חייל בודד 1
כחייל בודד בשרות סדיר, היה לי מזל ואומצתי על ידי קבוץ בצפון. קיבלתי מספר לכביסה, תא לבגדים במחסן הבגדים, וחדרון קטן בצריף ישן בשולי שכונת מגורים בקבוץ. בימים האלה הייתי האדם המאושר ביותר במזרח התיכון. לפתע הייתי שמח עם כול המחלקה ליציאה הביתה. הייתי חוזר עם בגדים נקיים ומגוהצים, מקבל חבילות. בילוי בפאב המקומי בליל שישי. ובמיוחד הבית החם הרגוע של כוס קפה ועוגה של אמא מאמצת. אימוץ של עובר אורח, מתנדב/ת חייל שבא להתארח זה מנהג מופלא שקיים בקבוץ. אשה קטנה עבת בשר בשנות החמישים, אם לשני בנים שחיים בארה"ב. התאלמנה מבעלה לפני עשור, נעלה את ליבה עם מנעול, ובמרץ בלתי נלאה עסקה בכל התנדבות. עם הזמן נהיינו ידידים של ממש. בערב שישי ישבנו משוחחים בשקט כמעט בלחש על כל בעיה, ובשבת מספר לה על מתנדבת שעלתה בחכה, או מזמוז מוצלח עם בת. בערב שישי אחד, של חורף גשם, רוח סוערת וקור מקפיא, אמרה שמוטב שאשן אצלה. לך אמרה, החדר דולף, אין לך תנור, תחזור מבילוי לישון כאן, הכין לך את הספה. שתוי מבירה לאחר שעות של ניסיונות נואלים להצמיד לגופי בעלת עיניים שנתנו הבטחה. נכנסתי בשקט לחדר החם, נכנס למקלחת קטנה משיל את בגדי מנסה להכניע בידי אבר סורר, זקוף מנופח בחשיבות עצמית, מתלבט איך אפשר להשתין לאסלה עם קצה מכוון למנורה, הפתרון כמובן הוא פשרה. אוסף את בגדי לוקח מגבת לטשטש את עיכבות הפליטה הבלתי נמנעת במיטה, ויוצא מסונוור מהחשיכה מגשש את דרכי למיטה. החשיכה מתבהרת ואני רואה אותה בפיג'מה עם כוס תה ביד. אני מנסה ללכת על "הצד" להסתיר את הזיקפה, מסתתר מתחת לשמיכה. והיא מתישבת לידי במיטה, צוחקת חוקרת. למה את לא ישנה ? אני שואל, דאגתי לך היא עונה. אני פשוט מתרוממם ונותן לה נשיקה על כל לחי, וריח של שדה פרחים ניחוח של רפת רחוקה, ואולי אני חושב זה הרגע המאושר של חיי. אני מבינה שלא הלך לך עם אף אחת הערב היא ממשיכה, ואני מחייך ומחזיק את הזיקפה מתחת לשמיכה. היא מלטפת לי את הפנים, היד יורדת ומלטפת את החזה, והלב פועם בפרעות מנסה לזנק מהחזה. אני לא מצליח להבין את המשפטים השקטים, רק את כל נשימתי הקולנית אני שומע על רקע נגינת דבריה. היד מלטפת בודקת את רצעות שרירי ביטני וחלצי בעוויתות נמתחים ללא שליטה להתמסר למגע ידה. וכולה מתכופפת לעברי, חש את פלנל חולצתה על עורי בזמן שידה גולשת לאברי. מחליקה עליו בעדינות, לופתת אותו מעבירה לאורכו בחוזקה, ולוחשת לי תגמור מתוק תרגע. ואני כולי מתפתל מתכווץ ונמתח ויורה בצעקה מתך אחר מתך. הגוף נרגע אני מחבק אותה בכל כוחי, היא צוחקת תן לי לנגב אותך הכל רטוב כאן. אני מתנגב הלום, היא הלכת למטתה. חושך לפני בוקר יורד. בהחלטה ניגש לחדרה, ניכנס לידה מחבק אותה ומנשק אותה מתעורר מקרבתה.
