חיים כהן...
היי... למדתי אצלך בשנת 2000 או 2001 (אני כבר לא זוכרת) טאקוונדו והתגוננות רחוב. לצערי לא יכולתי להמשיך וללמוד בגלל רצועה בברך שנקרעה לי (לא בשיעור שלך
). במהלך אותם חודשים שלמדתי אצלך קיבלתי המון דברים (!!!). אתה אדם מלא חום ואמפטיה כלפי הסובבים אותך. נדהמתי כל פעם מחדש לראות בסיום השיעורים שלנו את כל הזאטוטים רצים אליך ושואלים שאלות ואתה, ענית לכולם בסבלנות, בגובה העיניים, תוך כדי שהם יושבים על ברכיך. (לגלות לך סוד? בליבי הצטערתי על כך שאני לא בגילם....
) בשיעור האחרון שהגעתי אליו לא הפסקתי להביט בך. בכיתי בלב על כך שאיאלץ להפסיק לבוא לשיעורים... כ"כ נהנתי בהם! כשהגעתי בבית בכיתי גם לכרית. היה לי ממש קשה לעזוב... לא אשכח גם את היום שבו ראית אותי עצובה וניגשת באמצע האימונים לשאול אם קרה משו... עמדו לי דמעות בעיניים כשאמרתי לך שלאימי אין כסף להמשיך ולשלם לחוג. ואתה? זוכר מה אמרת לי? "אז מה L.L.B! אני לא מוותר עלייך. את תמשיכי ותגיעי. שמעת אותי? אני לא מוכן" "ומה עם הכסף?", שאלתי. "אל תדאגי לזה". הבטחת לי שאם אמשיך להתאמן אזכה במדליה בבוא היום. הבטחת ואני הייתי בשמיים... לא הבנתי איך אתה אומר את זה. הרגשתי כ"כ אפס, כישלון... אני זוכרת שנתת אותי בתור דוגמא כמה וכמה פעמים. אם זה בתרגילים שביצעתי בדייקנות, אם זו הגמישות... דירבנת אותי להיכנס לקרבות עם שאר התלמידים... אפ'פעם לא הסכמתי. אפילו לקרב סטירות, הקרב הכי "פשוט" לא הייתי מוכנה להיכנס... אם רק היית יודע למה... פחדתי חיים. מצד אחד פחדתי מהתוקפנות האדירה שיש בי, פחדתי שאפגע במישו בצורה קשה. ומצד שני פחדתי מהפלאשבקים שיעלו לי בהמלך הקרב... כן חיים. עברתי פגיעה מינית שנמשכה כמה וכמה שנים בילדותי. זו הסיבה שבגללה הגעתי לטאקוונדו. וכמו שאמרתי - קיבלתי הרבה יותר מ"טאקוונדו" והתגוננות". למדתי אנושיות מהי. אין מילים בפי... מודה לך ממעמקיי נשמתי על הנתינה האינסופית שלך ועל האמונך שלך בי.
L.L.B
היי... למדתי אצלך בשנת 2000 או 2001 (אני כבר לא זוכרת) טאקוונדו והתגוננות רחוב. לצערי לא יכולתי להמשיך וללמוד בגלל רצועה בברך שנקרעה לי (לא בשיעור שלך