חייבת עזרה

[HELP31]

חייבת עזרה

היי בנות אם להיות כנה אז הייתי בפורום לפני כשלוש שנים לערך. אני בת 31 וכבר 5 שנים שאני ובעלי מנסים להרות ולצערי ללא הצלחה. החודש עשינו את הטיפול האחרון של IVF (הקופה הגבילה אותנו) והיום התבשרתי כי התשובה הינה שלילית ?? מה שאומר שעליי לפנות לאפשרות השנייה שהינה תרומת ביצית אני כל כך שבורה נפשית, כועסת, מאוכזבת, מתוסכלת ובעיקר עצובה פשוט עצובה!!! ובכל סאת רוצה כבר להיות אמא, רוצה כבר להקים משפחה ולשכוח את 5 השנים האחרונות של חיי שהיו רק כאב פיזי ובעיקר נפשי. מבקשת עזרתכן וחיזוקכן לקראת התהליך . רוצה לגשת לתהליך בלב שלם ונקי אך לא מוצאת את הנחמה. הכל נראה ומרגיש כל כל שחור ואפל ?? איך יצא התינוק/ת ? מה אנשים יגידו? שום גן שלי לא יהיה? בבקשה עזרתכן אני כבר ממוטטת ??????

 

[חיבוקיתוש]

כל כך מבינה אותך

עברתי את כל התהליך של ה IVF ובסופו של דבר הבת המתוקה שלי באה לחיי מתרומת ביצית. אני רוצה לומר לך שילד מתרומת ביצית הוא ילד שלך לכל דבר ועניין. את תאהבי אותו מעומק ליבך. מהרגע שתרגישי אותו ברחם את תדאגי לו ותתחילי להיקשר אליו. כשתחבקי אותו את תביני שתינוק זה תינוק. האהבה באה מהקשר שנוצר איתו לא מהגנים. בשבילי היום זה חסר חשיבות. לחלוטין חסר חשיבות. אני לגמרי מאוהבת בבת המתוקה שלי. לא הייתי מחליפה אותה בשום ילדה אחרת מביצית שלי. שום דבר לא ישווה לה בעיניי.
ממליצה לך לקחת לעצמך קצת זמן, להתאבל ולהפנים. להיפרד מרעיון של ילד ביולוגי. לעכל את כל העניין ורק אחר כך להתחיל בתהליך.
מה אנשים יגידו? למה את חושבת שאת צריכה לספר להם? מה פתאום? זה לחלוטין לא עסקם. את יכולה לשמור את זה בינך לבין בעלך.
כן, לא יהיה שום גן שלך. אז מה? את בסך הכל אוסף של גנים? אין בך שום דבר נוסף? רק גנים? זה כל מה שאת חושבת שאת יכולה להציע? אני לא חושבת ככה. יש לך את האישיות שלך. את מה שאת מקרינה, את הפנימיות שלך. והילד או הילדה שלך יתעצב ממה שתיצקי לתוכו ביום יום. מהאהבה שתתני, מהחיבוק, החום, החינוך, היחס. ממה שהוא יחווה בבית. ותאמיני לי שזה העיקר.

 

[himm893]

לחיבוקיתוש שלום

תגובתך פה כל כך מחזקת ומעודדות - גם אני בסרט הזה של המעבר לתרומת ביצית -
אני לפני ניסיון אחרון של IVF למרות שלא ניסיתי הרבה זה בסך הכל הנסיון ה-4 סך הכל ניסנו 3 ניסיונות שמתוכם ב - 2 השאיבות האחרונות נשאבו זקקים ריקים.
קראתי את דברייך ואלו מילים שגורמות לי להתחזק - על אף כל הפחדים והחששות אלה בהחלט מילים מחזקות.

