הנשים היו חלק מהמעד
הם לא היו לוחמות, אבל כמו שכבר אמרתי קודם, מלבד אחוז קטן גם הגברים עצמם לא היו לוחמים. הם היו פקידים מהוללים עם חרב. זה הפרדוקס הגדול של תקופת אדו, שבה האתוס הסמוראי הגיע לשיאו, אבל הסמוראים שפיתחו אותו כבר לא היו לוחמים. דווקא בגלל שהם כבר לא היו צריכים להקדיש זמן רב כל-כך למלחמות והיה להם זמן לפנאי, הם התפנו לעיסוקים אינטלקטואלים, אמנויות, פיתוח צורות לחימה למטרות לא-קרביות (מה שהיום נקרא אמנויות לחימה) וכדומה. הכבוד כמובן עדיין היה קיים, וסמוראים ביצעו ספוקו, אם כדאי לזכור שברוב המקרים זה היה עונש ש
נכפה עליהם. מי שלא היה רוצה להרוג את עצמו היה מוצא להורג בכוח. גם את זה אפשר לראות ב"סמוראי הדמדומים" (בכלל סרט מומלץ לכל מי שרוצה לראות איך באמת חיו סמוראים בשלהי תקופת אדו, בלי כל האידיאליזציות המערביות והיפניות). אם נחזור לנשים בכל אופן, היה להן כמובן איזה GIRI מסויים שבא מהמעמד, וברור שהן היו צריכות לרסן את עצמן יותר מנשות איכרים. היה מנהג נשי דומה לספוקו, שנקרא
Jigai 自害 ("פגיעה עצמית"). אני לא יודע עד כמה זה היה נפוץ בתקופת אדו (לפני תקופת אדו, הרבה נשים כמובן העדיפו להתאבד אחרי שבעליהן הפסידו בקרב, כי הן ידעו מה היה בא אח"כ), אבל אני יכול לחשוב שוב על דוגמה מסרט: זאטואיצ'י (החדש, של טאקשי קיטאנו). כדאי לקרוא גם כאן:
http://www.immortalgeisha.com/ig_bb/viewtopic.php?p=74195&sid=9d39cf15a176a7300023d34b4bb13f28
