חיים שכאלה ../images/Emo4.gif
מצטערת כי זוהי הודעתי..אך חייב לפרוק את אשר על ליבי...
פעם מזמן כשהייתי ילדה, חשבתי לתומי שגיל 40 זה זקן..כשהבטתי על הוריי באותו הזמן, חשבתי לעצמי : "איזה מבוגרים.." עם השנים נוכחתי להבין את דרך החיים אחרת, ככל שאנחנו גדלים ומתבגרים..הנפש חוזרת להיות כמו ילד קטן..ואל תשכחו זה הדבר שגם בגיל 90 אתה עלול לקבל טיפול כמו תינוק שרק נולד.. לפעמים אתה מפונק יותר, לרוב בלי שיניים, לפעמים לא עלינו מחתלים אותך ולפעמים אתה חסר אונים... וגיל 40 נשאר איפה שהוא מאחור ואת השנים לעולם לא תוכל להחזיר
אתמול אחר הצהרים בסביבות 17.30.. קיבלתי
מצמרר
. בת דודה של חברה התקשרה ובישרה "X (בעלה) של החברה נפטר." יום לפני הוא לא הרגיש טוב והלך להבדק. לאחר בדיקת א.ק.ג נתבשר כי עבר ארוע
קטן וכי באותו רגע של הבדיקה הכל בסדר.. הוא נתבקש להשאר בבית חולים להשגחה אך הוא סירב בכל תוקף וביקש להשתחרר הביתה
. יום לאחר מכן, החליט ללכת לרופאת המשפחה לבדוק שוב כי הרגיש קצת רע
נכנס לבדיקה ומשם כבר לא שב.. באותם רגעים קיבל דום
שיחת ה
צימררה את כל גופי..לא יכולתי לבקש לדבר איתה (עם החברה שלי) . בשעה 22.00 היתה הלוויה הלכתי עם כאב
גדול, נסעתי לשם עם הגרוש שלי... הגעתי לשם וראיתי אותה את החברה שלי..ליבי
היא היתה מעולפת..מה אומרים לה ? איך מחזקים אותה ? כל המשפחה שלה חיבקה אותי והודתה לי שהגעתי..
קמתי עם כאבי
אני רק חושבת על איך אפשר ורק גיל 40. יהי זכרו ברוך
מצטערת כי זוהי הודעתי..אך חייב לפרוק את אשר על ליבי...