 

[חיבוקיתוש]

תודה מאחלת לך בהצלחה

 

[חמניה18]

חיבןק

מאוד מבינה אותך, אנחנו באותו שלב כמוכם.
האבל והקושי קשים אבל התקווה והציפיה מופיעים גם.
משפט שמישהי כתבה פה בפורום מאוד חיזק אותי- לקום ממיטת הטיפולים בבתי חולים ושתתחילי להסתובב בגני משחקים.
שולחת חיבוק לעידוד

 

[עוגי555]

אני כתבתי

אבל מבוסס על מילותיה של חיבוקיתוש

את לא יודעת כמה שימח אותי עכשיו, שמשהו שאני אמרתי האיר למישהי אחרת קצת בחושך

 

[חמניה18]

תודה עוגי ותודה חיבוקיתוש

את המשפט הזה קראתי באחד הימים הקשים בתקופה האחרונה, הוא היה מאוד ישיר מצד אחד, ומצד שני מעשי ומבטא כל כך את ההרגשה... עייפנו מהטיפולים, עייפנו מהסבל, הכאב, האכזבה. החוסר של הילד כל כך חזק שפשוט כואב בכל תא ותא בגופי. הטיפולים עצרו לנו את החיים בכל מישור. ועכשיו התרומה היא הפתרון בשבילנו.
ולכן המשפט היה כל כך חזק , כל כך נכון. כל כך עודד אותי שאנחנו מתחילים את הדרך הנכונה.
תודה רבה רבה!
חיבוק ענקי

 

[חיבוקיתוש]

לפני חודש הגעתי עם הילדה שלי למכבי ברחוב יגאל אלון בתל אביב

הגעתי לצורך בדיקה שלה. בבניין ליד עשיתי הרבה מאד מעקבים, טיפולים ופגישות עם רופאים. עמדתי ליד הבניין הזה עם ההילדה שלי בעגלה וכל כך שמחתי שהגעתי הפעם עם איתה. הסתכלתי עליו והצטערתי על כל השנים שבזבזתי לריק בריצות לבניין הזה, ובריצות ממנו לעבודה.ואחר כך הסתכלתי שוב על הבנין הזה וכל כך שמחתי שזהו. זה נגמר. אני אמא. ואני לעולם לא אעשה שם טיפולי פוריות. ואז הרגשתי פתאום הקלה עצומה.

 

[rabbitm]

מאוד מבינה

כתבו לך כאן הבנות מאוד יפה.
יכולה להוסיף שהעצבות שלך מאוד מובנת ואמיתית. זה נורא נורא קשה להפרד מהמחשבה שהילדים שלך לא יהיו מהביציות שלך. אבל - הם יהיו שלך! שלכם! אתם תקומו אליהם בלילה, תאכילו, תחתלו, תשחקו, תדאגו ובעיקר תאהבו אותם!
לגבי האנשים - הם לא צריכים לדעת, אלא אם כן אתם תחליטו שאתם משתפים. החלטה שלכם בלבד.
אז תני מקום לעצבות. קחי פרק זמן לעבד ולעכל (לי לקח 7 חודשים לעכל ולהשלים עם העניין) וצאו לדרך חדשה, בה תהיו הורים במהרה.
בהצלחה. ואנו פה לכל עצה/בכי/כאב ושמחה כמובן

 

[דפי קורן]

את נמצאת בתהליך...

תהליך לא פשוט של אבל, אובדן וזה קשה וכואב ועצוב.
וחשוב!
חשוב לעבור את התהליך , חשוב להתאבל , לכעוס, להתעצב ובסוף להשלים עם המצב. ללמוד לקבל אותו,
לחיות איתו ואפילו לחבק אותו ולשמוח שהוא קיים
יעזור אם תמצאי לך מקורות תמיכה. בעלך, חברה טובה, קרובת משפחה או אשת מקצוע שיוכלו להיות שם בשבילך, להכיל, להבין ולאפשר לך לעבור את התהליך.
ואחרי הכל, תזכירי משפט שבנות אומרות פה: "חבל שלא עשיתי את זה מקודם". "הילד הזה הוא שלי ורק שלי..."
וכמובן שהתינוק/ת יהיה שלך, את זאת שגורמת לזיווג בין הביצית לזרע, נושאת ברחמך ומולידה.
היא/הוא יהיה שלך, כי את מאפשרת את היצירה הזאת. יצירת המופת!
בהצלחה!

