חיים שכאלה

[אופטימום]

Teenagers (גילאים 14-18)

 

[sahr12]

גיל 13 אפשר????חחחחחחחחח...

 

[הדרדסית הנשית]

../images/Emo12.gifסער מה עשית בגיל 13 שובב חחחחחח

 

[sahr12]

בר מצווה יקירתי....חחחחח

 

[כוכבית 42]

ימי התום... ../images/Emo20.gif

אבל התמימות היתה ממני והלאה... כמו שסיפרתי בעבר, אבי נפטר כשהייתי בת 13 וחצי. בקיצור, אבי היה ברדקיסט לא קטן... הוא מכר רכב למישהו.... והסכים להשאיר לקונה את טופס העברת הבעלות חתום, בלי לבצע את ההעברה בדואר. במהלך שנה, קיבלנו אין ספור קנסות בגין עבירות שביצע הרכב... אבי כבר לא היה בין החיים כשנה ועדיין המשיכו לזרום הקנסות. יום אחד... בעודי "אפרוח" בת 14.5, מגיע שוטר לעצור את אבא, בטענה ש"הגיעו מים עד נפש. יש גבול לכמות עבירות שאדם יכול לבצע". ואני... ברוח השטות, אמרתי לו: "אבא לא בבית, הוא בחולון". מיהר האיש הכחול לבקש כתובת מדוייקת... ואני בשלב שכבר לא היה לי עודף סבלנות, עניתי לו: "חלקה א´, גוש 15, קבר שלישי מימין ו... תסור לו ד"ש"...

 

[סיציליה1]

18 טראומה

עליתי על טרמאפ עם שניי ערבים לבושים זית בלילה, עם אוטו דמוי צבאי (חשתי חיילים. הישר לכיוון הכפר... אולי ניצלתי בנס. אחרי הרבה דיפלומטיה. תודה לאל.

 

[קרן קיימת]

ואני יחד עם חברה בתוך כפר ערבי

זה התחיל בזה שהיה לי ידיד ערבי, היה ידיד מאוד טוב אבל לא נענתי לחיזוריו. פעם התארחה אצלי חברה טובה ופגשנו אותו בים. הוא כרגיל הציע לצאת לאיזה מקום, אני התחמקתי. אז החברה אמרה: יאלה, נו, יש לך אוטו, בואי ! כשהלך להתארגן צעקתי עליה, איך את מעזה ? הוא ערבי ? לא שמעת שקוראים לו "האשם" ? אמרה: יוווו, חשבתי שהוא תימני וקוראים לו אשר.... בקיצור, אכלנו חומוס והחזרתי אותו לכיכר של הכפר שלו. מתכוונים לנסוע והאוטו מת. מנסה שוב, ולא זז. השעה 1:00 בלילה, מתקרבים עוד ערבים, שואלים מה קרה. חברה שלי בהיסטריה סופרת אותם: שלושה ערבים, שישה ערבים, שלושה-עשר ערבים (היתה לה עברית מדוקדקת). ואני מנסה לראות מה הם בודקים לי ברכב. שאלו אם יש לי סכין, כי צריך לחתוך חלק מצינורית המים. היינו בפאניקה, אחד מהם התנדב ללכת להביא סכין. אחרי כמה דקות ראינו אותו מתקרב עם סכין ענקית של בננות (חצי מטר בערך). היינו בפאניקה. בקיצור, ב-2:00 בלילה הביאו לנו פחיות נקטר ונופפו לנו לשלום. הבטנו במראה ולא ראינו אותם רודפים אחרינו. והחברה שואלת: יוווו, הם אפילו לא אנסו אותנו.....

 

[giulietta]

חחחחחחחחח../images/Emo6.gif

"תימני שקוראים לו אשר"..חחחחחחחחחחח אני לא הייתי שותקת...

 

[גילית.]

