חייל מופנם

p a u l e

New member
חייל מופנם

בני כבר שלוש שנים בצבא ובימים האחרונים לא ממש שקטה.הוא בצד אחד מעוכזב לא להיות בקרבות בצד שני לא יוצר קשר ולא מעוניין שאני אצור קשר.יתכן שהוא לא מספר לי הכל.לא נוח לי כרגע.
 
ניסית להתקשר למפקד

או למישהוא מהחברים שאיתו? אני מאמינה בתחושות הבטן של ההורים ולכן הייתי מנסה למצוא דרך עקיפה לברר מה איתו. מצד שני את יכולה לסמס לו שאת ממש דואגת ואת מבקשת שיסביר לך מה קורה. תלוי, לפעמים הם נסגרים ומחכים שמישהוא יפרוץ בכוח את החומה כדי לשתף. בהצלחה.
 

oshiko

New member
מה הרקע לאכזבה?

האם הוא חייל קרבי שלא שותף? האם היה קרבי ויצא מסיבה כלשהי?
 

p a u l e

New member
תודה

תודה לכל המגיבים!! בני קצין של חיילים באימון מתקדם בסיירת גולני וזאת הסיבה שהוא לא שותף ללחימה.ובנוסף רואה את חבריו נלחמים ונהרגים לכן הוא מאוכזב.יצרתי קשר אתמול והוא נשמע עדיין די מדוכא.אנחנו לא הורים שמסוגלים להתקשר למפקדים וגם הוא לא היה רוצה בזה ומכבדים את דעתו. תודה
 

oshiko

New member
אני מבין מאיפה זה בא

גם הבן שלי בפלס"ר (נח"ל) ורמת המורעלות שם גבוהה. הרצון להיות ביחד עם הצוות שלך הוא טבעי. המלחמה תופסת כל אחד במצב נתון. הוא באותה מידה יכול היה להיות לפני סיום מסלול, או אחרי שחרור בלי שיבוץ למילואים, או בקק"צ, וגם אז לא להילחם עם חבריו. ככה זה, ובטוח שקצין בפלס"ר ברמתו מבין את זה. צריך לעשות את המיטב במצב ובתפקיד שזה תופס אותך.
 

Rainbow100

New member
שמעתי מספר לוחמים שהביעו

אכזבה עצומה על כך שלא שותפו בקרבות בצפון וזאת למרות שהם היו עסוקים מאד במקומות אחרים... מן תחושה שכל הפוקוס נימצא בצפון בלחימה וזה ממש לא המצב. בכל מקום לכל חייל יש את התפקיד החשוב שלו. לא הבנתי מתוך דבריך למה הוא מאוכזב. הוא ביחידה לא קרבית? הוא ביחידה קרבית וכל החבר'ה שלו בקרבות (בצפון ? בדרום?). ורק הוא לא? התפקיד שלנו כהורים הוא לא פשוט ויש קו דק שמפריד בין ללחוץ עליהם לשתף אותנו לבין לידע אותם שאנחנו תמיד תמיד קשובים ותומכים בהם ובו בזמן להיות תמיד עם אצבע על הדופק . לא פשוט התפקיד הזה.
 
למעלה