 

[אשרת 1972]

זה לא פשוט אבל מה שגרם לי להתמודד

הייתה השאלה של בר חווה שאליו הלכתי על מנת לקבל חו"ד נוספת , הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות אמא או אמא ביולוגית ,כשהבנתי שהתשובה היא שאני רוצה להיות אמא , עברתי לתרומה , היה לי ברור כי כל ילד שאגדל יהיה ילד שלי ולא משנה מה מקורו הביולוגי , שנה וחודש אחרי שהתחלתי בנסיונות ( הקטנה הקדימה בחודש ) בהחזרה השלישית מתרומה שניה הריתי , יש לי ילדה מדהימה בת 10 חודשים , היא מהממת ומקסימה והביאה אושר גדול כל כך לחיי ושמה מאחור את חמש שנות הטיפולים והסבל שקדמו .
תתאבלי תבכי תצעקי תלכי לקבל עזרה ( אם אני זוכרת נכון איילת כתבה פה בעבר על הטיפול הפסיכולוגי שליווה אותה במעבר ) כשתסיימי את שלב האבל תרימי את עצמך ותעברי לתרומה

 

[HELP31]

הלב שלי פשוט מרוסק

תודה רבה נשים יקרות איך אני משתחררת מכל הכעס שקיים בגופי? מכל העצבות הזאת???? לא בא לי להפגש עם החברות כי כולן עם ילדים לא בא לי ללכת לעבודה כי כולן עם ילדים אני פשוט מרוסקת ???????? אני כל כך עייפה מהחיים הייתה בי אמונה שלמה שבסוף אני אצליח מצד אחד אומרים לי לא להתבייש ומצד שני כולם כולל הרופא ממליצים לי לא לספר לאף אחד מה שגורם לי עוד יותר להתבייש?? אני כל הזמן מתהלכת בתחושה שמשהו דפוק בי, שמשהו לא בסדר בי שאם בעלי היה מתחתן עם משהי אחרת הוא כבר יכל היום להיות אבא ולא לעבור 5 שנים של כאב אוףףףף אני פשוט כל כל מבולבלת ומצטערת שאני קופצת מנושא לנושא יש לי כל כך הרבה שאלות,כל כך הרבה כעס. אני מרגישה מרוסקת נפשית אני לא יודעת איך להרים את עצמי

 

[חיבוקיתוש]

אין מה להתבייש ושום דבר בך לא דפוק

את גם תצליחי בסוף. אולי לא בדרך שחשבת, אבל את תצליחי. בעלך בחר בך מאהבה והוא נשאר איתך בגלל אהבה. ועוד יהיו לכם ילדים. ואת תאהבי אותם בכל ליבך. כמו כל אמא שאוהבת את ילדיה.
תנוחי כמה ימים. את לא חייבת לראות אף אחד. את לא חייבת לדבר עם אף אחד. פשוט תנוחי . תהיי עם עצמך, עם בעלך.
אני יודעת שזה נראה עכשיו כמו סוף העולם, אבל זה לא. זאת התחלה חדשה. במקום להיות מטופלת פוריות, את עומדת להפוך לאמא. 5 שנים של טיפולים זה די והותר. השלב הבא זה להיות אמא. תאמיני לי שילד מתרומת ביצית הוא ילד שלך לכל דבר ועניין.

 

[HELP31]

תודה רבה חיבוקיתוש

תודה על מילותיך . את מחזקת אותי שמחה שיש לי עם מי לדבר ,להתייעץ ולשפוך את לבי

 

[חיבוקיתוש]

זה אכן המקום הנכון לשפוך את הלב

 

[עוגי555]

HELP אשרייך שגורלך הביא אותך לכאן

עם נשים כמו מאמינקה, חיבוקיתוש, איילת, ראביט, אשרת וכללל השאר

 

[חיבוקיתוש]

עוגי את מקסימה תודה

 

[מאמינקה2]

