תלוי איזה היפי היית ועדיין...
בשנים האחרונות אני נתקלת בשני סוגי היפים. שניהם מנהלים אורח חיים היפי למדיי,אך ממניעים שונים ובזרמים שונים- יש את ההיפי התמים אך חדור אידיאולוגיה,כך לפחות אני מגדירה את עצמי (לוא דוקא היפית,את זה יותר הדביקו לי,אבל חדורת אידיאולוגיה ותמימה) ועוד מספר אנשים מקרב מכריי. היפים מסוג זה דבקים ברעיונותיהם עד אין קץ ומוכנים להקריב הרבה כדי שיישארו עומדים איתן.אורח החיים ה"היפי" שלי,למשל,מתבטא בצמחונות (בשאיפה לטבעונות),פעילויות שונות לצמצום פערים וגישור תרבויות,פעילות פוליטית אשר תומכת במפלגה אשר אני מאמינה כי תביא לשלום ולחיים טובים יותר בישראל (לוא דוקא בתקופת הבחירות אלא באופן שוטף),שזה נוער מרצ,כמו כן האמנות והמוסיקה הם חלק נרחב מחיי-תיאטרון,ציור,עיצוב תלבושות, נגינה בפסנתר ועוד,ואני חיה את זה על בסיס יומיומי כמעט. מאמינה בעקרונות שאפיינו את אופנת ההיפים,אבל גם פועלת למענם ולא רק מפגינה אותם החוצה בשירים,ססמאות ושרשראות. סוג כזה של היפי הוא ההיפי האקטיביסט. אין ממש כללים לשירותו הצבאי של אחד כזה-אבל באופן אישי לגביי-אני רוצה לשרת בצהל,אני חושבת שזה אחת החובות שלי בתור אזרחים המדינה שיש לה זכויות-אך לא בפן אשר תורם לכיבוש או לרעיונות אחרים שלהם אני מתנגדת-ולכן סביר שאבחר,במידה ויתאפשר לי-שירות בחיל המודיעין,וגם חשבתי על שנת שירות לפני זה. יכול להיות שצבא במובן מסויים שולל לי את החופש,אך מצד שני,זה לזמן מוגבל וזה מעניק בעקיפין חופש ובטחון להרבה אחרים. ובעניין המדים-נכון,כולם נראים אותו דבר,אבל זו סביבה מצויינת לפיתוח האישיות הפנימית. שהרי, גם כשכל חבריך מסתובבים במכנסי סאן-טרופז,חולצת בטיק,סרט שיער וסמלי שלום בכל מקום,תסכים איתי שזה קצת אותו דבר ואין שום ייחודיות (לא אמרתי שכך נהגת להתלבש). הסוג ההיפי השני הוא לא אקטיביסט,הוא יותר חי את אורח החיים ההיפי אשר נתווה במהלך השנים כרוח הסיקסטיז וכענן האפף את השנים הללו- בגדי היפים מובהקים,צריכת סמים,מוסיקת סיקסטיז, מרדנות ולקיחה בקלות של החיים.כלומר,אורח חיים היפי כטרנד או מטעמי נוחות. היפים כאלו יוכלו לעיתים לסרב לשירות צבאי,חלקם מפצפיזים שטחי למדיי בעיני,חלקם מטעמי נוחות. אני מקווה שהם יוכלו לפחות לתרום בצורה אחרת,כרוחם,לחברה ביום אחד,כי אורח חיים עצלן שכזה אינו מחזיק מעמד לאורך זמן (למרות שהיינו מאד מאד רוצים)... ההפרדה שעשיתי,לא שוללת כמובן את העובדה שיכול להיות שבעתיד אצרוך סמים, או אשב בסוטול כנטל על החברה,למרות שאני מקווה לא להגיע למצב שאני נטל על החברה (כמו שהיו הרבה ילדי פרחים בסיקסטיז. ועוד דבר,שקראתי באיזשהו ספר סוציולוגיה (או שזה היה פסיכולוגיה?). בגלל הצבא,לנערים בישראל אין את הזמן להמשיך ולפתח את תהליך ההתבגרות שלהם (שכבר מזמן הוכח שהוא לא מסתיים בגיל 18), למצוא את הגבולות העצמיים שלהם ולהחליט מה הם רוצים מעצמם-כי ההתבגרות נקטעת בידי הצבא,שם מגדירים לך מהן מטרותיך (שלך,ושל עוד 300 אחרים כמוך),איך תתלבש, מה צורת שיערך ואת סדר היום שלך. בעקבות התופעה הזו,יש נהירה המונית לארצות כמו הודו או דרום אמריקה,כדי להשלים את תהליך ההתבגרות שלנו,שהיה בסטנד-ביי שלוש שנים.... בכולופן-מהו ההיפי שלך? ואגב-אני מאד אוהבת פרחים ואהבה,אבל לא מצאתי לנכון לשייך את זה לאיזשהו סוג היפי מסויים...
טלטול. נ.ב. אל תתייאש מהצבא-אתה תסתכל אחורנית ותקח את זה כחוויה וכחישול לחיים (בצורה ביזארית כלשהי...מממ...)...תזמזמם שירים בראש,או משהו.
