למרמרית והשאר..
גם אני אוהבת להיות למד, למרות שאני לא בודדה יש אנשים סביבי אבל לא בן זוג. זה נוח כי כבר התרגלתי, אבל נכון שיש את הרגעים הקשים במיוחד כשאני רואה את האחרים. לפעמים אני שמחה ש"אין לי אף אחד על הראש" ואומרים שהסבל המוכר יותר נוח מלשנות לדבר אחר ואפילו טוב יותר. לי לא טוב במצב הנוכחי כי אני כבר בת 30 ומודאגת מזה שנוח לי וטוב לי עם הלבד. יש לי כבר שגרה קבועה וגם אם אין מה לעשות ורע לי אני יודעת איך לפתור זאת לבד. בן זוג הוא נטל עבורי כי זה דורש ממני שינוי גדול, אני כבר לא רגילה, שנתיים אין לי חבר. מה עושים? אני מיואשת נורא, לאחרונה התחלתי לצאת עם מישהו מאד פוטנציאלי ורציני וזה קשה לי כ"כ, אשמח לכל עצה.