הייתי רוצה להתייחס
לסוגייה של א-מיניות וטראומה מינית.
דבר ראשון אציין שאני מרגיש כמוך, אני לא מרגיש חרמנות. אין לי מושג מה זה. אני לא נמשך מינית לאנשים אחרים, אני לא בדיוק מבין איך זה לרצות לקיים יחסי מין עם אנשים אחרים. אני כן יכול לדמיין כיצד משיכה רומנטית מרגישה, אך איני יכול להבין כיצד משיכה מינית מרגישה.
יכול להיות שאת א-מינית עצם הטראומה ויכול להיות שלא. מה שחשוב הוא שתדעי שיש לך לגיטימציה להרגיש איך שאת מרגישה.
עכשיו,
ישנן/ם א/נשים שחוו תקיפה מינית, אך הן/ם אינן/ם א-מיניות/יים. ייתכן וכי הללו סובלות/ים מג'נו-פוביה שזוהי רתיעה מקיום יחסי מין עקב טראומה מינית, אך אין זה אומר כי הרתיעה מייצגת את המשיכה שלהן/ם.
ומה קורה עם אדם שאינו מרגיש משיכה מינית, אך עבר תקיפה מינית עוד בתקופה בה לא יכל לגבש את נטייתו המינית?
אין לי מושג.
יכול מאוד להיות שאותו אדם היה א-מיני גם אם לא היה עובר את התקיפה.
ייתכן וכי התקיפה אכן עוררה טריגר וגרמה לשינוי בנטייה המינית של האדם.
אני אומר שזה לא משנה.
כרגע, האדם לא נמשך מינית- זוהי תחושתו ואין לבטל אותה על סמך שום תקיפה מינית.
אני מצטרף לדברי inbardaf, אני חושב שקודם כל, חשוב יותר להיעזר ב-1202.
אני לא יודע האם עברת טיפולים (משום מה, המילה 'טיפול' מרגישה לי צורמת), אך אני כן חושב שתמיכה והבנה יכולים לעזור אפילו עכשיו.
אפילו תחושת הזדהות יכולה להקל.
ואם את לא רוצה להתקשר ל-1202, תוכלי לפנות לפורומים או לאתרים שהם רגישים לנושא הזה.
אגב, אני אדם שלא אוהב מגע, בכלל. וזה לא קשור לשום הטרדה מינית שחוויתי. (תמיד לא אהבתי מגע).
אהה....כן, ואם אי פעם תשמעי אנשים שיאמרו לך שאת צריכה להתנסות בכדי "להבין", תדעי שמותר לך לא להתנסות (ומי שאומר לך את זה הוא douchebag ולא בסדר, ומעודד כפייה).