בתשובה. למדתי בהסדר ועכשיו אני סטודנט מ.א. אלא מה? לפני כשנתיים פתאום הרגשתי שמה שגורם לי לנהל אורח חיים דתי אינו אמונה בקב"ה אלא רצון עז להיות שותף לתרבות העם היהודי. אבהיר את כוונת הדברים: 1) כפי שאמר דוסטוייבסקי באחד הרומנים "אם אין אלוקים אז הכל מותר ". בעולמנו הפוסט-מודרני שמתדרדר לרלטיביזם מוסרי מחריד, כל דבר עלול להפוך ערך. נדמה לי שרק המושג של אלוקים יכול להוות בלם רציני להתרדרות כגון זו. 2) התרבות היהודית בין אם רוצים או לאוו היא דתית ומועברת לדוד לדור במאצעות סמלים ואורח חיים מיוחד. אינני חושב שיש הרבה מן המשותף בין הרב סולובייצ'יק מחד גיסא לרס"ג מאידך גיסא פרט למחוייבות לאורח החחים הזה. במלים אחרות ניתן להגדיר את היהדות לא כאורתודוקסייה אלא כאורטופרקסייה-חשוב מה שאתה רוצה אולם עשה מה שאתה מחויב. אי לכך אי אפשר לקיים זהות ותרבות יהודיות ללא אורח החיים הזה. בגלל זה אינני רפורמי או חילוני. אי אפשר להיות יהודי בלי אורח חיים יהודי, את ההתרפקות על ערכים יהודיים או "דתיות בלב" אי אפשר להעביר מדור לדור ואז הדרך להתבוללות פתוחה. 3) אם רוצננו בהמשך קיומה של מדינת ישראל כחברה מאוחדת המסוגלת להתייצב בפני אתגרי הזמן חייב להיות איזשהו מכנה משותף תרבותי עמוק. אחרת ניקלע ( או שכבר נקלענו?) למצב שתיאר אותה יפה המשורר היהודי-פולני יוליאן טובים: "מה שמאחד אותנו בתור יהודים הוא לא הדם הזורם בעורקינו אלא הדם הזורם מעורקינו.אם איננו אלא קבוצה שמלוכדת בגלל שנאת הערבים מצבנו בכי רע. כמו כן המושג "תחרתיות" חל גם על תרבות. לעניות דעתי התרבות העברית החילונית אינה יכולה להתחרות בתרבויות אירופיות וותיקות פשוט בגין גילה הצעיר ובהרבה מקרים בגלל רדידותה. צר לי אבל מדינת ישראל והתרבות העברית לא הצמיחו שום גדול דור או איש רוח בקנה מידה ובישעור קומה רוחני כלל -יהודי או בינלאומי. (כמו לווינס, אברהם יהושע השל) הערה אישית- אני ישראלי וחושב עברית ואני קורא ואוהב ספרות עברית. אולם כיוון שאני דובר עוד כמה שפות אני מרגיש שייך באותה מידה לעוד כמה תרבויות כמו למשל רוסית וצרפתית. היות ואני משוכנע בנכונות שלושת העקרונות הנ"ל אני מקיים אורח חיים הלכתי. אך אין זה אומר שאני מאמין בכל מילה שאמרו חז"ל ואינני מאמין בקב"ה שפועל בהיסטוריה או משהו כזה. בוודאי שהשקפה זו כוללת סתירות מיניה וביה אך יש לזכור שרק נוסחה מתמטית (וגם זה לא תמיד) יכולה להיות בלי סתירות. ככל שאתה "מרובע" פחות כך יש לך יותר סתירות. אילו החברה החילונית הייתה יותר יהודית (ולו רק מבחינת הידע של טקסטים יהודיים למען יצירת שפה משותפת) אין ספק שהייתי הרבה פחות דתי. ובסופו של דבר מה שמציק לי זה התחושה של "נישט אהין אונ נישט אהער". אני יהודי מאוד אך בו בזמן אני אירופאי-גוי-מתייוון.כתוצאה מכך אני דתי עם חילונים, חילוני עם דתיים,ישראלי בעיני עולים ועולה בעיני ילידי הארץ. כל מי שיש לו מהשהו לומר מוזמן לכתוב לי גם בדוא"ל [email protected]
