אוף, איזה יום מתיש
כך כל שמחתי שהנסיך לא היה צריך להתיצב ברכבת מוקדם בבוקר, כי יש לו תור לב"ח 10 בחיפה ב13:00. שמחתי שלא אצטרך לקום מוקדם בבוקר, ואוכל להביא אותו ב11 לרכבת וזהו. אז זהו, שלא.... זה התחיל אמנם בזה שהקפצתי אותו לרכבת ב11.
חיבוק נשיקה, פרידה. התחלתי ליסוע חזרה. ואז נזכרתי שהוא אסטרונאוט. טלפנתי: "יש מחסנית? יש דיסקית?" התגובה: "אופס, אמא, שכחתי". הוא שכח את הדיסקית בבית. (שוב). חזרתי לתחנת הרכבת.
אספתי אותו+ התרמיל הענק. חזרנו הביתה, אספנו את הדיסקית. היה מאוחר כבר לרכבת ולאוטובוסים, אז החלטתי ליסוע עד חיפה. נסענו. עוד קצת זמן איכות עם הנסיך. חיפשתי את הבסיס במעלה ובמורד הרחוב הארוך נורא, עד שמצאנו - היה 7 דקות לפני 13:00. הורדתי אותו. חיבוק, נשיקה ופרידה. חזרתי הביתה, התישבתי לעבוד. אחרי כשעה טלפון: האורטופד המליץ לא להשתמש בנעלי ההתעמלות היקרות שקנינו ב700 ש"ח, והחליט שהאבחון של האורתופד הקודם היה שגוי . כלומר: צריך לחזור הביתה לקחת נעלי ריצה אחרות. מהר מהר, מצאתי אותן בבלאגאן שבחדר, הוספתי ארוחה בשקית, ונסעתי לרכבת .
אין חניה, אז חניתי בצד. נעברתי לו שקית עם נעלים+אוכל. אפילו לא היה זמן לנשיקה, הוא חזר לרכבת שהמשיכה דרומה. בשעה 16:40 הגעתי הביתה. חניתי, חשבתי שדי להיום. אז הקטן רצה הסעה ... התנעתי, נסעתי, הורדתי, חזרתי. השעה 17:20 יום העבודה שלי כנהגת הסעות הסתיים. 6 וחצי שעות, חצי מיכל דלק, ואפילו לא שילמו לי טיפ.