חיילת והפרעת אכילה

[זהו שמי1]

חיילת והפרעת אכילה

שלום. אני אמא לחיילת שמגיעה הביתה פעם בשבועיים. בת כמעט 19. גם לפני יציאתה לשירות היא אכלה מעט מאוד. הכרחנו אותה לאכול. כעת מסתבר שהיא אוכלת מעט מאוד. קורנפלקס עם חלב וקצת פחמימות. לדבריה היא לא נהנית מאוכל והיא אוכלת רק כדי לא למות. היא לא בתת משקל אבל אני חוששת שהיא בדרך לשם. היא כבר היתה אצל דיאטנית אולם לא מיישמת את ההנחיות . לוקחת ויטמין D וברזל כי יש לי אנמיה. האם נתקלתם תופעה כזו ובהשלכותיה? אנו מתלבטים האם להעלות את רמת ההתערבות (היא בגירה) וחוששים ממעגל קסמים של אנמיה וחוסר תאבון ואז ירידה במשקל.
תודה רבה.
זהו שמי1.

 

[שמש157]

אני לא אשת מקצוע אבל

עד שתענה מנהלת הפורום שהיא כן אשת מקצוע אוכל לכתוב כמה דברים..
קודם כל, את מתארת שגם לפני היציאה לשירות היא אכלה מעט. האם היא תמיד הייתה ככה או שבכל זאת מדובר בתופעה יחסית פתאומית?
למיטב ידיעתי, ירידה בתיאבון יכולה לנבוע מכל מיני סיבות- גם נפשיות- הפרעת אכילה אבל לא בהכרח, גם דיכאון יכול לגרום לירידה בתיאבון ומניחה שעוד דברים...
ומאמינה שיכולות להיות גם סיבות פיזיולוגיות לכך, אבל אני לא מספיק מכירה או יודעת...
האם אתם חשים בשינוי גם במצב הרוח הכללי שלה?
התעסקות מרובה במראה חיצוני בדגש על רזון/ פחד מהשמנה?
אלה שאלות שנראה לי יעזרו לכוון במה מדובר.
בכל מקרה, לגבי שאלתך האם להעלות את רמת המעורבות, התשובה הכללית שלי (ושוב, לא כאשת מקצוע, אבל כן בתור מישהי שחוותה בעבר הפרעת אכילה בגיל דומה) היא שכן, כי אתם ההורים שלה ואוהבים אותה ודואגים לה והיא חשובה לכם, אז זה לא ממש משנה שהיא בגירה, אם היא סובלת ממשהו, היא זקוקה לכם. אבל כן הייתי חושבת על דרך לעשות את זה שלא תיצור אצלה התנגדות אלא כן תירתום אותה מתוך כך שתחוש את האהבה והדאגה שלכם אליה.

 

[noa144]

שלום לך וברוכה הבאה

אני מסכימה עם שמש מתחתי, שאכן בתור המשפחה שלה - יהא הגיל של בתך אשר יהא - יש באפשרותכם לסייע לה.
אין אפשרות לדעת בוודאות ממה שפירטת אם אכן מדובר בהפרעת אכילה כאבחנה, כלומר ייתכן שגם מדובר בסיפמטום להפרעה אחרת (לדוגמה דיכאון, שעלול גם לגרור חוסר תאבון משמעותי במקרים מסוימים). לכאן או לכאן, יש צורך בהתערבות.
צריך לעשות זאת בצורה המכילה והמסייעת ביותר, באופן שלא יגרום לעוד התנגדות מצד הבת שלך, או שיגרום להתנגדות מינימלית..
לדוגמה, ניסיונות של המשפחה לשכנע אותה לאכול, להורות לה לאכול, להציב אולטימטומים, לקנות "דברים מפתים" שהיא אוכלת, הם לרוב אינם יעילים, וגוררים תגובה הפוכה.
יש צורך לעשות איתה שיחה, להסביר את הדאגה הכנה שלכם, ולשאול אותה אם יש משהו שהיא חושבת שיכול לעזור. כמובן להסביר שהמצב אינו יכול להישאר כמות שהוא.
מאחר והיא במסגרת צבאית, אני חושבת שהאפשרות היחידה היא דרך הקב"ן של היחידה.
זה השלב שחשוב שיראו אותה ולא יפספסו אותה, ולא יוותרו עליה.