גיל 18- בשרות הצבאי

במהלך שרותי הצבאי נתמניתי להיות פקידה של אלוף משנה, וכמובן שכמו שכולם יודעים פקידת מחלקה מדי פעם מכינה קפה. ובכן יום אחד ניתבקשתי על ידי הבוס שלי להכין קפה ל10 איש לא היה לי במחלקה, לא קומקום לא סוכר לא כפיות לא ספלים ובודאי שלא קפה. "טוב, קטן עלי" אמרתי, עשיתי סבב בין פקידות המחלקה, מכל אחת ביקשתי פריט, וכשסיימתי עירבבתי עם עפרון. קצינים שהיו תמיד חביבים ונענו לי כשהייתי צריכה לתאם פגישות קיבלו נס קפה וחלב, וכאלה שהקשו עלי, קיבלו קפה שחוררררררררר למחרת היום כשעליתי בהסעה מהבית לבסיס, פנה אלי אחד הקצינים שיום קודם התארח במשרד אצלינו ושאל אותי: תגידי, כמה כפיות קפה שמת לי בכוס?" וששאלתי אותו למה? ענה:"עד עכשו יש לי גרגרים בפה" חחחחחחחחחחחחחח עד עכשו שאני נזכרת בו, יורדות לי דמעות מצחוק, מאותו יום הבוס שלי לא ביקש ממני יותר להכין קפה, חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח גילית

 

[ק ל י א ו פ ט ר ה]

לילה

מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לישון בשעות הקטנות של הלילה. באחד הלילות ישנתי באופן מיוחד, כמו תינוק בחיק אמו. חלמתי שיורד מעליי גשם... טיפות גשם נעימות... רטובות ועדינות... התעוררתי כשאחי הקטן משתין עליי. "דני!!!!! מה אתה עושה???" "פיפי", ענה בטבעיות. "עליי? במיטה שלי????", שאלתי. "אההה, זה לא השירותים כאן???" והלך לדרכו...

 

[סיציליה1]

../images/Emo6.gif

 

[sahr12]

חחחחחחחחחחחחחחחחחח.....

השתין עלייך בקשת????????חחחחחחחחח.......

 

[ק ל י א ו פ ט ר ה]

הלוואי שזה היה

בקשת... בקשת לא הייתי מרגישה כלום... חחחחחחחחחחחחחה...

 

[ר ו ח]

גיל 15 ...פאדיחה רצינית....

צהרי יום שבת חורפי במיוחד. עומדת מול הראי..מחפשת שינויים. שיער ארוך כמעט עד ה...ואני החלטתי "ליישר" חחחחחחחחחחחחחחחחח יישרתי...יישרתי..יישרתי ואני נשבעת..לא יודעת איך פתאום שמתי לב שהשיער מגיע לי עד לאזניים.. בקיצור.. ההורים שבים הביתה..האמא כמעט מתעלפת!!!!!!!!! מסתגרת איתי בחדר האמבטיה והתוצאה רבותיי.. חחחחחחחחחחחחח קצוץ עם ערוגות בכל הראש.. עד היום כשמזכירים את זה.. כולם מתעלפים מצחוק.

 

[זהר nj]

גיל 14

מישחק כדורגל באצטדיון בלומפילד .. היכל הקודש של הכדורגל ב שנות ה 70.. קראו לזה "פור מאצ"..היום אני ודע שזה היה צריך ל הקרא "ביפור מאצ".. אני בשער .. משחקים נגד האוייב--הפועל תא ..אחרינו הדרבי ..ו היציעים מתחילים ל התמלא .. ואני נאחז בעובדה שאוטוטו על הדשא שאני עומד ..בתוך השער יעמוד עוד מעט גדעון אלרן[אז שוער מכבי..]..שיווו..הלב שלי לא הפסיק לפמפם... בעיטה מ 20 מטר ..וכמו באגדות אני מתעופף ומוציא את הכדור מהאמא של השער .. בסוף נגמר אפס אפס.. מי ידע שאחרי 4 שנים בטירונות יחידה ה מישחק הזה יהפוך ל אפיזודה חולפת בחיי....במשחק של ה בוגרים ניגמר 4 מכבי 2 הפועל למכבי כבשו מיקו בלו רחמים טלבי ו 2 שערים של אלוהים באותה תקופה ויקי פרץ.. ל הפועל ]כמעט בטוח] כבשו לפרדון ו שייע פינגיבויים.. שיו זה סינית בשבילכם...הא? יו מענין מה עושה האלרן הזה..

