חיים מחוץ לעבודה

[פני בובה]

חיים מחוץ לעבודה

deja vu 23 ידידנו העלה סוגיה חשובה: כמה מאיתנו באמת מנהלים חיים של ממש מחוץ לשעות העבודה? חלקנו סטודנטים, מה שהופך את המצב לעוד יותר מסובך, אבל מקולגות שטרם הגיעו לשלב הזה הבנתי שגם טרם לימודים המצב לא סימפטי לעובדים בעבודות שונות, שמוצאים את עצמם מנהלים חיים של: עבודה - מיטה - עבודה, ומדי פעם מוצאים כוח וערב פנוי לצאת עם חברים, אבל לא הרבה יותר מזה. איפה אתם נמצאים בתוך המירוץ הזה של רווח כספי מקסימלי? ספרו לנו על אפשרויות לקיום חיים עשירים ככל שניתן, אם אתם מכירים כאלו, שניתנים לשילוב עם עבודת משמרות שוחקת פיזית ורגשית. אני סקרנית לשמוע בעיקר את התשובות של הסטודנטים שביננו, אבל לא רק.

 

[מיקסי גירל]

זה מאוד תלוי תקופה

יש לי תקופות שאין לי כוח לשום דבר ואני רק רוצה לבוא הביתה אחרי משמרת, לאכול משו קטן ולהתמוטט למיטה, מקסימום איזה סרט או משו, ושום דבר מעבר לזה. בעיקר זה אמור לגבי ימים שנופל לי סידור עבודה בסופ"ש, שאז הייתי מקללת את אם-אמא של מי שעשה את סידור העבודה. מנגד אני זוכרת תקופות שלא הייתי דקה בבית, מהעבודה הייתי הולכת לפגוש חברים, לעשות שופינג, לשתות קפה, לאכול נקניקיות חריפות בקינג ג'ורג' באמצע הלילה. זה לא קבוע ואין לי רוטינה, ועכשיו כשאני לא עובדת אני נוטה יותר להתעצצ (אולי זה קשור גם למזגג האוויר ההפכפך), אבל שוב: זה תלוי בעונה ובטיב השכנה. העיקר שעושים מה שמרגישים שבא, ולא כי "חייבים" לצאת, או "חייבים" לישון לפני משמרת. לא כל החיים זה עבודה. צריך לדעת להנות בדרך. פ. -לא קוהרנטי במיוחד יצא לי, אבל שוין-

 

[פני בובה]

הזכרת לי תקופה אחרת

לפני שהתחלתי ללמוד, כשעוד גרתי אצל ההורים והיה לי אוטו צמוד, גם הייתי יוצאת לבלות או לחברים מייד אחרי העבודה, וקרה לי כמה פעמים שנרדמתי אצל החברים, ההורים כבר התרגלו לקבל sms בלילה שאני נשארת לישון אצל חברים כי לא היה לי כוח לנהוג חזרה הבייתה, ומהחברים הייתי נוסעת ישר לעבודה. זו הייתה תקופה נחמדה...

 

[אקונומיקה]

יש חיים ואפילו הרבה.

מעבר לעבודה וללימודים אני מוצאת עוד זמן להתנדב, ומשתדלת לעשות זאת אחת לשבוע. מעבר לכך, בקבוצת החברים שלי הדלת אל בית האחר תמיד פתוחה, אפשר לשבת עם ההורים וכו', חוצמזה ששני ידידים טובים שלי עובדים בעסק של אמא שלי, ככה שיוצא לא מעט שהם מגיעים בשביל לשבת עם אמא שלי ונשארים איתי. לא תמיד יש הרבה זמן ויש פעמים שהעבודה לוחצת ועובדים על 120%. אבל משתדלים לגנוב שעה פה שעה שם בשביל לצאת שפויים מכל העניין.

 

[Black Star]

המצב משתפר לאחרונה ../images/Emo13.gif

האמת שרוב השנה די ניהלתי חיים על "טייס אוטומטי" - עבודה שלוקחת לי את רוב היום (בממוצע 10 שעות ביום...), לפעמים מהעבודה קפצתי לקניון לעשות שופינג, או לשבת לקפה עם חברים, אבל לא הרבה מעבר. את היום החופשי גם הקדשתי לשופינג ובילויים עם חברים, ומדי פעם שיעור מחול (אני רקדנית בעברי). עכשיו התחלתי לחזור לעניין הריקוד באופן יותר רציני - אני מתחילה רק עכשיו אז אני עוד לא יכולה לדעת מה יהיה, אבל זה אומר לרוץ מהעבודה ישר לשיעורי בלט ומודרני ו/או לחזרה של הלהקה, ונקווה שזה יסתדר, כי יש לנו תקופה מאוד לחוצה בעבודה (אין נציגים) - אבל אין דבר שעושה לי אושר יותר גדול מלרקוד. והמצחיק הוא, שדווקא כשאני יותר פעילה, אני מרגישה שיש לי יותר שעות ביום - אולי כי ככה פשוט הייתי מגיעה הביתה, נופלת שדודה - מול הטלוויזיה, או המחשב, או טלפון, ולא עושה שומדבר יעיל, והרגשתי שזה מבזבז לי את הזמן. ברגע שעושים יותר דברים - מוצאים לכולם זמן.

 

[haych]

אצלי...

אין יותר מדי זמן. בגלל שאני לא סובלת משמרות בוקר, יוצא לי לעבוד בערך פעם בחודשיים, וגם זה רק כי יש לי תוכניות. בשאר הזמן, אני חוזרת הביתה בין 21:00 ל-22:30, ככה שאין ממש זמן. עם החברות מהבית אני נפגשת בעיקר ביום החופשי שלי. בגלל שהעבודה מלאה בחבר'ה צעירים, יוצא להפגש ביחד הרבה פעמים ובמקרים כאלה אני מוותרת על שעות שינה כי אני לא מוכנה שהעבודה תשתלט לי על החיים. אם אני באמת רוצה לצאת לאנשהוא-אני אעשה את זה בכל מחיר. הבעיה מתחילה בסופ"שים, במיוחד עם חברה אחת. היא לומדת בת"א וחוזרת הביתה בימי שישי, ובמוצ"ש כבר חוזרת לת"א. בגלל שהכסף הטוב הוא שישי-שבת לא יוצא לי לפגוש אותה כי אני עובדת כל סופ"ש, ובשישי אחרי 12 שעות עבודה אין לי כח להפגש או שהיא עייפה מהשבוע והולכת לישון מוקדם, ובשבת עד שאני חוזרת מהעבודה היא כבר מדרימה.

 

[RReuTT]

אם היו לי כאלה

הייתי שמחה לתת את הנוסחה אבל סורי, לא קיים אצלי המושג "חיים עשירים ככל שניתן" זה בעיקר "עבודה - מיטה - עבודה" גם את הכח למצוא סוף שבוע וערב פנוי לצאת עם חברים אין לי.