וגם אני כבר לא יכולה לשתוק.
"להלחם על מה שחשוב..על הארץ המזורגגת שלך כשזה כל מה שיש לך" לי יש יותר מ"הארץ המזורגגת הזאת". יש לי חיים, ויש לי אהבה ויש לי נשמה וכישרון ונפש. ואולי זה נשמע פלצני, אבל זאת האמת. אנשים הגיעו למצב שבו הם רואים אדמה וארץ לדבר הכי חשוב ונעלה שיש- יותר נעלה מחיים של בני אדם, לדוגמא. כי מה תעזור לנו ארץ, מה יעזור לנו שטח, אם נהיה אנשים מתים? את מדברת על בועה, את אומרת שזה רע. אבל למה, בעצם? אני אוהבת את הבועה שלי. אנשים כל הזמן מדברים על הצורך להתעורר, לצאת מהבועה ולחיות את המציאות. אבל למה, בעצם? המציאות זה דבר שאנשים קובעים לעצמם, ובשבילי המציאות היא להסתובב יחפה עם חצאיות ושירים ופרחים מזורגגים בשיער הלא חפוף שלי. ואם את מקבלת חתיכת אדמה, למה לך להלחם עליה עד זוב דם אם את יכולה לגדל בה פרחים צהובים ומריחואנה ולהזמין את מי שעובר שם להנות ממנה איתך? במקום זה תקבלי מלחמה עד זוב דם, ובסוף תקבלי חתיכת אדמה שמפטרלים עליה אנשים לבושים במדים, ואת יושבת בה מפוחדת שמישהו יבוא להרוג אותך, כי הרבה יותר חשוב לך להתבצר בה מאשר לחלוק אותה עם האנשים האחרים שלא קיבלו חתיכת אדמה. אני מצטערת, פשוט הדברים שלך היו מכעיסים במקצת. With our love we could change the world (If they only knew) -טומי-
