sunshine58
New member
חיילת שצריכה עזרה...
אני לא בטוחה אם זה הפורום הנכון אבל אני מניחה שכן. קודם כל אני חייבת להגיד שפורומים כאלה הם פשוט גדולה, המקום והעזרה שהם נותנים לאנשים היא עצומה ושפשוט אין איך לומר עליה תודה אבל בכל זאת אומר תודה ואני מפנה את התודה הזאת לכל אחד מהאנשים שמקדיש מעט מהזמן שלו לעזור לאחד מהאנשים שפה. ולסיבה שפתחתי את ההודעה: אני לא אזדהה בשמי אז אתחיל יש מהיי
אני בת 20 משרתת בבסיס מדהים עם אוכלוסיות מיוחדות, אני מפקדת טירונים על חיילים עם סעיפים נפשיים שזה אומר חיילים שמקבלים התקפי חרדה,מרטבים בלילה, לוקחים כדורים נגד דיכאון,OCD ,אספרגר וכל אחד והסיפור שלו, חיילים מקסימים ועבודה נהדרת שאי אפשר לתאר את הסיפוק במילים כמובן שהיא יכולה להיות קשה אבל אני לוקחת את זה למובן המאתגר,אני מאוד מרגישה שמצאתי את מקומי בצבא שמעריכים אותי ושיש לי חברות,הבעיה שלי היא בבית ועם עצמי. לאורך כל הילדות שלי היו לי עליות ומרדות כמו לכל אחת בגיל ההתבגרות ,אך יום אחד הבנתי שזה עליות וירידות קצת שונות משל כולם, בנסיעה לבסיס החלטתי עם עצמי שאני פשוט לא חייבת לחיות ככה ושיש פתרון לדברים האלה ואני לא חייבת לחיות ככה,פניתי לקבנית שלנו (שהיא גם עובדת עם החיילים שלנו) היא מקסימה ,אוהבת תומכת פשוט אין לי מילים! אנחנו בתחילתה של הטיפול ואני יודעת שיש עוד דרך ארוכה אך עכשיו הגעתי לשלב שבו החלטנו שאנחנו הולכות להיכנס יותר לעמוק לפתוח דברים שיכאבו, אני סומכת עליה ויודעת שהיא תהיה פה בשבילי,הפחד שלי שלא נסיים את הטיפול עד השחרור שלי שהוא אומנם עוד רחוק (עשרה חודשים אפילו יותר) ושאני אהפוך להיות תלותית בה. איך אתה יודע שנעשית תלותי במטפל שלך ? אני בשלב שבו אני צריכה לבחור האם לקחת כדורים או לא וממש קשה לי עם זה,אמי לוקחת כדורים נגד דיכאון ואני יודעת שאם אני אדבר איתה לגבי לקיחת כדורים היא תגיד לי ישר כן, גם בעבר כשהייתי בתיכון בתקופה לא טובה היא שלחה אותי לרופאת משפחה שנתנה לי כדורים נגד דיכאון ללא איבחון וללא טיפול פסיכולוגי מאז קשה לי מאוד לקבל את עניין הכדורים. ובעצם האמת היא שאני לא בדיוק יודעת מה אני מנסה לומר פה אני פשוט מעוד מלאת חששות ואני לא כ"כ יודעת להסביר את עצמי. ראו את זה כסתם פריקה ובכל זאת אם יש למישהו משהו להגיב אני מאוד אשמח
אני לא בטוחה אם זה הפורום הנכון אבל אני מניחה שכן. קודם כל אני חייבת להגיד שפורומים כאלה הם פשוט גדולה, המקום והעזרה שהם נותנים לאנשים היא עצומה ושפשוט אין איך לומר עליה תודה אבל בכל זאת אומר תודה ואני מפנה את התודה הזאת לכל אחד מהאנשים שמקדיש מעט מהזמן שלו לעזור לאחד מהאנשים שפה. ולסיבה שפתחתי את ההודעה: אני לא אזדהה בשמי אז אתחיל יש מהיי
אני בת 20 משרתת בבסיס מדהים עם אוכלוסיות מיוחדות, אני מפקדת טירונים על חיילים עם סעיפים נפשיים שזה אומר חיילים שמקבלים התקפי חרדה,מרטבים בלילה, לוקחים כדורים נגד דיכאון,OCD ,אספרגר וכל אחד והסיפור שלו, חיילים מקסימים ועבודה נהדרת שאי אפשר לתאר את הסיפוק במילים כמובן שהיא יכולה להיות קשה אבל אני לוקחת את זה למובן המאתגר,אני מאוד מרגישה שמצאתי את מקומי בצבא שמעריכים אותי ושיש לי חברות,הבעיה שלי היא בבית ועם עצמי. לאורך כל הילדות שלי היו לי עליות ומרדות כמו לכל אחת בגיל ההתבגרות ,אך יום אחד הבנתי שזה עליות וירידות קצת שונות משל כולם, בנסיעה לבסיס החלטתי עם עצמי שאני פשוט לא חייבת לחיות ככה ושיש פתרון לדברים האלה ואני לא חייבת לחיות ככה,פניתי לקבנית שלנו (שהיא גם עובדת עם החיילים שלנו) היא מקסימה ,אוהבת תומכת פשוט אין לי מילים! אנחנו בתחילתה של הטיפול ואני יודעת שיש עוד דרך ארוכה אך עכשיו הגעתי לשלב שבו החלטנו שאנחנו הולכות להיכנס יותר לעמוק לפתוח דברים שיכאבו, אני סומכת עליה ויודעת שהיא תהיה פה בשבילי,הפחד שלי שלא נסיים את הטיפול עד השחרור שלי שהוא אומנם עוד רחוק (עשרה חודשים אפילו יותר) ושאני אהפוך להיות תלותית בה. איך אתה יודע שנעשית תלותי במטפל שלך ? אני בשלב שבו אני צריכה לבחור האם לקחת כדורים או לא וממש קשה לי עם זה,אמי לוקחת כדורים נגד דיכאון ואני יודעת שאם אני אדבר איתה לגבי לקיחת כדורים היא תגיד לי ישר כן, גם בעבר כשהייתי בתיכון בתקופה לא טובה היא שלחה אותי לרופאת משפחה שנתנה לי כדורים נגד דיכאון ללא איבחון וללא טיפול פסיכולוגי מאז קשה לי מאוד לקבל את עניין הכדורים. ובעצם האמת היא שאני לא בדיוק יודעת מה אני מנסה לומר פה אני פשוט מעוד מלאת חששות ואני לא כ"כ יודעת להסביר את עצמי. ראו את זה כסתם פריקה ובכל זאת אם יש למישהו משהו להגיב אני מאוד אשמח