חיים בפגיה

Mr RK

New member
חיים בפגיה

כבר עברו 15 יום, חצי חודש, מהיום שרומי נולדה. לאט לאט אנחנו לומדים לשלב את הפגיה לתוך החיים שלנו, מה לקחת לבית החולים, מתי אוכלים, מתי חוזרים, איך ממלאים מצברים. לומדים מה כל ביפ אומר מאיזה צריך להתרגש ומאיזה אפשר להתעלם (שמתי לב שלפעמים לרגע אחד שילוב הצפצופים של המוניטורים השונים, של האזעקות השונות ושל המכשירים השונים יוצר מנגינה). כבר התרגלתי לאירועים שהיא עושה... ברדיקרדיות קצרות, איך לעורר אותה...ופרט לאירועים הללו רומי יציבה למדיי, אחוז החמצן שהיא מקבלת דרך הופוטרם נע בין 21-30 בלחץ של 5... היא סופגת לחלוטין את כל מה שנותנים לה לאכול למרות שהורידו אותה קצת בכמות, מ23 מ"ל כל 4 שעות, ל20 מ"ל מכיוון שהדוקטוס שלה עדיין פתוח למדיי ומנסים על ידי הגבלת נוזלים והוספת פוסיד לאוכל לעזור לסגירה שלו... משהו קטן שהמיס לי את הלב היום, הסתכלתי עליה ישנה, ואז מתוך שינה פיהוק עמוק כזה, מכל הלב...
 

Elanor Rigby

New member
יפה של אמא


היא עושה לי התקפי לב עם הברדיקרדיות האלה... וכל פעם שזה קורה לה האחות שאחראית עליה לא נמצאת או עסוקה עם תינוק אחר, ואני מוצאת את עצמי צורחת שמישהו יבוא אליה.
 
אני יכולה להבין את הלחץ והצריחה שיוצאת בזמן ל

חץ. הרבה פעמים הייתי נלחצת בפגיה והאחיות ורופאים היו מנסים להרגיעה. פעם אחת לא יכולתי לנשום מרב לחץ.
 

tuvia444

New member
כמה שאני עוקבת

אחרי הדיווחים שלך. אני כל כך מקווה שהעניינים בפגיה יתקצרו ככל האפשר ועם כמה שפחות דברים מלחיצים. טוב שאתם מתחילים להבין מי נגד מי, שיהיה בהצלחה וכמה שאפשר בקלות.
 
נשמע טוב בסך הכל


איזה מתוקה קטנה. שיהיה שבוע טוב, שיביא עמו רק התקדמות, סגירת דוקטוס סופית וגרמים נוספים של מתיקות
 
למעלה