חיים בפגיה
כבר עברו 15 יום, חצי חודש, מהיום שרומי נולדה. לאט לאט אנחנו לומדים לשלב את הפגיה לתוך החיים שלנו, מה לקחת לבית החולים, מתי אוכלים, מתי חוזרים, איך ממלאים מצברים. לומדים מה כל ביפ אומר מאיזה צריך להתרגש ומאיזה אפשר להתעלם (שמתי לב שלפעמים לרגע אחד שילוב הצפצופים של המוניטורים השונים, של האזעקות השונות ושל המכשירים השונים יוצר מנגינה). כבר התרגלתי לאירועים שהיא עושה... ברדיקרדיות קצרות, איך לעורר אותה...ופרט לאירועים הללו רומי יציבה למדיי, אחוז החמצן שהיא מקבלת דרך הופוטרם נע בין 21-30 בלחץ של 5... היא סופגת לחלוטין את כל מה שנותנים לה לאכול למרות שהורידו אותה קצת בכמות, מ23 מ"ל כל 4 שעות, ל20 מ"ל מכיוון שהדוקטוס שלה עדיין פתוח למדיי ומנסים על ידי הגבלת נוזלים והוספת פוסיד לאוכל לעזור לסגירה שלו... משהו קטן שהמיס לי את הלב היום, הסתכלתי עליה ישנה, ואז מתוך שינה פיהוק עמוק כזה, מכל הלב...
כבר עברו 15 יום, חצי חודש, מהיום שרומי נולדה. לאט לאט אנחנו לומדים לשלב את הפגיה לתוך החיים שלנו, מה לקחת לבית החולים, מתי אוכלים, מתי חוזרים, איך ממלאים מצברים. לומדים מה כל ביפ אומר מאיזה צריך להתרגש ומאיזה אפשר להתעלם (שמתי לב שלפעמים לרגע אחד שילוב הצפצופים של המוניטורים השונים, של האזעקות השונות ושל המכשירים השונים יוצר מנגינה). כבר התרגלתי לאירועים שהיא עושה... ברדיקרדיות קצרות, איך לעורר אותה...ופרט לאירועים הללו רומי יציבה למדיי, אחוז החמצן שהיא מקבלת דרך הופוטרם נע בין 21-30 בלחץ של 5... היא סופגת לחלוטין את כל מה שנותנים לה לאכול למרות שהורידו אותה קצת בכמות, מ23 מ"ל כל 4 שעות, ל20 מ"ל מכיוון שהדוקטוס שלה עדיין פתוח למדיי ומנסים על ידי הגבלת נוזלים והוספת פוסיד לאוכל לעזור לסגירה שלו... משהו קטן שהמיס לי את הלב היום, הסתכלתי עליה ישנה, ואז מתוך שינה פיהוק עמוק כזה, מכל הלב...