ברוכה הבאה

חיבוקיתוש ושאר הבנות ענו לך כל כך יפה וכל כך נכון.
אני מאוד מזדהה עם מה שאת מרגישה, גם אני הייתי בדיוק במקום הזה שלך לפני 4 שנים, מרוסקת לגמרי ומרגישה כאילו האדמה נפערת מתחת לרגליי.
וזה בסדר להרגיש ככה, תרשי לעצמך לבכות ולהתאבל , זה חשוב וזה חלק מההתמודדות ומהדרך להגיע לקבלה והשלמה עם העניין.
אם לא בא לך להפגש עם חברות ולראות אנשים - אל תיפגשי. תהיי עם עצמך , עם בן זוגך, נסו לעשות משהו כייפי לעצמכם אולי חופשה ביחד וקחי לך את הזמן לעכל את זה, יחד איתו.
יחד עם זאת, מציעה לך לקרוא פה בפורום אחורה ולראות שאת לא לבד, שיש אלפי נשים כמוך , רק שהן שומרות זאת בסוד ואת לא יודעת שיש להן ילד מתרומה. הכל בסדר אצלך, ואין בך משהו דפוק, יש דברים יותר נוראיים בחיים מלהגיע למסקנה שאת זקוקה לתרומת ביצית. תחשבי על התוצאה של התרומה ולא על הדרך, ברגע שיהיו לך ילדים מתרומה את כל כך תאהבי אותם ותיקשרי אליהם, ושהם יקראו לך אמא את תינמסי וכשתיזכרי בתקופה הזו את תחייכי והכל יראה לך שולי. עכשיו את בתוך זה ואת כועסת ועצובה וזה בסדר גמור, וזו גם תגובה נורמלית מאוד לסיטואציה הזו, אבל לאט לאט כשתשלימי עם זה את גם תראי את היתרונות של זה. את תקבלי ביצית של בחורה צעירה מאוד וזה יחסוך לך בדיקות פולשניות בהריון, ואת תוכלי לבחור תורמת במראה שתתרצי. יש יתרונות...

ואם את רוצה לראות קצת תמונות של ילדי תרומה וכמה הם יפים את יכולה להכנס לאלבום של הפורום: http://www.tapuz.co.il/albums/forumAlbums/ForumAlbumPublic.asp?f=926&g=8850

 

[שמולי קיפוד]

איזה אלבום מקסים ומתוק!

 

[עוגי555]

זאת אני. מילה במילה. אני מלפני שנה וחצי. את מבינה? תוך שנה וחצי קמתי מהקבר שהייתי פה ועכשיו קיבלתי את חיי בחזרה.
וגם לך זה יכול לקרות!
זו פשוט קריסת מערכות טוטאלית. אין מילה אחרת. אני ביום שהרופא ה"מקסים" שלי אמר לי לא לחזור אליו, זרקתי את עצמי על הרצפה. מתה. ישבתי שבעה רק שהיא נמשכה יותר שבעה חודשים משבעה ימים.
לא יכלתי להסתכל!!! על בעלי!!!! לא יכולתי להסתכל לו בעיניים העייפות וחסרות האונים שלו!!! כל פעם שרק חשבתי עליו מיררתי את ליבי בבכי למוות.
הייתי כלום, צל, גוויה, שום דבר.

אני גם מציעה לך לא לספר, ולא, לא בגלל שיש לך במה להתבייש. בגלל שגם ככה עם כל הקושי, את תוסיפי ליצעמך את קושי ההתמודדות עם כל מי שסיפרת לו ואני ממליצה לך בחום, אבל מה זה בחום!!!!!!!!!! לא לספר.
את לא צריכה את זה. אף אחד ממילא בחיים לא יבין אותך. לא תמצאי נחמה יקירתי. נחמה רק פה בפורום איתנו כי אנחנו היינו שם ואנחנו שם. את לא צריכה את הדעות הקדומות, את החקירות ואת ההערות. את לא צריכה שאנשים ידעו לפני ילדייך על המציאות הזאת. זה ל-א!!!!!!!!! כי זה לא בסדר!!!!
סוד לא אומר בהכרח - משהו רע!!!
יש לי סודות שכל אחד מוסתר מסיבתו הוא.
כשהכרתי את בעלי שמרתי בסוד שמרתי כמו יהלום עד שנדע שאנו רציניים וכדי לא לבזבז את זמני על קשקושי סרק.
אני עוזרת בסתר למשפחות במצוקה מסויימת ואף אחד לא יודע על כך.
ועוד ועוד.

לכי לשוחח עם מישהו מקצועי. מצאי חברה אחת או מישהו אחד שתוכלי לשפוך אצלו. פה בפורום אנחנו נכיל אותך ללא סוף, אל תדאגי.
את לא תאמיני, אבל כל הרגשות האיומים האלה ישככו. זה לוקח זמן. בינתיים אל תפחדי לכי דרך כל הרגשות האלה כאילו את צועדת בתוך אש.
אני מזמינה אותך לבכות על כתפיי, כמו שאני שרדתי הרבה בזכות הבנות פה, גם את תשרדי. את תשרדי מספיק כדי להמשיך קדימה ולקבל את חייך בחזרה בסופו של דבר. כתבי לי בפרטי אם תרצי, מתי שתרצי.