כחייל בודד בשרות סדיר, היה לי מזל ואומצתי על ידי קבוץ בצפון. קיבלתי מספר לכביסה, תא לבגדים במחסן הבגדים, וחדרון קטן בצריף ישן בשולי שכונת מגורים בקבוץ. בימים האלה הייתי האדם המאושר ביותר במזרח התיכון. לפתע הייתי שמח עם כול המחלקה ליציאה הביתה. הייתי חוזר עם בגדים נקיים ומגוהצים, מקבל חבילות. בילוי בפאב המקומי בליל שישי. ובמיוחד הבית החם הרגוע של כוס קפה ועוגה של אמא מאמצת. אימוץ של עובר אורח, מתנדב/ת חייל שבא להתארח זה מנהג מופלא שקיים בקבוץ. אשה קטנה עבת בשר בשנות החמישים, אם לשני בנים שחיים בארה"ב. התאלמנה מבעלה לפני עשור, נעלה את ליבה עם מנעול, ובמרץ בלתי נלאה עסקה בכל התנדבות. עם הזמן נהיינו ידידים של ממש. בערב שישי ישבנו משוחחים בשקט כמעט בלחש על כל בעיה, ובשבת מספר לה על מתנדבת שעלתה בחכה, או מזמוז מוצלח עם בת. בערב שישי אחד, של חורף גשם, רוח סוערת וקור מקפיא, אמרה שמוטב שאשן אצלה. לך אמרה, החדר דולף, אין לך תנור, תחזור מבילוי לישון כאן, הכין לך את הספה. שתוי מבירה לאחר שעות של ניסיונות נואלים להצמיד לגופי בעלת עיניים שנתנו הבטחה. נכנסתי בשקט לחדר החם, נכנס למקלחת קטנה משיל את בגדי מנסה להכניע בידי אבר סורר, זקוף מנופח בחשיבות עצמית, מתלבט איך אפשר להשתין לאסלה עם קצה מכוון למנורה, הפתרון כמובן הוא פשרה. אוסף את בגדי לוקח מגבת לטשטש את עיכבות הפליטה הבלתי נמנעת במיטה, ויוצא מסונוור מהחשיכה מגשש את דרכי למיטה. החשיכה מתבהרת ואני רואה אותה בפיג'מה עם כוס תה ביד. אני מנסה ללכת על "הצד" להסתיר את הזיקפה, מסתתר מתחת לשמיכה. והיא מתישבת לידי במיטה, צוחקת חוקרת. למה את לא ישנה ? אני שואל, דאגתי לך היא עונה. אני פשוט מתרוממם ונותן לה נשיקה על כל לחי, וריח של שדה פרחים ניחוח של רפת רחוקה, ואולי אני חושב זה הרגע המאושר של חיי. אני מבינה שלא הלך לך עם אף אחת הערב היא ממשיכה, ואני מחייך ומחזיק את הזיקפה מתחת לשמיכה. היא מלטפת לי את הפנים, היד יורדת ומלטפת את החזה, והלב פועם בפרעות מנסה לזנק מהחזה. אני לא מצליח להבין את המשפטים השקטים, רק את כל נשימתי הקולנית אני שומע על רקע נגינת דבריה. היד מלטפת בודקת את רצעות שרירי ביטני וחלצי בעוויתות נמתחים ללא שליטה להתמסר למגע ידה. וכולה מתכופפת לעברי, חש את פלנל חולצתה על עורי בזמן שידה גולשת לאברי. מחליקה עליו בעדינות, לופתת אותו מעבירה לאורכו בחוזקה, ולוחשת לי תגמור מתוק תרגע. ואני כולי מתפתל מתכווץ ונמתח ויורה בצעקה מתך אחר מתך. הגוף נרגע אני מחבק אותה בכל כוחי, היא צוחקת תן לי לנגב אותך הכל רטוב כאן. אני מתנגב הלום, היא הלכת למטתה. חושך לפני בוקר יורד. בהחלטה ניגש לחדרה, ניכנס לידה מחבק אותה ומנשק אותה מתעורר מקרבתה.