 

[nightroll]

גיל 16

את החבר הראשון שלי פגשתי בסמינריון הדרכה. היינו שם שבוע, אבל רק בערב האחרון גילינו זה את זו. ישבנו יחד ודיברנו כל הלילה. בבוקר הוא נשאר צמוד אלי, וביקש ממני טלפון וכתובת לשמור על קשר. אהבתי אותו והוא אותי, אבל היינו ילדים, ונתונים לחינוך דתי, וגרים במרחק גדול זה מזו, ולכן המשכנו לפטפט ולהתכתב, בלי להגדיר את עצמנו. אחרי שנה וחצי הוא נשבר. הוא הגיע אלי, וגרר אותי לשיחה, בה הוא ביקש ממני בזהירות להגדיר את עצמנו. הגדרנו את עצמנו כחברים בסופו של דבר. זו היתה הגדרה מוזרה, כי לא נגענו זה בזו, לא החזקנו ידיים אפילו. (ילדים דוסים טובים בכ"ז) היינו "חברים" שלוש שנים. שוחחנו כל ערב בטלפון, לפחות שעה. התכתבנו במקביל, כדי לומר את הדברים שקשה יותר לומר בטלפון או פנים אל פנים. בחופשות נפגשנו. תמכנו זה בזו לאורך ההדרכה בתנועה, הלימודים, הבגרויות, לימודי הנהיגה. כל ציוני הדרך בגיל טיפשעשרה. דיברנו על העתיד המשותף, כשנהיה גדולים ונתחתן... בכ"ז משהו הפריע לי. היומן שלי מאותה תקוםה מלא לבטים, כשמצד אחד אני אוהבת אותו, ומצד שני מרגישה שמשהו לא תקין... בגיל 18 הוא הלך לישיבת הסדר, ואני לשירות לאומי. בעוד שאני נחשפתי לתככים ולרוע של העולם האמיתי, הוא היה בחממה של הישיבה, פחות או יותר באותו המקום שהוא היה בתיכון, מנטאלית. פתאום התבהרה לי התמונה הכללית. פתאום יכולתי לראות מה מפריע לי: אני לא מאוהבת בו. אני אוהבת אותו. הוא כמו אח, לא כמו בעל. פתאום שמתי לב לפער שנפתח בינינו. הוא משך לכיוון דתי יותר, אני לכיוון דתי פחות. הוא רצה ללמוד בישיבה שנים, להיות רב ומורה. אני רציתי ללמוד פרסום, לעסוק בתחום ולפתח קריירה. הוא רצה לחכות עד שיהיה לפחות בן 26. אני רציתי להיות נשואה לכל המאוחר בגיל 22, אחרי סיום הלימודים. הוא לא ראה את זה. לא רציתי להכאיב לו. לאט לאט שכנעתי אותו שהוא רוצה להפרד ממני. זה עבד, והוא "לקח אותי לשיחה" 3 חודשים אח"כ, ואמר לי שהוא חושב שהתרחקנו ושאנחנו לא מתאימים, ולמרות שהוא אוהב אותי, הוא חייב להפרד ממני, ואולי, בעתיד, אם הדברים ישתנו, נחזור להיות יחד. חייכתי אליו, ליוויתי אותו לאוטובוס, והלכתי באנחת רווחה הביתה. <<ושנתיים אח"כ הוא שלח לי מכתב שהוא מתגעגע, שאני חסרה, שהוא חושב עלי, שהוא זקוק לתמיכה שלי, ושהוא מצטער שהוא נפרד ממני. אבל אני כבר הכרתי את בעלי, וכשהבחור התקשר כשלא הייתי בבית, אמא שלי אמרה לו שאני אצל החבר שלי, והוא לא יצר איתי קשר מאז>>

 

[אופטימום]

בת-ים שלי (פרסום שני)

