חיי אושר

giingiit

New member
חיי אושר

מי אינו משתוקק לחיים מאושרים? כולנו. ניתן להניח, אם כך, כי לכולנו ברור מהו האושר: מאושר הוא זה אשר כל משאלותיו התגשמו. ומכיוון שכל מאווייו של האדם עולים כסף, ממילא כסף הוא ערובה לאושר. אם כן, האדם המאושר הוא זה המרויח כסף רב: איש העסקים המבריק, המנהל הכללי, האיש אשר ההצלחה מאירה לו תמיד פנים. הוא האדם בעל מירב הנתונים לחיות חיים מאושרים. וכי מה עוד יש לאדם בעולמו? מכל מקום, זו דעתם של המצליחנים בעולם הזה. הם משבחים את השאפתנות וסוגדים לה, ונדים ראש לבטלן המסתפק בקטנות. אך אם נדון בכובד ראש מאמר זה נכלל במכתב ששלח הרב דסלר מלונדון בשנת 1958 ותרצ"ח) לבנו בן ה-,15 תלמיד בישיבה בליטא. מי אינו משתוקק לחיים מאושרים? כולנו. ניתן להניח, אם כך, כי לכולנו ברור מהו האושר: מאושר הוא זה אשר כל משאלותיו התגשמו. ומכיון שכל מאווייו של אדם עולים כסף. ממילא כסף הוא ערובה לאושר. אם כן, האדם המאושר הוא זה המרויח כסף רב: איש העסקים המבריק, המנהל הכללי, האיש אשר ההצלחה מאירה לו תמיד פנים. הוא האדם בעל מירב הנתונים לחיות חיים מאושרים. וכי מה עוד יש לאדם בעולמו? מכל מקום, זו דעתם של המצליחנים בעולם הזה. הם משבחים את השאפתנות וסוגדים לה, ונדים ראש לבטלן המסתפק בקטנות. אך אם נדון בעניין בכובד ראש, יהיה עלינו לשאול את עצמנו האם באמת ראינו אי פעם בעינינו אדם מאושר. רוב בני האדם יענו על שאלה זו : "מובן שראינו בני-אדם מאושרים". ואף אנו נוטים לחשוב כך. מובן, אנו חושבים. לא כל העשירים הם גם מאושרים. אך בדרך כלל. עושר מביא לאושר. בכל אופן, אנשים אלה נראים די מאושרים. כאשר אנו רואים את בתיהם המפוארים, את המסיבות שהם עורכים, את משרתיהם, את מכוניותיהם החדישות ונהגיהם הצמודים, אנו מסיקים בעל כורחנו שאם אסון לא יפגע בהם, חלילה, הם הם האנשים המאושרים. אך תשובה זו היא שיטחית ביותר. אם נרצה לחדור לעובי הקורה עלינו לבצע מחקר שיטתי, וזאת ניתן לעשות בדרך אחת בלבד. עלינו לשאול את האנשים עצמם. אין די בהערכת מצבו של הזולת ; עלינו לשאול כל אדם אודות תחושתו שלו ; כך נוכל לדעת את האמת. מה יהיו ממצאי המשאל! [המשך בהודעה הבאה]
 