אני כותב דברים אלה כדי למצוא בני שיח פוטנציאלים ולשתף אחרים במצוקה בבחינת "צרה בלבו -ישיחנה" הדבר שמציק לי ביותר הוא שאני מנהל אורח חיים דתי (מתוך בחירתי האישית) אבל אני בעצם חילוני. לא, לא התחרפנתי- ככה אני מרגיש. עליתי מרוסיה לפני 12 שנה ועוד שם התחלתי לחזור בתשובה. למדתי בהסדר ועכשיו אני סטודנט מ.א. אלא מה? לפני כשנתיים פתאום הרגשתי שמה שגורם לי לנהל אורח חיים דתי אינו אמונה בקב"ה אלא רצון עז להיות שותף לתרבות העם היהודי. אבהיר את כוונת הדברים: 1) כפי שאמר דוסטוייבסקי באחד הרומנים "אם אין אלוקים אז הכל מותר ". בעולמנו הפוסט-מודרני שמתדרדר לרלטיביזם מוסרי מחריד, כל דבר עלול להפוך ערך. נדמה לי שרק המושג של אלוקים יכול להוות בלם רציני להתרדרות כגון זו. 2) התרבות היהודית בין אם רוצים או לאוו היא דתית ומועברת לדוד לדור במאצעות סמלים ואורח חיים מיוחד. אינני חושב שיש הרבה מן המשותף בין הרב סולובייצ'יק מחד גיסא לרס"ג מאידך גיסא פרט למחוייבות לאורח החחים הזה. במלים אחרות ניתן להגדיר את היהדות לא כאורתודוקסייה אלא כאורטופרקסייה-חשוב מה שאתה רוצה אולם עשה מה שאתה מחויב. אי לכך אי אפשר לקיים זהות ותרבות יהודיות ללא אורח החיים הזה. בגלל זה אינני רפורמי או חילוני. אי אפשר להיות יהודי בלי אורח חיים יהודי, את ההתרפקות על ערכים יהודיים או "דתיות בלב" אי אפשר להעביר מדור לדור ואז הדרך להתבוללות פתוחה. 3) אם רוצננו בהמשך קיומה של מדינת ישראל כחברה מאוחדת המסוגלת להתייצב בפני אתגרי הזמן חייב להיות איזשהו מכנה משותף תרבותי עמוק. אחרת ניקלע ( או שכבר נקלענו?) למצב שתיאר אותה יפה המשורר היהודי-פולני יוליאן טובים: "מה שמאחד אותנו בתור יהודים הוא לא הדם הזורם בעורקינו אלא הדם הזורם מעורקינו.אם איננו אלא קבוצה שמלוכדת בגלל שנאת הערבים מצבנו בכי רע. כמו כן המושג "תחרתיות" חל גם על תרבות. לעניות דעתי התרבות העברית החילונית אינה יכולה להתחרות בתרבויות אירופיות וותיקות פשוט בגין גילה הצעיר ובהרבה מקרים בגלל רדידותה. צר לי אבל מדינת ישראל והתרבות העברית לא הצמיחו שום גדול דור או איש רוח בקנה מידה ובישעור קומה רוחני כלל -יהודי או בינלאומי. (כמו לווינס, אברהם יהושע השל) הערה אישית- אני ישראלי וחושב עברית ואני קורא ואוהב ספרות עברית. אולם כיוון שאני דובר עוד כמה שפות אני מרגיש שייך באותה מידה לעוד כמה תרבויות כמו למשל רוסית וצרפתית. היות ואני משוכנע בנכונות שלושת העקרונות הנ"ל אני מקיים אורח חיים הלכתי. אך אין זה אומר שאני מאמין בכל מילה שאמרו חז"ל ואינני מאמין בקב"ה שפועל בהיסטוריה או משהו כזה. בוודאי שהשקפה זו כוללת סתירות מיניה וביה אך יש לזכור שרק נוסחה מתמטית (וגם זה לא תמיד) יכולה להיות בלי סתירות. ככל שאתה "מרובע" פחות כך יש לך יותר סתירות. אילו החברה החילונית הייתה יותר יהודית (ולו רק מבחינת הידע של טקסטים יהודיים למען יצירת שפה משותפת) אין ספק שהייתי הרבה פחות דתי. ובסופו של דבר מה שמציק לי זה התחושה של "נישט אהין אונ נישט אהער". אני יהודי מאוד אך בו בזמן אני אירופאי-גוי-מתייוון.כתוצאה מכך אני דתי עם חילונים, חילוני עם דתיים,ישראלי בעיני עולים ועולה בעיני ילידי הארץ. כל מי שיש לו מהשהו לומר מוזמן לכתוב לי גם בדוא"ל [email protected]