1 אצלנו בשכונה, 15 שנים לאחור, חוץ מהכבלים הפירטיים לא היה הרבה מה לעשות. אז השכנים היו יושבים במרפסת ומחכים שקובי, הנהג מונית העצבני מהבניין ממול יגיע ויראה שתפסו לו את החניה החביבה עליו. שהוא הגיע, לא היה ערב בלי סרט אקשן (במקרה הקליל רק קללות אבל אם לשכנים היה ממש משעמם הם היו מדליקים אותו מלמעלה "קובי, יא פראייר, איך אתה נותן לו להגיד לך ככה" ואז זה היה מתפתח חחחחחחחח) משטרת בת ים רצתה לפתוח תחנה ליד החניה של קובי כדי לחסוך לה את הדרך חחחחחח בסוף מצאו פתרון מוסדר- סידרו לו חניית נכה כדי שלא יריב עם אף אחד על החניה חחחחחחח אבל לשכנים היה משעמם אז כל זר שחיפש חניה בשכונה שלחו אותו לחניה של קובי ואמרו לו שהנכה הזה כבר מת 7 שנים חחחחחחחחחח 2 כשהייתי ביסודי היה מקובל לסגור חשבונות במכות. בקיצור, היה איזה חננה אחד שכל הזמן איים להביא לי את בן דוד שלו שעלה מרוסיה והיה שם אלוף ברה"מ בהאבקות (הוא איים את זה בד"כ בזמן שישבתי עליו חחחחחחח). יום אחד הנורא מכל קרא והבן דוד עבר לגור בבת ים חחחחח. בקיצור, הבן דוד, 2 מטר גובה 2 מטר רוחב, לא יצאתי מהבית חצי שנה חחחחחח יום אחד אני יושב עם החבר´ה על הברזלים (אלא מה) והבן דוד עובר בצומת רוכב על אופניים...אני אומר לחבר´ה, אח, אם הוא היה נופל עכשיו...עוד לא סיימתי את המשפט ההוא הביא החלקה של 5 מטר...כל האופניים התפרקו חחחחחח גלגל אחד הגיע עד אלינו חחחחחחח והחבר´ה שלי מדליקים אותו שבגללי הוא נפל....הוא רדף אחרי עד חולון חחחחחחחחחחחח 3 אנחנו היינו גרים מול הצופים והתחביב שלנו לימי שלישי (ימי ההתכנסות שלהם) היה להתחיל עם הצופות (שהיו הכי יפות) ולהציק לצופים. אחד החברים היה מתכופף כאילו לקשור שרוך ושהיה עובר צופה תמים הוא היה מתרומם ומעיף אותו לשיחים ואח"כ הולך לעזור לו לקום חחחחחחח. בקיצור, יום אחד השטח נראה לנו קצת חשוד, יום שלישי, ואף צופה לא עובר ...כבר התחלנו לחשוש לחוג של יום שלישי חחחחחחח פתאום אנחנו רואים את כל השבט בא אלינו בלי חולצות ועם קרשים שהם אספו לבנות את הפארק שעשועים השנתי שלהם חחחחחחח מאז עברנו לשבת מול הסניף של הנוער העובד חחחחחחחח 4 אפרופו קומזיץ.... בת ים, לדעתי, היא המקום האחרון בארץ שכל איפה שאין בניין עושים בל"ג בעומר מדורה בגודל של קניון חחחחחחח הקטע המסובך הוא לאסוף קרשים ולסמן את העיגול של המדורה. אחרי שיצאנו פרייארים כמה ל"ג בעומרים החלטנו לעשות את המדורה הכי גדולה ולתפוס את השטח הכי גדול חחחחחח הקיצר, מסוכות כבר סימנו את העיגול שלנו עם אבנים ושמנו כמה ילדים קטנים שישמרו שאף אחד לא יפלוש חחחחחח אבל מה, סחבק וחבריו עצלנים, לא ילכו לחפש קרשים...