giingiit

New member
חיי אושר חלק ב´

מישאל עם הבה נפנה תחילה אל העשירים - אלה שהונם גדול מצרכיהם, הגרים בבתי פאר ונוסעוס במכוניות שרד. מה יאמרו ב"רגע של אמת" - בכנות גמורה ובגילוי לבי ברגע כזה יתגלה הסוד : הם אינם מאושרים. את העושר אמנם השיגו, אך באשר לאושר-הרי הוא מהם והלאה. הקנאה והתאווה מטרידות את שלוות נפשם ; בעיות בתחום המשפחה צצות אצלם חדשים לבקרים ; נשותיהם משועממות, ילדיהם המפונקים מתרחקים מהם ; בניהם חצופים, בנותיהם מתמרדות ; ועוד כהנה וכהנה בעיות לאין ספור המעיבות על חייהם. ואל תחשוב כי צרות אלה מקריות הן. לא מניה ולא מקצתיה ; כולן תוצר לוואי של העושר עצמו. ´אין אדם מת וחצי תאוותו בידו´ ; אם כן, אפילו האדם העשיר ביותר חש תסכול וחוסר שביעות רצון. איה מקומו של האושר? הבה ננסה לשאול אחרים. אולי את בני המעמד הבינוניי אנשים אלה, בדרך כלל, עובדים קשה מאוד במשך שעות ארוכות ביום כדי להרויח את כספם. האם הם גילו את סוד האושר? אם נבדוק היטב, נמצא דבר מפתיע ביותר. הם עובדים קשה כל ימי חייהם, לעתים קרובות לוקים בליבם או נתקפים כיב-קיבה, אך נראה כי לעולם אינם מוצאים זמן ליהנות מכספם. במשך שנות העבודה, הם עסוקים תמיד בהכנות לקראת האושר. אולם, כאשר באים חיים העבודה אל קיצם, הם כבר זקנים מדי ; לא נותרה בהם חדוות חיים, ואין הם מסוגלים ליהנות משעות הפנאי הרבות להן זכו. העיסוק היחיד בחייהם היה העבודה, וללא עבודת יומם, כמעט שאין להם כל עניין בחיים, אם כן, מתי הם מאושרים? לעולם לא. אולי נוכל למצוא את האושר הם נמשיך לרדת בסולם החברתי, אל הפועלים. הם עובדים קשה יום אחר יום, ולפעמים בלילות, כדי להתפרנס בדוחק, אך לעולם אין הם מרוצים. הרגשת הקיפוח רודפת אותם ; הם מפסידים את כל הדברים הטובים בחיים. ומרגישים מנוצלים ע"י העשירים. הם - הפועלים המייצרים את העושר, אך אין להם רשות ליהנות ממנו. אחרים גוזלים מהם את פרי עמלם. האם זהו האושר? ודאי שלא. היכן, אם כן, נמצא אושר בעולם הזה שלנו! זו היתה שאלתנו, ותשובה לא מצאנו. כאילו כל שאנו יכולים לשמוע הוא רק הד השב אלינו מכל עבר - "חיים מאושרים! אין דבר כזה!" לכאורה, מסקנה זו מעוגנת היטב במציאות, וכל היבט על הבעיה מאשר אותה. רפואה למכה: אם אלה הם פני הדברים, הרינו שואלים בלשון הפסוק ; "מה זאת עשה אלוקים לנו?" למה צריך היה אלוקים לברוא עולם כה גדול ונהדר כדי שכל אדם ואדם, כל אחד ללא יוצא מן הכלל, יסבול צער וייסורים? הרי אין זה ייתכן. עלינו למצוא מוצא. אין ספק כי קיימת דרך כלשהי לתקן גורלו הנורא של כל המין האנושי. אנו חייבים לחפש פתרון ; למצוא את המפתח לאושר. הרי ברור כי אלוקים, מקור כל הטוב, סלל בעולם דרך להשיג אושר ; עלינו רק למצוא אותה. אך לפני שנוכל למצוא תרופה, עלינו לאבחן את המכה. מה היא המחלה, אשר קיבלה ממדי מגיפה כלל-עולמית, ומטבעה היא עושקת אותנו מכל האושר בחיים? חכמינו, חכמי האמת של התורה, לימדו כבר את התשובה. היא כתובה בפירוש במשנה ; (אבות ד, כח) ´הקנאה, התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם´. בתוך העולם כפי שאלקים עשה אותו, טמון האושר. אנחנו עצמנו יצאנו מתוך עולם האושר והכנסנו את עצמנו אל עולם של סבל בגלל שלוש הנטיות השליליות האלה. אם כך עלינו רק לברוח מקנאה, מתאוה ומכבוד - כלומר, לסלק אותם מלבנו - כדי להפוך את העולם לשופע אושר עד בלי די. כאשר שלש נטיות אלה לא תהיינה בנו עוד נגלה כי זכינו לא רק באושר אלא גם בעושר. חכמים אמרו ; (שם ג, א) ´איזהו עשיר! השמח בחלקו´. הם לא אמרו שגם הוא עשיר ; הם לא אמרו שהוא עשיר מאח ; הם אמרו צפשטות ´הוא עשיר´ - נקודה. במציאות, מי שאינו שמח באותו חלק לו זכה בחייו - כל חלק שהוא - לא רק שאינו מאושר ; הוא אינו עשיר. במושגים חומריים ייתכן כי יש לו מיליונים בבנק, אך הוא איננו עשיר ; הוא עני. מהי עניות? אדם שאין לו מה שהוא צריך הוא עני. הרוצה משהו וזקוק לדבר שאין לו, הוא עני, ואין זה משנה כמה כסף ושווה-כסף יש לו. קל לגלות כי מי שנקרא "עשיר" מצבו גרוע הרבה יותר מזה של ה"עני". באשר שאיפותיו וצרכיו גדולים הרבה יותר. קל לספק את צרכי האיש העני, אולם, תאוותיו של העשיר ורדיפת הכבוד שלו אינו באות על סיפוקן לעולם ; אי אפשר לספק אותן, מפני ש´יש לו מנה - רוצה מאתים´, במקום כל רצון שהתגשם נולד רצון חדש וכן הלאה לעולם ועד. אם נתבונן בעשיר ובעני כפי שכל אחד מהם רואה את עצמו - לא כפי שהעני מביט על העשיר - נווכח שמצבם בכי רע ; כי זה כחיי זה עצובים ומתוסכלים ; אך לרוב מצבו של ה"עשיר" גרוע יותר ממצבו של ה"עני". מי שכבש את תאוותיו, והוא מסתפק במינימום שמח בחלקו - מי שאינו זקוק לשום דבר שאין לו - הוא האדם העשיר. אין בעולם עשיר מלבדו. הכוונת השאיפות : מי הוא האדם הזה! הבה נתבונן בו. אמרנו כי סילק תאוות ושאיפות מלבו. האם פירושו של דבר כי הוא אדם חלש אופי, חסר מרץ, נטול דחפים? האמנם חייו חיים? הדומה הוא לזקן, ללא מטרות, ללא תאוות, אשר כל כוחותיו כבר מוצו! הייתכן שכאלה הם החיים המאושרים? לא! ודאי שלא! אין דבר שרחוק יותר מהאמת. כוונתנו היא זאת : אין אושר בעולם החומר ; קיים רק אושר רוחני, הנהנה מחיים רוחניים מלאי תוכן הוא מאושר, לא קיים במציאות סוג אחר של אושר. אנו נוכחים בכך בהיכרותנו עם בני תורה אמיתיים. אנשים אלה, המקדישים את כל מוחם ורצונותיהם, התלהבותם ושאפתנותם, לבקשת תורה וחוכמה - הם חווים מה פירושו של אושר אמיתי בעולם הזה. אין אנו מדברים על העולם הבא ; אנו מדברים על העולם הזה - כאן ועכשיו. מובן, אין אושר ללא מטרות, דחפים, שאיפה ; הרי סממנים אלה הם החיים עצמם, אבל הכל תלוי במהות המטרות, בתשובה כל השאלה לאלו מטרות מכוונים הדחפים והשאיפות, האושר קיים כאשר המטרות הן בנות-ביצוע, כאשר אין הן תלויות באף אחד אחר לשס מימושן, כשהן משוחררות מהדחפים המתסכלים אשר שמם קנאה ורדיפת כבוד. מתי יכול הדבר להיות? רק כאשר השאיפה נובעת מאהבת תורה, חוכמה, ומוסר - כמיהה לערכי הרוח האמיתיים. רק אנו בעצמנו יכולים להגשים סוג זה של שאיפה. ככל שנשקיע יותר אנרגיה, ויותר מרץ, בהגשמת המטרות הללו, כן יגבר אושרנו. אנו נהיה המאושרים בעולם, זה פירוש המשנה ושם ו, ד) : ´זו דרכה של תורה ; פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן - ובתורה אתה עמל´ - כלומר, אם אתה מוכן אפילו לחיים כאלה בשל חשקך העצום לעסוק בתורה ; אם כל הדברים היקרים בעיני העולם בטלים ומבוטלים הם בעיניך לעומת הדבר היחיד היקר לך והוא עלייתך בתורה, אז - ´אשריך בעולם הזה´, אתה הוא המאושר בעולם ; אתה, ולא אחר. זו אמת התורה בעניין האושר. [סוד המוסר, ´מכתב מאליהו´ מותאם לקורא בן זמננו]
 
למעלה