הגיע ל"ג בעומר ואין לנו קרשים אז זוכרים את הפארק שעשועים מעץ מהסיפור הקודם שהצופים מקימים כל שנה? חחחחחחחחחח המדורות בשטח של הצופים באותו לילה נכנסו למיתולוגיה של בת ים חחחחחחחחחח 5 היה לנו בבניין גג שהיה שייך לאיזה זקן בן 200. לא היתה חוויה יותר גדולה בשבילנו כמו לשבת על הגג (קומה שמינית) ולהשקיף לים. אבל בדרך תמיד היה איזה חוכמולוג שהיה מצלצל בכל הדלתות של השכנים לבדוק אם הם בחיים חחחחחחחח יום אחד הזקן הזה חטף ת´קריז, אנחנו יושבים על בריכת המים על הגג, מתבוננים בשקיעה ופתאום אנחנו שומעים צעדים עולים בסולם. פתאום מופיע לנו הפרצוף של הזקן עם משקפיים עם תחתיות של בקבוק עראק חחחחחחח אנחנו מתחילים להתגלגל מצחוק עד שהוא מסיים לעלות (לקח לו חצי שעה חחחחח) ואז אנחנו רואים שהוא מחזיק ביד אקדח מימי נפוליון חחחחחחחח חבר שלי כמעט חטף התקפת לב הוא התחיל לברוח אחורה ונפל לבריכת מים חחחחחחח הזמנו לו מכבי אש שיחלצו אותו משם חחחחחחחח 6 אתמול בערב, קצת לפני שהלכתי הביתה, ביקשתי מהקאזה שיוריד לי 40 שירים שאהבתי באייטיז. הבוקר באתי וחיכו לי 37 שירים מקסימים, כל שיר מזכיר לי נערה אחרת, אירוע אחר. אני גדלתי באייטיז, עם הז´קטים והשרוולים המופשלים, השיער הארוך מאחור והחותלות. לעולם לא חשבתי שיום אחד האייטיז יהיו "תקופה" כמו הסבנטיז- זו הרי היתה תקופת ההתבגרות שלנו, היינו שם, אז איך פתאום היא הפכה ל"תקופה" ויש סרטי אייטיז, דיסקים של אייטיז וכל הסממנים האחרים. טוב, זה, וארבע השערות הלבנות שכבר יש לי, מלמדים שאין הרבה מה לעשות, אנחנו מזדקנים. אז אחד מהשירים היה Whos gonna drive you home ופתאום חשבתי על החמשושית (יש עדיין את המושג הזה?) החדשה שראיתי בטכס יום הזכרון, אני הייתי שמיניסט. עור ברונזה מרהיב ועיניים תכלת ים. לימים, התברר שיש לה חבר חייל (מושא תשוקתן של כל הנערות בבית הספר) והיא בנבחרת הכדורעף. הייתי מאוהב בה תקופה של חודשיים וכמובן שלא העזתי לעשות כלום בעניין, עד שהתאהבתי בילדה אחרת. לימים, גיליתי באתר חבר´ה, שאותה ילדה יפה נישאה לאחד החברים שלי מאז והם חיים באושר ועושר (אני מניח) עד עצם היום הזה. טוב, עכשיו התחלף השיר ( Hello ) והנה אני נזכר בסלואו הנצחי של כל המסיבות ובמיוחד בזו שרקדתי איתה במסיבה שארגנו על הגג של הזקן. כולם היו מאוהבים בה, היא בחרה בי ואני הייתי אדיש מדי. היא התחתנה עם חבר אחר ולא מזמן נודע לי שהם התגרשו. Somebodys watching me מזכיר לי את בת כתתי היפה, אחת הבלונדיניות היחידות בבית הספר, עדינה כמו בובת חרסינה, שהפכה לידידתי הטובה. חברי הטוב באותה תקופה היה מאוהב בה. את השיר הזה רקדנו במסיבה אצלה בבית. היא נפטרה מסרטן לפני כמה שנים. המממ...קצת מתגעגע לתקופה.

 

[אופטימום]

אירוע מהצבא (גילאים 18-21)

או עד 20

 

[הדרדסית הנשית]

אופטי אפשר גם גס..חיחיחיחיחי

כאילו משהו מהחיים אבל גס כזה...

ואולי תענה לשם שינויי לפני שאני אשלח בלי תשובה.

 

[צופה מהצד בעיון]

אופטימום - אתה ממש נראה משועמם

אתה והבננה שלך חחחחחחחחחחחחחח לא כל החיים סביב הבננה ובמיוחד לא סביב בננה אתה יודע בננה רכה - חחחחחחחחחחחח מילא מלפפון גזר אבל בננה מהילדות מה יקרה שתגיע לבגרות חחחחחחחחחח